נכנס לטיפול שיניים – ויצא עם נכות

רופא עקר שן בינה מודלקת באופן שהוביל לזיהום שהתפשט עד למוחו של מטופל וגרם למגבלות בפתיחת הפה ובלעיסה. התובע יקבל 1.8 מיליון ש'

עו"ד דוד רייכרט | פסקדין
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית
בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד רופא שיניים שלא אבחן שמטופל שלו סובל מדלקת שחייבה טיפול אנטיביוטי טרם עקירת שן בינה, מה שהוביל לזיהום שהתפשט ומגבלות בפתיחת הפה, בטעם ובלעיסה. הרופא חויב לפצות אותו בכ-300 אלף שקל, סכום שיתווסף לתגמולי ביטוח לאומי בסך 1.5 מיליון שקל.

 

התובע, כיום בן 35, פנה במאי 2013 לרופא השיניים והתלונן על כאבים שנמשכו כשבוע. לטענתו, הרופא בדק אותו והחליט לבצע באותו יום עקירה של שן בינה תחתונה. כמה שעות לאחר הטיפול החל לסבול מכאב באזור השן. בחלוף יומיים החלה גם נפיחות של הלסת התחתונה ומגבלה בתנועת הלסתות. הוא פנה לרופא משפחה ובהמלצתו נטל אנטיביוטיקה, אך בשלב זה הכאבים גברו והוא החל לסבול מכאבי ראש, הקאות, הירדמות של הגפיים, חוסר תחושה בפנים ומתופעות נוירולוגיות נוספות.

 

הוא הובהל לבית החולים "שיבא", שם אובחן כסובל מזיהום חמור ואושפז. כשמצבו התייצב הוא הועבר למחלקה הנוירולוגית שם אובחנה התפתחות של "סינדרום למייר" – זיהום רקמות רכות באזור הפה שיוצר דלקת זיהומית של אחד הוורידים בצוואר, ומשם – למוח. התובע אושפז למשך 14 ימים.

צילום: shutterstock (צילום: shutterstock)

לאחר ששב לביתו המשיך לסבול משיתוק חולף בגפיים, מאובדן חוש הטעם והריח, מכאבי ראש עזים, מסחרחורות וחוסר שיווי משקל ומכאבי גב. הוא נזקק לאשפוזים נוספים והופנה לקבלת טיפול פסיכיאטרי.

 

לטענת התובע, מצבו נגרם כתוצאה של טיפול רשלני של רופא השיניים שלא אבחן את התהליך הזיהומי בזמן אמת והתעלם מהסכנות הברורות שיש בעקירת שן מודלקת.

 

הרופא הכחיש את המיוחס לו וטען כי הטיפול שהעניק לתובע היה בהתאם לסטנדרט הסביר והמקובל. לדבריו, הוא ביצע צילום רנטגן בתחילת הטיפול ששלל קיומה של דלקת בלסת או סביב לשן אך הצילום אבד.

 

לנוכח מחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים מינה בית המשפט מומחה פה ולסת לבחינת האחריות. המומחה קבע כי קיים קשר בין העקירה שביצע הנתבע ללא ביצוע צילום מתאים לפני כן לשרשרת האירועים שעבר התובע לאחר העקירה.

 

השופט אילן סלע ציין כי מחוות הדעת עולה שהכאב שממנו סבל התובע יכול להעיד על דלקת סביב השן, ובמקרה שכזה היה על הנתבע להימנע מביצוע העקירה עד לאחר טיפול בדלקת. בנוסף, היה צורך בביצוע צילום רנטגן לפני העקירה אך הצילום אינו קיים כיום ולא הוצג בבית המשפט. לדבריו, קשה לקבל את טענת הנתבע שהצילום אבד.

 

המסקנה היא שהנתבע לא אבחן כראוי את מקור הכאב בשן ופעל בניגוד לסטנדרט סביר תוך שהוא מתעלם מאופי התלונות של התובע ומהסכנה שיש בביצוע עקירה במצבו.

 

השופט קיבל את חוות דעת המומחה שלפיה רק את המגבלה בפתיחת הפה ואת הפגיעה בתחושה, בטעם ובלעיסה ניתן לקשר לעקירה ולסיבוך שנגרם ממנה, ולא את כאבי הראש והסחרחורות.

 

נקבע שהתובע נותר עם נכות תפקודית של 20%. הרופא חויב לפצות אותו בכ-300 אלף שקל, סכום שיתווסף לתגמולי ביטוח לאומי בסך 1.5 מיליון שקל.