רס"ן במיל', ע'

מהקוקפיט למלחמה בקורונה "הנגיף סגר לנו את השמיים אז החלטנו להילחם בו בארץ"

באמצע מארס נסגרו השמיים ועשרות טייסי אל על מצאו עצמם בחל"ת, ללא עבודה או עתיד נראה לעין בענף התיירות שספג מכה קשה. אז מתוך המשבר החליטו כמה מהם להתגייס למערך המילואים של פיקוד העורף, כדי לתרום למלחמה בנגיף הקורונה. מיוחד: בראיון ל"ידיעות אחרונות" מספרים חמישה טייסי חיל האוויר במיל' על הרגע שבו הבינו שאין להם עבודה, הגעגועים לתא הטייס והסיפוק שהם חשים מצמצום שרשרת ההדבקה

איריס ליפשיץ קליגר | צילום: יריב כץ
05.10.20

רב־סרן במיל' ארי הופמן לא חלם בסיוטים הגדולים שלו שבוקר אחד ימצא את עצמו מחוסר עבודה כשענף התעסוקה שלו מתרסק. הוא בן 42, נשוי ואב לשלוש בנות ממזכרת בתיה, טייס מסוקי סער שעובד בארבע השנים האחרונות באל על. כשהגיע משבר הקורונה הופמן נאלץ לחשב מסלול מחדש והוצא לחל"ת.

 

במקום לשקוע בדיכאון הופמן החליט להצטרף למערך המילואים של פיקוד העורף, לעזור במלחמה הלאומית בנגיף. "בצבא שירתתי כטייס מסוקי סער אנפה 212 ובהמשך על בלק הוק UH-60", הופמן מספר. "כשסגרו לנו את השמיים ואל על הפסיקה פעילות ישבתי חצי שנה בבית בחל"ת, אבל לפני חודש קראו לי לדגל ומצאתי את עצמי במפקדת אלון במלחמה בנגיף".

 

אלטרנטיבה מספקת?

 

"בהחלט. יש לי פה חברים מאל על שהתגייסו כבר לפניי. חייבים לבוא ולתרום מעצמנו על הצד הטוב ביותר, איפה שצריך. עכשיו אנחנו במלחמה ואני מתייצב איפה שיגידו לי. הנגיף סגר לנו את השמיים, אז נילחם בו בארץ".

 

 

רס"ן במיל', ארי הופמן

 

מה בעצם אתה עושה?

 

"אני מפקד תא מתפרצים, עוזר בתשאול חולי קורונה שצריך לפנות אותם למלוניות של פיקוד העורף. במקביל אני עובד מול בתי החולים, עוזר לפנות מיטות במחלקות, כאלה שיכולים לשהות במלוניות החלמה, וגם עובד מול קופות החולים כשיש בעיות בנושא תשאול. העבודה היא לנסות לרכז הרבה נתונים מכל מיני גורמים ולייעל את התהליך במלחמה בקורונה".

 

יש געגועים לקוקפיט?

 

"בהחלט, אבל זאת תקופה שצריך לגייס מאמץ לאומי נרחב. גם כשיפתחו את השמיים אני מאמין שאשלב בין הקורונה לטיס. אני במפקדת אלון, כמה שיצטרכו אותי".

 

סא"ל במיל', שי בזל

 

כולם צריכים לגלות סולידריות

הופמן הוא לא הטייס היחידי שמצא עצמו מחוסר עבודה ונרתם למאבק בקורונה. בשבועות האחרונים הצטרפו 15 אנשי מילואים, טייסי קרב ותובלה, שעבדו עד תחילת משבר הקורונה כטייסים באל על. כולם הוצאו לחל"ת והחליטו להתגייס למילואים בפיקוד העורף. במפקדת אלון, שהוקמה לפני כמה חודשים ואחראית על מערך הבדיקות והתחקורים האפידמיולוגיים, הבינו את הכוח האיכותי של הקצינים שיושבים עתה בבית, והחליטו לעשות מעשה.

 

רובם הגיעו דרך חברים לטיס, חלקם אפילו מכירים עוד מבית הספר היסודי, נפגשו בקורס טיס, ובהמשך דרכם הצטלבה גם באל על. עכשיו הם מבלים יחד בעשייה בפיקוד העורף סביב השעון. וכן, הם לא מצטערים: "זה התפקיד, ואנחנו עושים הכל כדי להפעיל את המערכת ולתרום". שוחחנו עם חמישה מהם ושמענו על המעבר מהקוקפיט למלחמה בקורונה.

 

"בחמש השנים האחרונות טסתי באל על בדרימליינר 787 וגם ב־877. עד מאי עוד עשיתי פה ושם טיסות מטען, אבל אז הוצאתי לחל"ת. כמה אפשר לשבת בבית?" אומר א', סא"ל במיל' שמפקד עכשיו על תא תפעול במחלקת בדיקות/מעבדות שבמפקדת אלון. הוא בן 49, נשוי ואב לארבעה ממושב סגולה, טייס קרב בחיל האוויר שעבד בחמש השנים האחרונות באל על. "בשגרה אני משרת במילואים 60 יום בשנה, בעיקר בבית הספר לטיסה. כשפנו אליי לפני כמה חודשים מפיקוד העורף לקראת ההקמה של מפקדת אלון חיפשו אנשים שיכולים לבוא לעזור והתגייסתי בשמחה".

 

"עובדים קשה ורוצים לראות את העקומה משתטחת". סא"ל במיל', מ'

 

אלטרנטיבה משמחת עבורך לטיס?

 

"בהחלט. חשוב לתת מענה להתמודדות עם הקורונה בעת הזו. למרות שאני עובד משמונה בבוקר עד שמונה בערב, כל הזמן בטלפונים, מול כל הגורמים הבכירים בקופות החולים, מנהלי מעבדות, נציגי משרד הבריאות — הסיפוק גדול ומשמעותי".

 

לא מדגדג לך כבר לחזור לטוס?

 

"אמנם אל על חוזרת לטוס, אבל אנחנו יחסית רחוקים עוד מהיום שנחזור לקוקפיט באופן מלא. קודם כל מחזירים את הטייסים הוותיקים והבכירים בחברה, כך שבינתיים אני כאן במילואים במפקדת אלון עם תשוקה גדולה לתרום כמה שאני יכול במלחמה בנגיף הקורונה".

 

"הסיפוק גדול ומשמעותי". סא"ל במיל', א'

 

ואיך המשפחה מקבלת את ההיעדרות שלך מהבית שלא לצורך טיסות?

 

"שירתתי 25 שנה בקבע, כטייס קרב השירות מאוד תובעני. התפקיד הזה לא חדש למשפחה שלי, הם תמיד פירגנו. גם עכשיו. כולנו צריכים לגלות סולידריות ולקחת אחריות כל אדם לחברו ולמשפחתו בערבות הדדית. ביחד עם צה"ל, שהוא גוף גדול, חזק ומסודר - אנחנו גם ננצח".

 

א' מסביר כי בישראל יש 41 מעבדות; חלקן מעבדות בבתי חולים, חלקן של קופות החולים וחלקן פרטיות. בין כל הגורמים השונים הוא הופקד לנהל את המשאב הלאומי הזה שמבצע עשרות אלפי בדיקות קורונה ביום. "מדי יום אנחנו מחליטים איזו כמות של בדיקות אפשר לבצע בפועל כדי שכל האירוע הזה ינוהל נכון", הוא אומר. "שלא יהיו יותר בדיקות בפועל ממה שהמעבדות יכולות להכיל. כדי לקטוע את שרשרת ההדבקה אנחנו רוצים שהתהליך יהיה כמה שיותר מהיר מרגע שנמצא חולה מאומת ועד הרגע שאנשים צריכים להיכנס לבידוד ולהישלח לבדיקה. על מנת שגם התשובות שתתקבלנה מהמעבדות יגיעו כמה שיותר מהר, כל התהליך הזה דורש עבודה אינטנסיבית סביב השעון עם צוות של אנשים מענפים שונים".

 

כולם באמת מדברים על החקירות האפידמיולוגיות שלא מצליחות לתת מענה.

 

"אנחנו מתקדמים. מה שהתחיל בסגר הראשון עם מערך של שלושים אחיות שתישאלו ועשו תחקירים אפידמיולוגיים, התרחב בהרבה. עד נובמבר נגיע ל־2,000 חוקרים. אבל עם רמת תחלואה של 8,000 עד 9,000 חולים מאומתים ביום זה אפילו מעבר ליכולות של מפקדה כמו שלנו. מפקדת אלון נבנתה מראש לטפל בסדר גודל של 1,500 מאומתים ביום. משמע, אנחנו מטפלים כיום בסדר גודל של 60 אלף דגימות ביום ושואפים להגיע עד נובמבר לכמות של 100 אלף דגימות ביום".

 

גם סא"ל מ', בן 47, לא האמין שזה מה שיקרה בעקבות משבר הקורונה. הוא נשוי ואב לארבעה, גר באבן יהודה. ב־15 השנים האחרונות היה טייס באל על ועוד לפני טייס קרב ומפקד מערך התובלה. "שמעתי על אפשרות להתנדב למילואים", הוא אומר, "אל על הפסיקה לטוס בסביבות מארס, ומאז אני בעצם בבית בחל"ת. הילדים ואשתי התרגלו לזה שאני כל הזמן בבית. אשתי אפילו התרגלה מהר מאוד, וגם הילדים נהנו פתאום לקבל את אבא שלהם בחזרה".

 

ואז קראו לך לדגל?

 

"כשקוראים - אני נרתם, אז כששמעתי על האפשרות להתנדב במילואים במערך של מפקדת אלון מיד נרתמתי לזה. המשפחה שוב הצטרכה להתרגל לרעיון שהנה אבא שוב נעדר מהבית".

 

מה אתה עושה במפקדת אלון?

 

"אני אחראי על תא נתונים ואנליזה של מרכז המעבדות. בפועל מדובר באיסוף מידע ממשרד הבריאות, מקופות החולים ומ־8200 שעובד איתנו, כדי לייצר תמונת מצב עדכנית בכל הקשור למעבדות, מלאים, כמה עבודה אפשר להעמיס עליהם, לנהל את זה בצורה מיטבית. הרבה כוחות שמושכים לכל הכיוונים. אבל אנחנו אמונים על מתן הערכת מצב על בסיס יומי.

 

"אני הגעתי לכאן נטו מתוך ציונות. כל מי שמגיע למילואים כאן מגיע מאותה הרגשת שליחות כדי לסייע. אנחנו במפקדה סירה בינונית בתוך נהר גועש שבו הרבה זרמים - הכנסת, הממשלה, גופים שונים. בחלקת האלוהים הקטנה שלנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות. אבל עם יד על הלב, המספרים של כמות הנדבקים, כמו 9,000 ביום, זה לגמרי תחושה של תסכול. אנחנו עובדים קשה ואנחנו רוצים לראות את העקומה משתטחת כבר".

 

אתה מתגעגע לחזור לטוס כבר?

 

"ברגע שהעקומה תשתטח, כמות החולים תרד, ואז גם הסגר יוקל והשמיים ייפתחו לטיסות סדירות. כולי תקווה שנגיע ליום הזה, שגם אני אוכל כמובן לחזור למקצוע שלי להטיס נוסעים באל על. זה הכל אותו מעגל".

 

"גאים בעבודה"

מפקדת אלון הוקמה בתחילת אוגוסט במטרה לטפל במשבר הקורונה ולסייע בקטיעת שרשרת ההדבקה. תחת המפקדה פועלים כמה מרכזים נפרדים, בהם מרכז הדיגום, האחראי על מערך הבדיקות; מרכז הבידוד, המסייע באשפוזים במלוניות; מרכז המעבדות, האחראי על כלל המעבדות בפריסה ארצית; ומרכז החקירות, שמטרתו חקירה, תשאול, איתור, בידוד מגעים וניטור מוקדי הדבקה בזמן הקצר ביותר.

 

רס"ן במיל', ע', בן 36 מתל־אביב, נשוי פלוס שלושה, טייס במילואים, אחראי בין היתר על מרכז הבידוד. בחמש השנים האחרונות הוא טס באל על, אך מאז שהוצא לחל"ת הוא מעביר את הזמן במפקדת אלון. "הדבר הכי חשוב היא אחריות אישית", הוא אומר, "אם כל אחד ישמור בד' אמותיו על המסכה ועל המרחק, כל אחד יקפיד על עצמו, זה יעזור לכולנו".

 

אתה שמח שנפל בחלקך לעזור במלחמה הלאומית בקורונה?

 

"ממש. היו לי כמה אופציות למילואים, אבל ברגע ששמעתי על מפקדת אלון ביטלתי את כל האפשרויות האחרות. זו הזדמנות נדירה להשפיע על מה שקורה עכשיו בארץ".

 

גם סא"ל במיל', שי בזל, בן 41, טס באל על על מטוסי 787 ו־777 עד שהוצא לחל"ת. כיום הוא משרת במילואים במרכז המעבדות של פיקוד העורף ועובד בצוות הנתונים. "הצטרפתי למערך מפקדת אלון באוגוסט, אחרי ששמעתי מחבר קרוב שעובד איתי באל על", הוא אומר, "התגייסנו באותה תקופה לחברה. אני גאה בכל המערך הזה, להיות חלק מצוות שאחראי בחקירה, בניתוח ובמעקב אחר המעבדות. אני אחראי בין היתר להפקת דוחות יומיים, חקירות עומק ויצירת מערכת לומדת. בשורה התחתונה, אחת המטרות החשובות שלנו היא לדאוג לקצר למינימום את הזמן מקבלת ההפניה לבדיקה ועד לקבלת התשובה. הכל כדי לצמצם למינימום האפשרי את שרשרת ההדבקה". •

 

תמונה כללית