ההפתעות הקולינריות שמצאנו בבנימינה

האיש שהקים את קפה גרג מכין המבורגרים מושחתים, בורקין אופה לחמים מסחררים ומאפיית פומו היא פשוט וואוו: ענת וקישקה יצאו לטרוף את בנימינה ואת זכרון יעקב

ענת לב אדלר, דוד קישקה
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית

"מה פתאום בית אהרנסון, מה יש לך יא עתיקה", נוזף בי קישקה, כשאני מתרה בו שאין מצב שאני מדלגת על שרה גיבורת ניל"י בסיור הטעים שלנו בזכרון־בנימינה. מה הקשר בין מחתרת לבין צלחת, הוא נוזף בי. לא סגרנו שהקונספט של הסיורים שלנו הוא שאני לוקח אותך למקומות שאת וכל החברים התל־אביבים שלך עוד לא מכירים? והוא מנחית אותי ישר לתוך קערת בצק תופחת.

לכתבות נוספות בסדרה:

ענת וקישקה מבקרים במזרח ירושלים


תמונה כללית

ברוכים הבאים ללחם בורקין - מוסד פחמימתי מעלף באזור זכרון, בנימינה, גבעת עדה וגם מעבר, שכבר 25 שנה מוציא לחם מן הארץ. ערן בורקין, איש צנוע ורחב אופקים קולינריים, שכבר בילדותו חלם ללוש את חומרי החיים, יצא לדרך שעון על מערוך ממש במקביל לתקופת לחם ארז, תחילת־תחילתה של מהפכת המחמצת כפי שאנו מכירים אותה היום. 

היום הוא אופה כאן מגוון לחמים אינסופי שמסחרר את הראש - מפרג ועד אגוזים, מכוסמין בריא ועד באגטים מושחתים, וכמובן מאפי בוקר נפלאים בארון זכוכית מפתה במיוחד, עוגות, עוגיות, ויש גם ממרחים נהדרים (עגבניות, ארטישוק, זיתים, גבינות, דגים כבושים). בתקופת הקורונה המעדנייה השתדרגה מאוד מבחינת "טו גו" - ואפשר לעצור כאן, לגרוף לחמים ומאפים, להוסיף ממרחים וגבינות ולהתמוגג. 

צילום: לין לוילחם בורקין (צילום: לין לוי)

קישקה מדבר עם בורקין על קולינריה ועף על הררי הידע והמקצועיות שניכרים בכל משפט, בכל ביס ובכל מוצר שנמכר בחנות. מכאן אתם לא יוצאים רעבים או רזים. אל תוותרו על קניות הביתה, וחובה גם לקחת כריך שמנמן לדרך, מתפקע מכל טוב בין שתי פרוסות לחם עבות, כמו כפות ידיים שמחבקות אהבה.

לחם בורקין, המלאכה 2, בנימינה, 04-6332228


תמונה כללית

לא להתבלבל, זה לא בית קפה, אלא מקדש קפה, כלומר חנות שבה ימצאו חובבי הפולים המרירים את כל שחשקה נפשם בין הספל לקפסולה. רועי בן אשר, איש היי־טק לשעבר, מקבל את פנינו כשהוא מחבק שק פולי קפה חדש שקיבל בדיוק מגואטמלה באותה התמסרות שהורה מחבק את התינוק שלו. טוב, קצת הגזמנו, אבל מה הם החיים בלי שנפריז? וכאן במשכנו החדש, שאליו עבר מהבודקה הישן שברחוב המייסדים, הגזמה היא חלק בלתי נפרד מהתענוג. 

לאחר קבלת הפנים קישקה ישר שואל אם הקולד־ברו כבר מוכן. קולד שו? אני שואלת. קולד־ברו, מה את לא מכירה, חליטה קרה של קפה. איזו מין תל־אביבית פלצנית של קפה נחת את? ברוכה הבאה לקפה הדור השלישי שלא מחלק את החומר להפוך או מקיאטו, אלא דוהר על מסלול הבררנות ומבחין בין פולים לפולים, מבדיל בין סוגי חליטות, ומתלבט לגבי נייר הפילטר שדרכו מוזגים לכוס את הקפה. 

צילום: אלעד גרשגורןקפה בנימינה: מקדש הספל והקפסולה (צילום: אלעד גרשגורן)

במקום יש קפה לסוגיו, מכונות קפה, ספלים, וגם סדנאות קפה בהזמנה מראש, ובדיוק כאשר התפרצנו לממלכה, הפרענו לזוג רומנטי באמצע החיים שהגיע מהוד־השרון לחגיגת יום הולדת של ארוחה באזור וסדנת קפה אצל רואי. נשארנו גם להסברים על הקפה הווייטנאמי. קישקה התענג על השלוק האחרון של הקולד־ברו ולא רצה ללכת. אבל הבטחת לי מרמלדות בעבודת יד, אני מאיצה בו ומושכת במורד רחוב המייסדים, עד למעדנייה של טלי.

קפה בנימינה, המייסדים 12, 04-6380048


תמונה כללית

טלי רביד־פייבוש גדלה בגרמניה, למדה בבצלאל ועבדה במחניודה. קישקה אמר לי שהיא מסמלת בעיניו את השילוב בין משמעת גרמנית, אסתטיקה של בצלאל וקולינריה אקלקטית - ומה צריך יותר מזה כדי לגרום לי לדלג פנימה, וכבר לתקתק פריימים מעוצבים לעילא לסטורי. 

לא פחות מבלוטות הטעם, יעבדו כאן גם העיניים, ואתם ממש לא תדעו על מה להתעכב קודם - על בקבוקי השמן המצוירים מצרפת? על סוכריות המקל בעבודת יד והמרשמלו והפט דה־פרוי, מרמלדות הפירות שאת קישקה החזירו ברכבת הפתעות לקונפיסרי ולמעדניות הקטנות שמוצאים ברחבי פריז? 

צילום: אלעד גרשגורןטלי רביד (צילום: אלעד גרשגורן)

טלי משוטטת בריחוף מקסים בין המקררים והמדפים, עם הקוקו הגבוה והבהיר שלה והקעקועים המרשימים, ומאחוריה על קיר הלבנים הלבן, בכתב יד רווי אסתטיקה, מסולסל שם המקום, שבאמת גורם לנו להרגיש שכל דבר שלא נאכל כאן הוא סוג של הפסד. 

אל תוותרו על כריכי היום שמיוצרים במקום, על אריזת ענק של פופקורן בקרמל, על נקניקים משובחים שתמצאו רק כאן, על עוגיות משוודיה. כל החושים יעבדו כאן, ובעיקר חוש הטעם יעוף למחוזות רחוקים. בזמן שאני מתפעלת מהצבעוניות של הפריטים, קישקה נכנס למטבח האחורי ונפעם מהסדר, הניקיון, המשמעת והאיכות. מרכז אירופה הטעימה זה כאן.

Fomo-deli, המייסדים 20, בנימינה, 051-2275992


תמונה כללית

שאלתי את קישקה אם לא הגיע הזמן לשתות קצת יין? יש כאן יופי של יקבים בסביבה, וקישקה כבר מכוון את החרטום לעבר יקב מרגלית ומספר לי בדרך איך ב־2004, כשניהל את מסעדת רפאל, מזגו לראשונה בישראל כוסות של קברנה פרנק ואניגמה של יקב מרגלית. 

אסף מרגלית, היינן והבעלים, ממתין לנו בחוץ עם חיוך רחב וקורא לנו למהר ולעלות על סולם ולמלא את האף בשרדונה בחצי הדרך. אלעד הצלם ממהר לשדל אותי לטפס על הסולם כדי לתפוס את הפריים, וכובע הקש שלי כמעט נופל לתוך היין. אלוהים ישמור. עוד הייתי משחיתה את החבית כולה. 

צילום: אלעד גרשגורןרמי בר (צילום: אלעד גרשגורן)

ליד חדר החביות יש שולחן של פועלים - פרלמנט נחוש של חברים הגיע כדי לדגום את הטעימות המיוחדות מהחבית. הגענו בול בזמן! ביס מהבאגט, פינה מהגבינה, וגלגול של קברנה וקברנה פרנק על הלשון.

כיוון שאנחנו עדיין צריכים לבנות רעב לקראת הבורגרים של וולף, קישקה מציע שנקפוץ לעוד יקב בסביבה - אל רמי בר־מאור, היינן המוכשר שהיקב שלו נמצא כאן בסמוך. "את יודעת, את רמי אני מכיר עוד מהימים שהייתה לי בולנז'רי בבנימינה, כשהוא היה בא לאכול אצלי כריך סלמון ביום שישי בבוקר" - קישקה מספר, ואני תוהה מה עוד אגלה על הקולינר הזה שידיו בכל. זקן גדול וארוך מעטר את פניו של רמי, ויחד עם החיוך הוא כבר הפך לאייקון של היקב שלו, יקב בר־מאור. 

בזמן הקורונה הוא ניצל את ההזדמנות כדי לעשות הסבה מיקב שבדרך כלל מוכר למסעדות ובתי מלון, לכזה שפונה ישירות ללקוח באמצעות מכירות אונליין באתר החדש שלו. ואגב, מי שרוצה לעבור כאן סדנת יין עם חברים - מדובר בחוויה מומלצת מאוד, שעברתי לפני כמה שנים. לילית, קברנה פרנק וירח אדום — רמי יעניק לכם הסברים מפורטים על כל יין, בהתאם לזן ולאזורי הגידול.

יקב מרגלית, הטחנה 60, בנימינה, 054-6285666

יקב בר־מאור, המלאכה 12, בנימינה, 054-4388894 


תמונה כללית

קישקה כבר מראה סימני רעב קשים, וכמו צייד שמכיר את שוכני היער ואת משעוליו הנסתרים, בדיוק גרג וולף מתקשר ושואל במבטא הניו־יורקי שלו, נו איפה אתם, דה ברגרז אר רדי. אם השם של גרג עושה לכם אסוציאציה לארוחת בוקר, זה לא לחינם. 

הוא אכן המייסד של רשת קפה גרג, שנקראת על שמו. אלא שהוא עזב את הרשת כבר בסניף השלישי, והרשת המשיכה להחזיק בשמו. המקום נראה כמו היכל התהילה הכי אמריקאי שתפגשו, או כמו מועדון מעריצים של כוכבי אן־בי־איי, פוטבול, אלביס וקו השחקים של מנהטן. 

אנחנו מעולפים מהחום ומבקשים לשבת במזגן, אבל גרג, שמקפיד על החוקים כמו כל אמריקאי מנומס, אומר שבקורונה זה אסור ומכוון אותנו בנחישות לחצר, העמוסה בילדים ובמשפחות שהגיעו לכאן כדי לחטוף צהריים. נראה שמדובר בהרגל מקומי, וגרג אפילו שואל את הלקוחות אם להוציא להם כרגיל. 

קישקה שואל אם עדיין עושים כאן את האלביס בורגר שמוכר ברחבי אמריקה - אצלנו פחות - שהכוכב אהב לאכול עם בייקון וחמאת בוטנים, וגרג מוריד את מסכת הבנדנה הירוקה, חושף את שפם האופנוענים שלו ומודיע שברור, וכבר היצירה נשלחת ללחמנייה. 

באותו זמן אני כבר נועצת שיניים בקציצה אימתנית עם טופינג של טבעות בצל, שהרגע ירדה מהגריל כמו שצריך. כוסות בירה צוננות נמזגות, בטטות ותפודים אפויים מונחים על השולחן, רטבים של גבינה מותכת מושחתת מצטרפים, וגם כנפי עוף מהטובות שתמצאו. מה צריך עוד? פיצות - שבקרוב מתחילים להכין כאן למשלוחים, ברוח התקופה. 

זה המקום להרגיש הכי אמריקה בסביבה, ולשמוע גם את הסיפורים המתובלים בזיכרונות של גרג מהמולדת האהובה שלו.

וולף־WOLF, המלאכה 17, בנימינה, 04-8503390


תמונה כללית

אוף קישקה, הרגת. אני חייבת לעצור את כל מבול האוכל הזה. אולי נלך לבית אהרנסון? אני מנסה שוב את מזלי, אבל הוא מסביר לי שזה לא טיול אמצע שנה של כיתה ח', וכותב בווייז עין תרמילאים. מעיין? אחרי כל האוכל הזה? אתה רוצה שאני אשקע כמו הטיטאניק? תרגיעי יא פחדנית. לא נחל. נחלון. מעיין. מקווה מים. "הליכה של עשר דקות ונטבול רק את הרגליים, יעשה לנו טוב", הוא משכנע, ואני, נטולת כוח התנגדות בחום הזה, מהדקת את הכובע, המסכה ומשקפי השמש ונראית כמו אחרונת מלקטות האורז בתאילנד, עם לחות בהתאם. 

צילום: אלעד גרשגורןעין תרמילאים (צילום: אלעד גרשגורן)

דקה נסיעה ממעוז השטרודלים, אנחנו מחנים את הרכב למרגלות רכס הכרמל על הצמחייה הים־תיכונית שלו. מאחורי סבך הקנה זורם לו נחל עם שלושה או ארבעה מקוואות שנעים ונחמד לעצור לצידם, ואפילו הפרענו באמצע לזוג רומנטי מדי שהחום לא הפריע לו. התרעננות של חצי שעה בריח של טבע עשתה את שלה, ויצאנו מחודשים ורעבים ליעד הבא.

כתבו בווייז עין תרמילאים ותגיעו.


תמונה כללית

לקישקה מאוד התחשק שטרודל. שטרודל? איפה תמצא פה שטרודל, מה אתה בזלצבורג? אבל הוא צחק ואמר שרואים שאני לא זזה מהשכונה. חכי תראי, יש לך פה את הלינצר טורט הטובה ביותר ביקום. טוב, לא ביקום, אבל בישראל. אנחנו נוסעים לחנות המפעל של תעשיות בית־אל בזכרון יעקב, מקום שיש בו מנעד מוזר ומפתיע של מוצרים שמצדיעים לטעמים ולריחות של אוסטריה וגרמניה, ונוסד על ידי נזירות שהן חלק מקהילת בית־אל הגרמנית שחיה במקום. 

אחרי שאני מתלהבת כמו ילדה מסוכריות על מקל אדומות, עגולות ושטוחות, שאני זוכרת שההורים שלי היו מביאים לי מהטיולים שלהם לאירופה, קישקה מכוון אותי למקום החשוב באמת - ויטרינת המאפים. שם אנחנו אוספים לשקיות מפרעצלים מעולים ביי דה בוק, דרך שטרודלים קפואים שקונים הביתה, קונפיטורות, דבש, עוגיות, והכול תחת המותג דודה ברטה של חנות המפעל של קהילת בית־אל הגרמנית. 

צילום: אלעד גרשגורן תעשיות בית־אל (צילום: אלעד גרשגורן)

מי שירצה ימצא גם כריות של נוצות אווז ומוכרות בתלבושת אחידה שלא מרשות שנצלם אותן. אלעד הצלם חוטף ממש נזיפות במבטא כבד. בחוץ עגלת עץ ועליה ארגזים של תוצרת חקלאית - באותו יום היו אגסים מהסביבה, תפוחי אדמה מזנים שונים ומשונים, תפוחי עץ בצבע זהוב, הרגשנו אירופה. קנינו מלא דברים לקחת הביתה. כי מי סופר קלוריות במקום שכזה, וגם מפני שאת העוגות כאן קונים קפואות ומפשירים כשרוצים.

חנות המפעל בית־אל, דרך אבשלום 1, זכרון יעקב, 04-6299986


תמונה כללית

אחרי השופינג הטעים הזה, אנחנו יודעים שמחכה לנו סיור אמנות מקיף בין מוצגי הגלריות הנחשבות, שפזורים בחלל הארכיטקטוני והמרהיב של מלון אלמא. כולם כבר מכירים את אלמא כאחת מפנינות התיירות של השנים האחרונות בזכרון, וממש לאחרונה נעשה בו שיפוץ מסיבי והוא עבר לניהולו של גדי פריבר, המלונאי הוותיק ובעל הטעם המשובח. 

פריבר מקבל אותנו ברחבת הכניסה המרשימה של המלון, המוקפת צמחייה מקומית ריחנית וסגולה. איפה אתה קישקה, עכשיו באים? קורא גדי, וכבר אנחנו נכנסים לתוך המבנה המרשים, שנראה ממש כמו מוזיאון מקומי, ועושה כבוד גדול מאוד למחול, מוזיקה ואמנות, כולל תערוכות שמתחלפות אחת לכמה חודשים, כאשר בכל פעם מתארחת כאן גלריה אחרת. 

צילום: אלעד גרשגורןמלון אלמא (צילום: אלעד גרשגורן)

סיור קצר בין הקומות ובין המפלסים מעביר אותנו בין פסלים ויצירות שמרחיבים את הלב ואת האופקים. שימו לב לעבודות הנפלאות של סיגלית לנדאו על הקירות במורד לכיוון הבריכה, ואל תשכחו להתרשם מהאודיטוריום שבנו כאן בהשקעה של מיליונים. 

אם ייצא לכם להגיע לכאן להופעה של אחד הזמרים או הזמרות הישראלים שנוהגים לנגן פה - הרווחתם חוויית חיים. חלק בלתי נפרד מהמקום הוא האדריכלות הנפלאה והחכמה, ששומרת באופן מעורר השתאות על הנוף   שהיא נטועה בו ועושה לו כבוד חסר פשרות. המלון המעוצב והמודרני נבנה על בסיס המבנה ההיסטורי של בית ההבראה מבטחים ששוכן כאן, שתכנן יעקב רכטר וזכה בעקבות כך בפרס ישראל, והוא פנינת אדריכלות לשימור.

מלון אלמא, יאיר 1, זכרון יעקב, 076-5312638


תמונה כללית

לא, לא נשארנו במלון, למרות הפיתוי. ישבנו קצת על המרפסת הצופה אל נוף נפלא של בריכות הדגים של מעיין צבי ומעגן מיכאל, כאשר גלשני רחיפה מנקדים את המרומים ומזכירים שגם השמיים הם לא הגבול. בקושי קמנו להיפרד מהנוף, אבל ידענו שיש לנו ארוחת סיום אצל אורן גולדווסר ומיכל שדה - הבעלים המוכשרים של דוכן "פסטה בנמל" בשוק האיכרים בנמל תל אביב ב־11 השנים האחרונות. הם עברו לזכרון לפני כחודשיים והחליטו להתחיל לארח בבית. לאורן יש רקע של לימודי בישול ביפן ועבודה ביועזר בר יין המיתולוגי, והוא מתמחה גם במטבח איטלקי וים תיכוני עם מנעד רחב מאוד של ידע וטכניקות בישול. 

צילום: אלעד גרשגורןאירוח ביתי (צילום: אלעד גרשגורן)

יחד עם הנעימות והבנת האירוח של מיכל - זכינו לארוחה ולאירוח מופתיים. אם זה הגספצ'ו המדויק עם שיפוד הלברק המטוגן המיניאטורי על שפת הכוס, או הדלעת בתנור שהוגשה עם ריקוטה שאורן הכין לנגד עינינו, הסביצ'ה בתיבול ים תיכוני מדויק ונהדר, סלט התמנון היוצא מן הכלל שגרם לקישקה להתחיל לשיר (ולזייף) - ועוד שלל מטעמים שיצאו לשולחן העץ הגדול במרכז הסלון, כאשר הילדים של הזוג הם המלצרים. 

הכל מלווה בקוקטיילים, יינות, לחם נפלא שנאפה במקום, חמאה מצוינת ומתקתקה, זיתים מעולים ועוד מנות שמוזרמות לשולחן, לפי מה שיש בשווקים ואצל המגדלים בסביבה, ולנו אין כבר כוח. 

אפשר לבוא בחבורות של 20 אנשים ולשבת במטבח או בחצר הנפלאה, עם מפות משובצות על השולחן, ולקבל את האירוח הכי ביתי וחם וטעים ומוקפד שיש.

ארוחה, בית, שוק, שף אורן גולדווסר, ז'בוטינסקי 12, זכרון יעקב, 054-7950473, או דרך האינסטגרם: Oren_goldvasser