"אני בת יחידה, אין לי אחים. שנתיים לפני שנולדתי, אמא שלי עברה לידה שקטה בחודש שמיני", משתפת טל שפר גלרנטר מבאר שבע, אמא לשני ילדים (4.5 ועשרה חודשים). "לא ברור ממה זה קרה, היא הרגישה שמשהו לא תקין והוא נפטר ברחם".
הם נקראים ילדי הקשת, על שם הקשת שמגיעה אחרי המבול. בעוד לרוב אנשים מתעניינים בהתמודדות שחווים האחים הגדולים וההורים, לרגל חודש המודעות ללידה שקטה, עצרנו רגע לשמוע מדוע חשוב לייצר שיח בבית, כמה ואיך לדבר על הנושא עם הילדים שנולדים אחרי שההורים חוו לידה שקטה.
"אני לא זוכרת יום ספציפי, אבל בכל שלב בחיים שלי נחשפתי לעוד חלק בסיפור, בהתאם לבגרות שלי", מספרת שפר גלרנטר. "אין לו שם או קבר, לא נתקלתי בצילומי אולטרסאונד. ידעתי מה קרה ומתי, זה היה לפני 37 שנים. לקח להם זמן לרצות להיכנס להיריון נוסף. אני נולדתי אחריו, היה אמור להיות לי עוד אח, אחריבטחוי ניסו ולא הצליחו, אני כל עולמם של הוריי".
הבנת את המשמעות?
"בתור ילדה פנטזתי מה היה קורה אם היה לי אח. תמיד חיפשתי דמות של אח גדול והיו לי המון ידידים בנים. רק אחרי שעברתי בעצמי אובדן ולידה שקטה, הבנתי המון דברים על הקשר עם ההורים. גדלתי בבית פתוח, חברים שתמיד באו, אבא שמלווה בטיול צופים. לא הרגשתי לבד ותמיד הייתה לי תחושת ביטחון שהם הכול בשבילי ואני בשבילם".
5 צפייה בגלריה
טל שפר גלרנטר. "מגיל צעיר ידעתי שאמי חוותה אובדן"
טל שפר גלרנטר. "מגיל צעיר ידעתי שאמי חוותה אובדן"
טל שפר גלרנטר. "מגיל צעיר ידעתי שאמי חוותה אובדן"
(צילום: אלבום פרטי)
שפר גלרנטר עברה גם היא לידה שקטה במאי 2018, בשבוע 36. "היריון שני, ספונטני, תאריך שקרוב ללידה של הגדול. זו הייתה בת, בדיוק כמו שחלמתי שתהיה לי".
היא מספרת שאלו היו רגעים לא פשוטים כזוג, כהורים לילד בן שנתיים. "אמא שלי עזבה הכול והייתה איתי. הנוכחות שלה עזרה, הייתה עוגן עבורי, היא יודעת מה עובר עליי ומה מצפה לי, שתינו מבינות הכי טוב. זה מייצר שיח, במיוחד בשנה הראשונה שלי, אחרי לידה שקטה, שתינו רגישות לתאריך, כל שמיני לחודש עוברות קצת ביחד וקצת לבד, כל אחת עם הזיכרון שלה.
"תמיד אפשרו לי ללכת אחרי החלומות ותמכו בי, אבל דאגו מאוד ולא הבנתי מספיק את הדאגה"
"אני יודעת שהיא הייתה מוכנה לעשות הכול כדי שלא אעבור את זה. ידעתי מגיל צעיר שאמא שלי עברה אובדן, גם כשנולד הבכור עבר לי בראש, שהבכור שלה לא כאן, אבל רק אחרי שחוויתי לידה שקטה הבנתי. זה לא נתפס".
תארי את השינוי.
"זה משנה המון. תמיד אפשרו לי ללכת אחרי החלומות ותמכו בי, אבל דאגו מאוד ולא הבנתי מספיק את הדאגה. עכשיו, הפרופורציות משתנות. נכנסתי להיריון שני, אחרי שעברתי תהליך אישי. יש לי ילד קשת מושלם שהגיע בזמן הנכון, מלווה בתחושה של אובדן, אבל מבלי להיות מושפעת ממה שעברתי והוא פה בזכות עצמו. הסביבה תמכה, החברות, בעלי שהיה עוגן. למדתי לסמוך על הגוף שלי, להקשיב לו, להיאחז במה שיש, להודות ולחבק את הקיים".
נעמה בשור בת 22 מלהבים נולדה כשנתיים לאחר שאמה עברה לידה שקטה. "אמא שלי הייתה בחודש תשיעי ולא הרגישה תזוזות. הם הלכו לבית חולים והודיעו להם שאין דופק. אחרי שבוע היא עברה זירוז ולידה שקטה"
דיברו על זה בבית?
"אמא שלי כתבה ספר על לידה שקטה. התחלתי לקרוא אותו אבל הייתי קטנה ולא המשכתי. אנחנו כל שנה מדליקים נר זיכרון במשך שבוע, שזה הזמן מרגע שהודיעו ועד לרגע שהיא נולדה בלידה שקטה. קראו לה עדי ואנחנו משתמשים בשם שלה.
"אבא שלי סיפר שביום שנולדתי, הוא הרגיש שהוא יכול סוף-סוף לנשום, אחרי תשעה חודשים. כשלמדתי בתיכון, הייתי צריכה לספר על עצמי בפרויקט דוקו בקולנוע, בחרתי בלידה שקטה וראיינתי את ההורים".
מה למדת?
"ידעתי את הרוב, אנחנו מדברים הרבה על זה. אבל למדתי שאבא שלי לא רצה לראות את עדי ובדיעבד הצטער. אמא שלי לא רצתה לראות לבד, אז שניהם לא ראו אותה".
5 צפייה בגלריה
 נעמה בשור. "ההורים שמרו עליי מאוד"
 נעמה בשור. "ההורים שמרו עליי מאוד"
נעמה בשור. "ההורים שמרו עליי מאוד"
(צילום: אלבום פרטי)
בשור מספרת שהיא חושבת לא מעט מה היה קורה אם אחותה הייתה בחיים. "אולי היינו חברות טובות ואולי אם היא הייתה נולדת, אז אני לא. אפילו שאלתי את ההורים שלי מה היה קורה אם עדי הייתה נולדת? אבא שלי רצה חמישה ילדים, אבל אין לדעת".
לדבריה, מאוד מגוננים עליה. "אני חושבת שהם שומרים עליי יותר בגלל מה שעברו", היא אומרת. "כולם טיפלו בי כשהייתי קטנה, שמרו עליי מאוד. אני חושבת שהלידה השקטה הכניסה אותנו לפרופורציות.
"אני יודעת שיש לי עוד אחות שקוראים לה עדי ושלא זכיתי להכיר אותה, אבל היא בהוויה המשפחתית. אני חושבת שלא צריך להתעלם, הרבה יותר בריא לשתף"
"יש לי שלושה אחים גדולים ממני ואנחנו בקשר הדוק, מדברים על הכול. אני יודעת שיש לי עוד אחות שקוראים לה עדי ושלא זכיתי להכיר אותה, אבל היא בהוויה המשפחתית. אני חושבת שלא צריך להתעלם, הרבה יותר בריא לשתף.
"זה לא בקורות חיים שלי, אבל אסור שזה יהיה טאבו, זה קורה להמון אנשים. לא הייתי שם, אני יודעת שההורים שלי והאחים שלי חיכו לאחות שלא הגיעה ואני מרגישה שאם לא הייתי יודעת, זה היה יוצר ריחוק במשפחה".
סיגל לבסקי, פסיכותרפסיטית רב מימדית ויועצת חינוכית, עברה לידה שקטה לפני כ-20 שנה. "בבית חיכו לי שלושה בנים מתוקים, מצאתי את עצמי יחד עם אישי, נעים בין התאבלות והורות, אבל לכל דבר", היא מספרת. החל מהכחשה של 'לא יכול להיות שזה מה שקורה לנו', ניפוץ של פנטזיה, ועד להתבוננות פנימית של לגעת בכאב, לתת מקום ולקבל כוחות להביא ילדת קשת מופלאה לעולם. נולדה לנו תינוקת יפהפייה, מלאת אור ואהבה שהיום היא חיילת".
קראו עוד:
לדברי לבסקי, "לידה שקטה זו לידה שהשקט עמוס ברעש, החזרה הביתה בידיים ריקות ובבטן ריקה היא חוויה טראומטית וכואבת. אין טקס ברור וקבוע, וכל זוג ממציא טקס אבל משלו".
איך התמודדת?
"כדי לעבד את הפרידה, נעזרתי בחברה טובה, מטפלת במקצועה. ארבעה ימים מרגע הבשורה ועד ללידה השקטה, בטן שוקקת חיים ותהליך של מוות, פרידה. בזמן הזה דיברתי לעוברית, הקשבתי לנשימות שלה ושלי, להגיע עם סוג של מוכנות לשחרר, צעד אחר צעד".
5 צפייה בגלריה
סיגל לבסקי. "החזרה הביתה בידיים ריקות היא חוויה טראומטית"
סיגל לבסקי. "החזרה הביתה בידיים ריקות היא חוויה טראומטית"
סיגל לבסקי. "החזרה הביתה בידיים ריקות היא חוויה טראומטית"
(צילום: אלבום פרטי)
לבסקי מסבירה ששלב הכניסה להיריון חדש מציף בחששות ובחרדות: "מתקיים תהליך מקביל של חוויית הטראומה וחוויית היריון חדש. כדי לתת לתינוק שאחרי את מקומו גם בתקופת ההיריון, חשוב לפנות מקום להתחדשות ולתקווה. להניח לכמה רגעים את הידיים על הבטן, להשקיט את החרדות, להרגיש את התינוק החדש, לתת לו מקום בלב. זהו תהליך לא פשוט אך משמעותי וחשוב, על מנת לסייע לילדי קשת להרגיש שיש להם מקום משלהם בעולם".
"החזרה הביתה בידיים ריקות ובבטן ריקה היא חוויה כואבת. אין טקס ברור וקבוע, וכל זוג ממציא טקס אבל משלו"
יש טעויות נפוצות שהורים עושים עם ילדי הקשת?
"טעויות כולנו עושים כהורים וזה חלק ממסע ההורות שלנו. יחד עם זאת, אין ספק שבתחילת הדרך קיימת יותר חרדה ודאגה לילדים שנולדים לאחר לידה שקטה. גם אנחנו ההורים מתחילים לנשום בקצב רגיל ומסתגלים מחדש. חשוב לנו כהורים לשים לב ל'מלכודות' שכולנו יכולים ליפול בהם: הגנת יתר, לפחד לשים גבולות, לרצות לתת הכול ולפצות. למען רווחתם הרגשית של הילדים וההורים, חשוב לא לשים על ילד הקשת את מסע האבל והכאב של התינוק שלא נולד".
עוד היא מחדדת: "חשוב לייצר שיח רגשי פתוח וקבוע. זה מחבר לתחושת האמון והשייכות למשפחה. במצב הזה, הורים נותנים לגיטימציה גם לאחים הגדולים וגם לילדי הקשת ומאפשרים במה פתוחה לדבר על מה שקרה. הלידה השקטה היא חלק ממה שהמשפחה עברה".
איך מדברים על הנושא עם ילד הקשת?
"שיחה עם הילדים היא בהתאם לשלב ההתפתחותי שהילד נמצא, ובהתאם למה שמעסיק אותו ובתזמון המתאים. חשוב לספר לו שהוא נולד אחרי עובר שלא התפתח ומת, להפחית ערך, כדי שיוכל להכיל ולהדגיש שהוא נולד מבחירה ואהבה.
"כשהבת שלי הייתה בגיל שלוש, תוך כדי משחק עם בובות, סיפרתי לה והדגשתי שנולדה מבחירה ואהבה. היא אמרה 'חבל, יכלה להיות לי אחות'. בגיל 12, היא אמרה לי 'עכשיו אני מבינה' ואמרתי לה שהיא המתנה הגדולה שיכולנו לקבל וכמה שאנחנו אוהבים אותה.
"חשוב לתת מקום לרגשות ולא להיבהל, זה משפיע על כל בני הבית, כולל ילדי הקשת. כך לידה שקטה הופכת להיות חלק מנרטיב של החיים, של המשפחה אבל לא הנרטיב היחיד והמרכזי. זה מאפשר לילדי הקשת להבין בראש ובלב שיש להם מקום שלם בעולם".