מדוקו נוקב ועד דרמות נשיאותיות: בינג' לקראת הבחירות בארה"ב

לרגל הבחירות בארצות הברית קיבצנו את הסרטים והסדרות שאתם צריכים לראות כדי להבין את הפוליטיקה האמריקנית - בין אם מדובר בקולנוע עלילתי או סרטים תיעודיים על הנושאים שמוטלים על הכף בבחירות הקרובות

ארז דבורה
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית

את הזמן שנותר עד הבחירות בארצות הברית ניתן לבלות בכסיסת ציפורניים מול ערוצי החדשות, או בבינג' שימרק את הנפש לקראת יום ההכרעה. יש לא מעט סרטים וסדרות שהציגו דמויות של נשיאים וקמפיינים פוליטיים. אם נבחר שניים בולטים – ביל קלינטון וריצ'רד ניקסון, הרי ששניהם זכו לטיפול מאוד שונה בקולנוע האמריקני. 

על קלינטון לא נעשו יותר מדי סרטים, אבל מה שנעשה היה חיובי. דוגמה בולטת לכך היא "צבעי השלטון" (1998), דרמה קומית של מייק ניקולס שהציגה את הקמפיין של המועמד לנשיאות "ג'ק סטנטון", שהיה, באופן ברור, בן דמותו של קלינטון (בגילומו של ג'ון טרבולטה). הסרט יצא בתקופה שבה קלינטון היה מסובך ציבורית עם פרשת מוניקה לווינסקי, והסרט, גם אם לא היה הצלחה גדולה, היה זריקת עידוד קטנה מהוליווד הליברלית. 


ניקסון, בשונה מקלינטון, זכה לכמה פורטרטים עלילתיים ותיעודיים לא מחמיאים. אלו מתמקדים בעיקר בתקופה שבין הפריצה הכושלת למטה המפלגה הדמוקרטית במלון ווטרגייט ב-1972, ועד ההתפטרות של ניקסון באוגוסט 1974. באלו ניתן למנות את "כבוד סודי", סרטו של רוברט אלטמן מ-1984, המציג מונולוג שתוי וספוג רחמים עצמיים של ניקסון בסוף שנות ה-70 המלהג על תקופת נשיאותו. או "ניקסון" של אוליבר סטון מ-1995, הפרופיל האפי בכיכובו של אנתוני הופקינס, שבאופן מפתיע אינו כתישה מוחלטת של הנשיא. 

אבל כשמדובר בניקסון תמיד עדיף לפנות לקולנוע התיעודי ובעיקר ל"ווטרגייט" (2018), הסדרה התיעודית בהפקת ערוץ ההיסטוריה על הפרשה בבימויו של צ'רלס פרגוסון. אומנם הסדרה עוסקת בניקסון אבל ברור כי היא תוכננה לעורר מחשבות על האדם היושב כעת במשרד הסגלגל. 

באזור הביניים שבין עלילות בדיה על דמויות אמיתיות וקולנוע תיעודי העוסק בהן, נמצא ז'אנר המוקומנטרי. "טאנר 88" (1988) היא מיני-סדרה באורך כולל של שש שעות, שביים רוברט אלטמן ל-HBO. הגיבור הוא ג'ק טאנר (מייקל מרפי), חבר קונגרס ממישיגן, אידיאליסט שמנסה לזכות במועמדות הדמוקרטית לנשיאות. הסדרה צולמה במהלך תקופת הבחירות האמיתיות לנשיאות, והציגה את הדמות הפיקטיבית בסיטואציות מתוסרטות למחצה במחיצת פוליטיקאים מאוד ממשיים. אסטרטגיה זו אפשרה לאלטמן לחשוף את הקשר המשחית בין הפוליטיקה והתקשורת האמריקנית. סדרה זו השפיעה של טים רובינס, בן טיפוחיו של אלטמן, כשביים ושיחק ב-1992 בסאטירה "בוב רוברטס" על רפובליקאי צעיר ורקוב עד העצם במרוץ למשרת סנטור. כמה רחוק ילכו רפובליקנים בניסיונם לנצח בבחירות? שאלה מאוד רלוונטית גם בימים אלו. 

ההמלצות שהוצגו עד כה הן רק חלק קטן מסרטים שעוסקים בקמפיינים של בחירות. מוטב להקדיש את המשך המלצות הבינג' לסרטים שאינם עוסקים בקמפיין, אלא אלו המזכירים לנו מה מוטל על הכף בבחירות הקרובות. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להתייחס דווקא לסרטים וסדרות העוסקים בסוגיות האקוטיות בעת הזו - כאלה שיושפעו באופן ישיר מתוצאות הבחירות.   

חורבן אקולוגי

נשיא ארצות הברית מתכחש לקונצנזוס המדעי אודות הקטסטרופה האקולוגית הקרבה. הוא נסוג מהסכמי פריז להפחתת גזי חממה וביטל תקנות המגינות על ניקיון המים, טוהר האוויר, ושלומן של חיות הבר בשם "הפחתת רגולציה" שפוגעת בהכנסות התאגידים המזהמים. שני סרטים יזכירו מהו מצבו הנוכחי של כדור הארץ. בסרט Climate Change: The Facts מ-2019 של BBC, דייוויד אטנבורו, מסבירן הטבע האולטימטיבי, מציג את העובדות המדעיות אודות ההשלכות של עליית הטמפרטורה הגלובלית במעלה וחצי: הכחדה המונית של בעלי חיים, הפיכת אזורים נרחבים ללא ראויים למגורי אדם, ואסונות טבע מהסוג שהפך למחזה נפוץ בשנים האחרונות. 

צילום מסךClimate Change: The Facts (צילום מסך)

"אמת מטרידה יותר" (2017) הוא ההמשך ל"אמת מטרידה", סרט הדרשה האקולוגית של אל גור מ-2006. אין זו התפלשות בתחזיות שחורות, אלא ניסיון לשכנע ביכולתם של שיתופי פעולה בינלאומיים לפתח מיזמים של אנרגיה ירוקה שעשויים להציל את כדור הארץ. תזכורת לכך שיש מועמדים לנשיאות עם תוכניות ברוח זו.

שיתוף פעולה עם רוסיה

על עידן טראמפ עוד יעשו לא מעט סרטי קונספירציה וריגול, וכבר עכשיו ישנם כמה מתאבנים ראויים למה שעוד עתיד להיעשות. לאלה שלא לגמרי מבינים את יחסי התלות חסרי התקדים בין פוטין לטראמפ מומלץ לצפות ב"צעדים אקטיביים: דונלד טראמפ והמזימה הרוסית" (2018), סרט אימה תיעודי שהיה חופשי מההגבלות המסרסות שקשרו את ידיו של החוקר רוברט מולר. זהו סרט המיועד למי שלא חושש לדעת מה מסתתר מתחת לקצה המבצבץ של הקרחון.

חלק מפעולות ההסתרה האגרסיביות של ממשל טראמפ מטופלות במיני סדרה בשני חלקים של שואוטיים שנקראת "חוק קומי" (2020). הסדרה מבוססת על הספר שכתב ג'יימס קומי, ראש ה-FBI שהודח על ידי טראמפ. היא סוקרת מנקודת מבטו את בחירות 2016, פרשת המיילים של קלינטון, ההתחככות המאוד מטרידה של הנשיא הנבחר בפוטין ואנשיו, והאירועים האפלים בדרך להדחה.   

מגפת הקורונה

הכישלון המהדהד של טראמפ בטיפול במגפה הוא תערובת קטלנית של בורות, יהירות, אדישות ורמאות. הוא הצליח להפוך את המדינה העשירה והמתקדמת ביותר מבחינה מדעית למקום שבו מתו חמישית מקורבנות הקורונה בעולם. אפשר לראות סרטים עלילתיים רבים שעוסקים בסכנת המגפות, אבל דבר לא ישתווה לסרט תיעודי שיבחן לעומק את שהתרחש מאז ינואר. "לגמרי תחת שליטה" (Totally Under Control) הוא סרטו של הדוקומנטריסט החשוב והפורה להפליא אלכס גיבני. הכותרת לקוחה ממשפט אותו אמר טראמפ על הקורונה בתגובתו הציבורית הראשונה. גיבני מעמיד תחת משפט זה בחינה מסודרת ומקיפה של הכשלים של ממשל טראמפ שהובילו ל-215 אלף מתים (נכון למועד יציאת הסרט). עד כמה סרט זה עדכני? כותרת בסיומו מלמדת שיום לאחר סיום העבודה עליו טראמפ הודיע שחלה. סימן קריאה מהדהד המסיים סרט הכרחי בנקודת זמן זו. הסרט עלה לסטרימינג בארצות הברית לפני ימים ספורים ויעלה לרשת הולו ב-20 באוקטובר ובהמשך ב-HOT8. 

מדיניות הגירה אכזרית

המתרחש בשנים האחרונות בגבול מקסיקו-ארצות הברית זכה להתייחסויות מגוונות בקולנוע הוליוודי. "רמבו 5" (2019) נראה כסרט תעמולה שעוצב ברוח ההסתה של טראמפ כנגד "מקסיקנים רעים". "שליחות קטלנית: גורל אפל" (2019) ניסה, בחוסר הצלחה, לחבר בין האיתחול הנשי של הסדרה, והסכנה בחייהם של אלו שחיים על הגבול. יש דוגמאות נוספות אך כדאי להניח בצד את הקולנוע ההוליוודי. בכל זאת מדובר כאן בילדים שכלואים במתקני כליאה אכזריים, משפחות שנקרעו לגזרים, ובדחיקה של אנשי "אייס" (משטרת ההגירה האמריקנית) לפעילויות שיטור אכזריות ובלתי מובחנות גם כלפי מהגרים ששירתו בצבא ארה"ב. "מדינת הגירה" (2020), הסדרה התיעודית של נטפליקס שנוצרה על ידי כריסטינה קלוסיאו ושאול שוורץ (הישראלי) לא מאפשרת לעצום עיניים מול המתרחש בגבול הדרומי. אין זה ניסיון להציג את אנשי "אייס" כמפלצות, אבל המחיר האנושי של הנעשה עובר היטב, ומבהיר כמה חשוב לחפש פתרונות אחרים למדיניות הנוכחית.     

ובכל זאת גם קצת הומור

ארבעת השנים האחרונות לא היו מלבבות בלשון המעטה, ורשימת הסרטים המוצעת משקפת זאת היטב. ובכל זאת אפשר לחשוב על שתי המלצות שעשויות להעלות חיוך. "הגרמלינס 2" (1990) של ג'ו דנטה הוא ההמשך המטורלל לעלילותיהם של המפלצות הקטנות והמרושעות. במהלך הסרט הן משתלטות על מגדל הפאר המשוכלל של המיליונר "דניאל קלאמפ", דמות שהיא כולה לעג לתכונותיו הידועות של טראמפ. כמו מוגוואיי שנרטב במים, כך גם הנדל"ניסט המפוקפק הושקה בתשומת לב תקשורתית שהביאה אותנו עד הלום. 

האופציה הקומית השניה היא סרט כה עדכני עד שטרם זכה לבכורתו. "בוראט 2" עומד לצאת ביום שישי ה-23.10, ומבטיח רגעי שירה בציבור עם גזענים לבנים, היזרקות מהמשרד של רודי ג'וליאני, שימוש בתחפושת של דונלד טראמפ, ועוד מבצעי אלתור קומי פרועים של הקומיקאי המבריק. בתקווה שזה לא יהיה הצחוק האחרון בארבעת השנים הבאות. 

(Amazon Prime Video)