אסף זמיר, אמנם דמות מוכרת במרחב התל-אביבי, אולם אינו מוכר מספיק ציבורית. יחד עם זאת הוא השר הראשון מכחול לבן שלא רק רוטן בשקט או מדליף לתקשורת ביקורת על הממשלה אלא עושה זאת בגלוי. ישנן מספר סיבות למהלך והשפעתו היא מוגבלת אולם היא עשויה לאותת על מגמה, הגם שהתפטרות המונית של שרי כחול לבן לא תעזור להם להחליף את הממשלה. הסבר בהמשך.

התפטרותו של זמיר אינה מאיימת על יציבות שלטונו של נתניהו. אם שרי כחול לבן מתפטרים, יכול נתניהו להתנהל עם ממשלת מיעוט (מה אתם יודעים, זה אפשרי). המצב יקשה עליו להעביר חקיקה בכנסת והכנסת תוכל להביך את הממשלה, אך ספק אם כנסת ישראל תוכל להחליפו, זאת כמובן אלא אם יחליטו חבריה לפזרה וללכת לבחירות חדשות. במצב הנוכחי, לרוב סיעות הבית מלבד סיעה אחת, אין באמת אינטרס.

בנימין נתניהו ובני גנץ(צילום: דוברות הכנסת)

מן הצד השני, יכול להיות מצב תיאורטי בו יצטרפו שורדי כחול לבן לאופוזיציה ויגישו הצעת אי אמון בממשלה. על-מנת שזה יקרה, יהיו חבריה להחליט על מי המועמד עליו הם מסכימים שירכיב את הממשלה. וזאת למה? עד שנת 2014, הצעות אי אמון היוו כלי לניגוח הממשלה על-ידי הכנסת ואמצעי להביך אותה ולמשוך זמן במליאת הכנסת. בעקבות השימוש התכוף של האופוזיציה בכלי הצבעות אי האמון בממשלה הוכנס בשנת 2014 תיקון לחוק יסוד הממשלה ואי האמון נדרש להיות קונסטרוקטיבי, קרי – הכנסת רשאית להביע אי אמון בממשלה ולהביע אמון בממשלה חלופית, אשר מתחילה לפעול מאותה השעה בה הובע בה אמון. כלומר, האופוזיציה חייבת להציע חלופה לממשלה, כולל קווי יסוד.

הרשו לי לפקפק ביכולתה של האופוזיציה הכל כך מבוזרת להציג חלופה. האם בנט ימליץ על לפיד או לפיד על בנט? האם בנט יהיה מוכן לפעול יחד עם הרשימה המשותפת על-מנת להחליף את נתניהו? אני בספק אם מה מאלו יקרה. נפתלי בנט הוא היחיד שמצליח לשפר את מעמדו בקרב דעת הקהל, כאשר בסקרים שפורסמו השבוע, לו היו מתקיימות בחירות הייתה מפלגתו הופכת למפלגה השנייה בכנסת, שניה רק לליכוד.

ועדיין, מתחת לפני השטח כולם מדברים על בחירות. כולל ראש הממשלה, אשר ממשיך להתל בשותפיו הקואליציוניים (ובציבור). נתניהו שואף שהצעדים לדיכוי הקורונה (והמחאה) יורידו את רף ההדבקה. כיום מובילה ישראל את טבלת ההדבקה ביחס למספר התושבים. בזכות שירותי הרפואה הציבורית שלנו מספר המתים יחסית נמוך יחסית למדינות אחרות בעולם. ועדיין המספרים מבהילים. איך אומת הסטארט אפ לא מצליחה לקטוע את שרשרת ההדבקה? ובכן התשובה היא די פשוטה כשמסתכלים על הנתונים במלואם.

לצערנו הרב, את טבלת ההדבקה בישראל (ולצורך העניין גם בניו יורק) מובילות הקהילות החרדיות. שותפיו הטבעיים של ראש הממשלה זכו להנחות מפליגות באכיפה והמטרה עצמה עין למתרחש ברחוב החרדי. רוב הרבנים, העדיפו לסמוך על הקדוש ברוך הוא ולהתעלם מהנחיות הממשלה וכך הרקיעו נתוני התחלואה שחקים.

הציבור הכללי, שרואה כי אחיו החרדים ממשיכים בחייהם כרגיל, ושממשיך לראות זלזול בהנחיות והפרתן מצד נבחרי הציבור (עיינו ערך השרה גילה גמליאל) ופקידים בכירים (עיינו ערך סגן ראש המל"ל וראש השב"כ), מבין כי הנחיות הממשלה הנן בגדר המלצה בלבד ומתעלם מהן בהמוניו. אני כותב את הדברים בצער מאחר ומשיחות עם חברים ומשפחה בישראל אני שומע על הזלזול ואני חרד.

נתניהו, נמצא בין הפטיש לסדן. מצד אחד, הוא מסרב לקחת אחריות אמיתית למצב וממשיך לשווק תדמית בלי תוכן. את האחריות הוא ממשיך לזרוק על אחרים. מן הצד השני, בסופו של יום, האחריות רובצת לפתחו. שביעות רצון הציבור מהטיפול במשבר הקורונה בשפל והאמון בנבחרי הציבור בשפל גדול אף יותר. מזלו של ראש הממשלה הוא שכישרונו הגדול ביותר הוא נטרול חלופות שלטוניות ועל-כן עד כה לא נראה כי יש איום על ממשלתו.

ועדיין, נפתלי בנט, המשוחרר מעול הישיבה בממשלה, חורש את הארץ, מציע פתרונות ומשדר מנהיגות. הדבר מספיק לו על-מנת למצב עצמו כחלופה לנתניהו. איפה יאיר לפיד אתם תוהים? גם אני. משבר הקורונה הייתה קרקע פורייה עבור לפיד להצטייר כחלופה רצינית לנתניהו ולגנץ. אולם לפיד בחר לבזבז את כל תחמושתו על התנצחויות עם גנץ במקום לספק חלופות. כעת נראה כי מה שהוא מציע הוא מעט מדי ומאוחר מדי. בנט עקף אותו בסיבוב. האם לפיד יצליח להחזיר בוחרים מבנט אליו? קשה לדעת, הגם שאם נחזור לאסף זמיר עמו התחלנו – יתכן והוא יודע על משהו שאנחנו עדיין לא יודעים.

שני שמות חמים מסתובבים מזה זמן בבורסת השמות הפוליטית – גדי אייזנקוט ורון חולדאי. האחד, רמטכ"ל שזה עתה עתיד לסיים את תקופת הצינון שלו וחרד מהנעשה בארץ. השני, טייס חיל אוויר, תא"ל במילואים וראש עיריית תל אביב מליח ביותר. השמועות האחרונות הן כי השניים מתכננים להקים פלטפורמה חדשה עבור שארית פליטת מצביעי העבודה וכחול לבן, שיש לזכור שמדובר בפוטנציאל של כ-15 מנדטים שכרגע אינם באים לידי ביטוי בסקרים. היה והשניים באמת יחברו להקמת מסגרת פוליטית חדשה שתתמודד בבחירות הבאות לכנסת (לכשיתקיימו), לאסף זמיר תהיה הזדמנות לחזור ולנסות לממש את חלומו האמיתי, לכהן כראש עיריית תל אביב. אז בדרך הוא כבר צובר נקודות בדעת הקהל.