תמונה כללית

"השגתי שכר דירה כמעט מלא ממסכות שהכנתי"

כשפרצה הקורונה וסמדר רייף איבדה את הכנסתה, היא החלה למכור מסכות ולעשות סדנאות אוריגמי בזום: "איך אפשר ללמד קיפולי נייר עדינים מרחוק? מתברר שאפשר". אנשים מרחבי הארץ מספרים על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה

אסי חיים
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית

איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מכל רחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת רייף, רמת-גן.

בצילום: סמדר (52). מחוץ לתמונה: 2 בנים בני 22 ו-19.

צילום: אסי חייםסמדר רייף (צילום: אסי חיים)

הדירה: 3 חדרים בשכירות, 6,000 שקל. "התכווצתי מאוד בעקבות הקורונה. הייתי בבית פרטי ברמת חן, אבל לא יכולתי לשלם 10,000 שקל לחודש. לפני 3 חודשים עברתי. אני עובדת מהבית, והבית ברמת חן איפשר לי סטודיו לחוג אמנות שאני עושה. הורים היו באים לייעוץ אישי והיה להם מרחב. כשהתחילה הקורונה הפסיקו להגיע אליי והשכר ירד מאוד. הבנתי שאני חייבת להצטמצם. זה מבאס, אבל הבנתי לאן זה הולך ואני לא רואה שזה יחזור. בשבועיים הראשונים של הקורונה זה היה בעיקר נטפליקס, אבל הבנתי שצריך לעשות משהו".

מה עושה: "התחילו לדבר על מסכות, והבן שלי ביקש שאתפור לו מסכה. ישבתי מול היוטיוב והתחלתי לעשות. כשהעליתי את זה לפייסבוק היו עוד כאלה שרצו שאתפור להם ופנו אליי. השגתי כמעט שכר דירה מלא מהמסכות. הייתי סביב השעון על מכונת התפירה. זה היה מטורף. התחלתי גם לעשות סדנאות אוריגמי בזום. זו מסורת קיפולי נייר יפנית. סבתי לימדה אותי לעשות את הציפור הראשונה, והתרבות היפנית תמיד משכה אותי, אז למדתי את זה ולימדתי אוריגמי בבתי ספר. בקורונה חברה הציעה לי לעשות סדנאות אונליין. איך אפשר ללמד קיפולי נייר עדינים בזום? זה נראה לי בלתי אפשרי, אבל מתברר שאפשר. הופתעתי מהביקוש. אני גם מורה לפיסול בעירוני א' לכיתות ז' ו-ח' ורכזת מגמת אמנות".

החיים בזום: "זה הזוי לגמרי אבל כן. זה מוגבל, וגם מבחינת חומרים. אי-אפשר להביא בטון, גבס, שעווה, ברזל, חימר. אז עושים עם חומרים שיש בבית ועם מה שאפשר. בעיקר נייר. זה מאתגר ודורש יצירתיות, אבל זו בדיוק האמנות, היצירה. אני אוהבת את מה שאני עושה. התחביבים שלי הם בעצם הפרנסה שלי, אבל היא עדיין נמוכה ממה שהייתה. מה שחשוב עכשיו זה לסגור את ההוצאות. בדרך כלל אני בלחץ כלכלי ועכשיו יותר. אני לא בזבזנית. הבילוי שלי זה להיות בבית ולא משנה לי סגר או לא. לא הייתי במלון מעולם. הסגר בשבילי זה דבש". 

חופשה אחרונה: "בבית. הבן של בן הזוג הקודם שלי חזר פעם מאיזה צימר ואמר, 'אתם חייבים ללכת', אז הסתכלנו ברשת ועברנו על צימרים. ישבנו שעה וחצי מול המחשב, ואמרתי לבן הזוג שלי, 'כיף שחזרנו הביתה. בוא נלך לישון בצימר שלנו'". 

חו"ל: "לחו"ל אני נוסעת כדי ללמוד. אני לומדת סיינטולוגיה ואני נוסעת לארה"ב, לדנמרק ולאנגליה לקורסים. לא אלך סתם ככה ברחובות לטייל".

סיינטולוגיה: "זה כמו להסביר את התורה. זו פילוסופיה רוחנית יישומית. איך להפוך אותנו ליותר בעלי יכולת. למשל, בקורונה היה אפשר בקלות להיכנס לדיכאון ולהתרסק, והכלים שלי עזרו לי לראות את זה אחרת. בהכשרתי אני אודיטור, אדם שתפקידו להקשיב ולחשב. אני מעבירה תהליכים לילדים ולהורים שמביאים אותם לנקודה הרבה יותר טובה בחייהם. הסיינטלוגיה גורמת לאנשים להיות פיקחים וערניים יותר ופחות להסכים לכל מה שמוכרים לנו. כשיש משהו שעושה טוב לאנשים אחרים, זה מעורר התנגדות. ישאלו למה אתה חושב שאתה יודע טוב יותר. אבל בסדר, אף אחד לא חייב. לי זה טוב ועוזר והציל לי את החיים כי לא הייתי במצב טוב כשהגעתי לזה".

מינוס: "בוודאי. נראה לי שבארץ, הדרך היחידה באמת להצליח זה לעבוד בשחור, ואני לא יכולה לעשות זאת. אז אין ברירה. פעם הייתי צריכה לשלם מע"מ 3,000 שקל ולא ידעתי מאיפה לגרד את זה. ראה אותי מקבץ נדבות ברחוב וממש התנפלתי עליו, 'אתה צריך כסף, לך לעבוד, אני לא עובדת בשבילך'. הבן שלי נקרע מצחוק. איזו פדיחה. התנפלתי עליו כי הוא בא בטיימינג הכי גרוע מבחינתי. יהיה טוב, נסתדר. אז יש מינוס, מה כבר יקרה".