ידיעות אמריקה

והפרחים לטראמפ

מה יהיה עתיד תהליך השלום במקרה של שינוי ממשל בארה״ב? האם דוקטרינת טראמפ במדיניות החוץ תישאר, גם אם הוא עצמו לא ייבחר בשנית?

שחר עזאני
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית

השבוע אנו חוגגים את ראש השנה, ונדמה שהשנה – יותר מכל שנה אחרת – אנו מתכוונים לכך במיוחד כשאנו מברכים את הברכה המסורתית ״תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה״. מדינת ישראל הופכת למדינה הראשונה בעולם שמכריזה על סגר שני בעקבות משבר הקורונה, המצוקה הכלכלית נותנת את אותותיה והפוליטיקה הישראלית – ובמידה רבה גם זו האמריקאית - עודנה יורה רותחת של כאב. ובכל זאת, ניצני אופטימיות נדירה נראים באופק המזרח התיכוני. ישראל, בחריין ואיחוד האמירויות חותמות על הצהרת שלום על מדשאת הבית הלבן, אירוע שלא נראה במחוזותינו מזה עשרות שנים, בעוד לוחשים על אוזנינו הלא מאמינות כי מדינות נוספות עשויות להצטרף לתהליך במורד הדרך.

 

אין ספק כי בכך מדיניות החוץ של הנשיא טראמפ רשמה הישגים משמעותיים וחשובים, כאלו שממשל אובמה וממשלים אחרים היו יותר משמחים לרשום לזכותם, כאשר לראשונה רכבת הנורמליזציה עם מדינות ערביות יוצאת לדרך מבלי שניתנת זכות וטו לפלסטינים על התקדמות התהליך. זהו בהחלט שינוי אסטרטגי מרענן, בבחינת שבירת התבנית, אשר ביצע ממשל טראמפ, בין היתר גם בהחלטותיו בנושא העברת שגרירות ארה״ב לירושלים ובהכרה ברמת הגולן כשטח ישראלי. החלטתו של הממשל להכיר במציאות בשטח, מחד, ולפעול ללא ליאות באמצעות קושנר וצוותו לבניית גשרים בין ישראל לעולם הערבי, מאידך, הניבה פירות ואלו הם לפנינו. ברור לפיכך כי התסכול בראמאללה שובר שיאים, כאשר, למשל, נביל שעת׳ – לשעבר נושא ונותן בכיר עם ישראל בזמן הסכמי אוסלו וכיום יועץ ליו״ר הרשות עבאס – מאיים באינתיפאדה שלישית, אולם בד בבד עם הביקורת של הרשות על מדינות ערב, ישראל וארה״ב, מביטים שם בדאגה עמוקה יותר לכיוון עזה. ארגון הטרור הקיצוני חמאס, השולט ברצועה מאז ההפיכה הצבאית בשנת 2007, ממשיך בניסיונותיו לערער את היציבות בגדה, במטרה מוצהרת לקחת את מקומו של אש״פ ולהשתלט על הרשות, שם זוכרים היטב את פעילי הפת״ח אשר נזרקו מן הגגות כשחמאס החליט שהגיע זמנם. המציאות הנוכחית מציגה דילמה אמיתית בפני הנהגת הרשות, והגם שקשה ללמד – כמאמר הביטוי – כלב זקן תרגילים חדשים, התקווה היא כי גם אם לא עכשיו, אולי בעתיד תקום הנהגה אחרת לפלסטינים שתאפשר להם לנצל את חלון ההזדמנויות ולפתוח נתיבים למציאות חדשה.

 

צילום: AFPנתניהו, טראמפ ובן זאיד (צילום: AFP)

 

רוח גבית משמעותית לתהליך נתנה גם עמדתו הקשוחה והבלתי מתפשרת של הנשיא טראמפ ביחס לאיראן. העמדה הבסיסית כי מדובר במשטר מרושע וחורש מזימות עשתה את שלה והכנות הפשוטה של הממשל בהצהרותיו בהקשר זה חלחלה עמוק לא רק בישראל, המאוימת ישירות על ידי כוחות פרו-איראניים על גבולותיה, אלא גם בקרב מדינות המפרץ, גם הן מאוימות תמידית על ידי האיראנים. מדינות אלו, כמו גם ישראל, התאכזבו מגישת ממשל אובמה כלפי איראן, אכזבה אשר גם היא שיחקה תפקיד בהתקרבות בין הצדדים בשנים האחרונות.

 

התוצאה היא כי הכוחות במזרח התיכון החדש נערכים בהתאם למפת האיומים המעודכנת. בראש רשימת האיומים, כאמור, עומדת הרפובליקה האסלאמית של איראן, משטר שאכזריותו רשמה השבוע שיא נוסף – חלק משרשרת אינסופית של מעשים דומים, כך נדמה – עם הוצאתו להורג של נאביד אפקארי, מתאבק צעיר בן 27 בלבד שהיה אלוף איראן בהיאבקות והורשע בנטילת חלק בהפגנות נגד המשטר ב-2018. הוא נדון לעשרות מלקות, סבל עינויים קשים ולבסוף לעונש מוות. גם הנשיא טראמפ עצמו פנה לאיראנים בבקשה שיחוסו על חייו של הצעיר, אולם לשווא. ברצונו של המשטר להציל עצמו מחבל התלייה, צעירים רבים מוצאים את דרכם אל הגרדום. איראן, מצידה, מביטה בדאגה על ההתפתחויות באיזור ובידיעה כי בקרוב תחזה במטוסי אל על נושאי דגל ישראל שיעברו ואף ינחתו בקרבתה, והיא אינה צפויה לשקוט על שמריה. היא ממשיכה לתחזק את ארגון הטרור חזבאללה בלבנון, תומכת במורדים החות׳ים בתימן, פעילה בסוריה ומדכאת כל סממן של תקווה לשינוי במדינה עצמה, ואין ספק כי היא צפויה לאתגר את המצב החדש.

 

הממשל האמריקאי הביא לשינויים משמעותיים בזירה המזרח תיכונית ויש שיאמרו במדיניות החוץ של ארה״ב בכלל. לפיכך, מעטים, אם בכלל, הופתעו מדיווחיה של חברת מיקרוסופט בשבוע שעבר, לפיהם מדינות זרות פועלות בכדי להתערב בתוצאות הבחירות הקרובות בארה״ב. החברה האמריקאית הפנתה אצבע מאשימה אל עבר האקרים סינים, רוסים ואיראנים ככאלו המבקשים לבחוש בקדירה וניסו לפרוץ לחשבונות הקשורים לקמפיינים של טראמפ וביידן. דומה שגם מדינות רבות בעולם, כמו חלקים נרחבים בציבור האמריקאי, סבורים כי הרבה מוטל על הכף בבחירות אלו ומכירים בחשיבות תוצאותיהן.

מה יהיה עתיד תהליך השלום במקרה של שינוי ממשל בארה״ב? האם דוקטרינת טראמפ במדיניות החוץ תישאר, גם אם הוא עצמו לא ייבחר בשנית? בלי כל קשר להיבטים אחרים של נשיאות טראמפ, רק הגון להודות שהפשטות שהביא עימו הנשיא האמריקאי לשולחן המזרח התיכון הוכיחה את עצמה.

אין ספק שהפוליטיקה היומיומית מכתיבה רבות מעמדותינו ביחס לסוגיות והתרחשויות שעל הפרק. גם במקרה זה, ישנם רבים בישראל ובעולם שבוחרים להביט בטקס החתימה על הצהרות השלום הללו דרך הפריזמה הפוליטית של הרגע ביחס למנהיגי שתי המדינות, טראמפ ונתניהו. יחד עם זאת, דווקא אווירת הפיוס שמביאים עימם חגי תשרי מזכירה לנו את חשיבותה של אותה הגינות פנימית, שלנו עם עצמנו, ואת הערך העליון של הכרת הטוב לאלו האחראים לו, גם אם אנו לא מסכימים עימם בכל דבר ודבר.

 

בפרוס השנה החדשה עלינו נאחל לכולנו שנת בריאות, שגשוג ואושר. שנה בה ישלטו היושר, היושרה וההגינות, שנה בה נהיה סלחנים יותר, מבינים יותר, מוכנים להכיל את המורכבות של המציאות בה אנו חיים, מציאות בה סתירות חיות זו לצד זו בנעימות שלוואי ואנו נסגל לעצמנו.

שנה טובה לכולם.