9 צפייה בגלריה
הסטיקריות
הסטיקריות
מתנדבות מטעם "הסטיקריות"
(צילום: Pamela pompas)

אלימות מינית ומגדרית אומנם הייתה כאן תמיד, אולם נדמה כי המקרים של החודשים האחרונים מרעידים את אמות הסיפים ומשחררים זעקה קולקטיבית ציבורית. אין זה מקרי שדווקא עכשיו קמות יוזמות חדשות של אקטיביזם נשי, הפועלות כנגד אלימות כלפי נשים, לצד התארגנויות מהשנים האחרונות שזוכות כעת להיענות רבה יותר של נשים המבקשות להצטרף לפעילות.
שלוש מהיוזמות הללו, הנסקרות כאן, מקורן בהתארגנות ספונטנית וחתרנית, ודומות זו לזו בקביעת בסיס הפעילות במרחב הציבורי. את שלושתן מאפיינת הבנת כוחה של הנראות הפומבית, והאופן בו היא תורמת לשינוי השיח ולהשפעה על התודעה הציבורית והתפיסה החברתית.

הסטיקריות

תחילת פעילות: יוני 2020
הנשים הפעילות: אילנה ויצמן, מורגן כורש ומאות נשים ברחבי הארץ.
אופי הפעילות: הדבקת מסרים הנוגעים לאלימות כלפי נשים על גבי קירות במרחב הציבורי.
המטרה: 1. העלאת מודעות ציבורית לנושא האלימות כלפי נשים. 2. חיזוק נשים שחוו וחוות אלימות.
"לא תאנוס! לא תתקוף! לא תטריד!" זועקות האותיות השחורות. קשה לפספס אותן כשהן כתובות על רקע דפים לבנים המודבקים על הקיר, ומייצרות מסרים ויזואליים בועטים כנגד אלימות כלפי נשים. פיזור המסרים הללו במרחב הציבורי הוא פרי יוזמה משותפת של המאיירת מורגן כורש ושל אילנה ויצמן, דוקטורנטית וסופרת.
9 צפייה בגלריה
הסטיקריות
הסטיקריות
הסטיקריות
(צילום: Pamela pompas)
מורגן ואילנה הן שתי חברות בנות 36 שעלו מצרפת לפני כעשר שנים, וכיום מתגוררות בתל אביב. את הרעיון הן ייבאו מתנועה שהחלה בצרפת והתפשטה במהירות למדינות נוספות, כעת גם לישראל. "בחורף האחרון הייתי בפריז וראיתי את הקולאז'ים האלה בכל פינה. זה היה מדהים. המרחב הציבורי הוא מקום שבו אישה לא מרגישה בטוחה, וכשנשים הולכות ברחוב ורואות את הסיסמאות האלה, זה נותן להן הרבה כוח", מסבירה אילנה.
זמן קצר לאחר שאילנה ומורגן החלו להדביק את הקולאז'ים, הצטרפו אליהן נשים נוספות מכל רחבי הארץ. "היופי של הכלי הזה הוא שכל אחת יכולה לעשות אותו. אנחנו מציירות אותיות עם צבע שחור על דפים, מערבבות מים ודבק בתוך דלי, ויוצאות שתיים-שלוש בנות עם מברשות. התחלנו רק שתינו ועכשיו כבר יש קבוצות בערים שונות".
יש תיאום מרכזי בין הקבוצות השונות?
"זה לא ארגון רשמי עם היררכיה ומנהלות, אלא תנועה, ואנחנו מעבירות את הכלי הלאה לכל מי שרוצה להתחיל. יש לנו הדרכה באינסטגרם שמסבירה איזה ציוד צריך ואיך עושים את זה, כדי שנשים בכל הארץ יראו את זה ויצאו לרחוב ללא הצורך לדבר איתנו אפילו. "יש לנו מאגר של סיסמאות שאנחנו משתפות עם כל הבנות שמצטרפות, אבל הן לא צריכות לתאם איתנו איזו סיסמה להדביק. למשל, יש נשים שחוו אלימות פיזית או מינית ומדביקות את העדויות שלהן".

9 צפייה בגלריה
הסטיקריות
הסטיקריות
"הפטריארכיה הורגת יותר מהקורונה"
(צילום: הסטיקריות)

9 צפייה בגלריה
הסטיקריות
הסטיקריות
"האם אי פעם דיברת עם הבן שלך על הסכמה?"
(צילום: Pamela pompas)
לדברי אילנה, עצם היציאה לרחוב מחזקת את הנשים ומייצרת בינן שותפות גורל, וזאת בנוסף לכוח שמוענק לנשים שנחשפות למסרים המודבקים. "הפעולה שלנו עוזרת לנשים לפתוח את הנושא ולדבר על מה שקרה להן", היא אומרת. אולם המטרה שלהן, בראש ובראשונה, היא לעורר מודעות ציבורית. "הרבה אנשים לא מודעים לכך שאחת מתוך אחת הוטרדה מינית, אחת מתוך שלוש נשים הותקפה מינית ואחת מתוך חמש נשים עברה אונס בחייה".
"הדבקת הסיסמאות במרחב הציבורי שמה את זה לאנשים מול הפרצוף - תראו מה קורה! אנחנו רוצות שאנשים יראו שאלימות כנגד נשים היא משהו שיטתי שקורה, ומרגע שהציבור יהיה יותר מודע לזה, אפשר יהיה להפעיל לחץ על המנהיגים שלנו שישימו כסף על השולחן ויעשו רפורמות כדי לשנות את המציאות הזאת".
אלו תגובות אתן מקבלות מהסביבה לפעילות שלכן?
"יש הרבה אנשים שמוחאים כפיים ואומרים לנו כל הכבוד כשאנחנו מדביקות, אבל יש גם אנשים שבאים בצורה ממש אלימה, מקללים, ויש אחד שכמעט הרביץ לי כשהדבקנו את הסלוגן 'היא עזבה אותו. הוא רצח אותה'. הוא טען שאנחנו הורסות את הקיר, אבל אלו בסך הכול דפים שאפשר להוריד, זה לא הורס כלום. וחוץ מזה, למה יותר מעניין אותו הקיר מאשר נשים שעוברות אלימות? ברור שזה לא הקיר אלא המסר שכואב לאנשים, וגורם להם להרגיש לא בנוח. אולי הם לא רוצים לראות את המציאות הזאת ומעדיפים להשאיר את זה בבתים הפרטיים, במקום שבו זה קורה".
העובדה שמדובר בדפים שניתן להסיר, משרתת את הפעילות במישור החוקי. "העניין החוקי הוא גבולי", מודה אילנה. "בניגוד לגרפיטי שהוא בכלל לא חוקי, כאן העניין מטושטש. התייעצנו עם עורך דין שהסביר לנו שנוכל לקבל קנס, אבל אני לא חושבת שזה יכול ללכת יותר רחוק מזה.
"אנחנו מתאמות את הפעילות באפליקציה מוצפנת, הולכות כמה נשים יחד כשאחת מסתכלת לראות אם מגיע שוטר או פקח, וגם ארגנו קופה משותפת, כך שאם אחת הבנות תקבל קנס, היא לא תצטרך לשלם את כולו מכיסה. כמובן שעצם העובדה שקל להוריד את הדפים גם פועלת נגדנו, כי אנשים מורידים את הדפים תוך כמה שעות. אז כיום אנחנו מגיעות עם סולם, ומדביקות אותם גבוה".

הבושה עוברת צד -FACEIT

תחילת פעילות: ספטמבר 2020
היוזמות: מיכל לוברבום, יעל ורד.
אופי הפעילות: פרסום תמונותיהם של נאשמים בתקיפת נשים ובתקיפה מינית על גבי שלטי חוצות ברחבי המדינה.
המטרה: 1. הענשת הנאשמים באמצעות ביוש פומבי. 2. העברת המסר שהבושה היא של התוקף ולא של הקורבן.
FACEIT הינה יוזמה פרטית שצמחה באופן ספונטני, מתוך זעזוע עמוק של יעל ומיכל ממקרי האלימות של החודשים האחרונים. הן פתחו קמפיין מימון המונים שגייס עד כה 107 אלף ש"ח, וממשיך לגייס כספים לקראת הקמפיינים הבאים. "הקמפיין הופק ללא משרד פרסום, ללא סוכנות מדיה או חברת הפקה. רק באמצעות העבודה שלי ושל מיכל", מסבירה יעל ורד, מנהלת תחום שיווק בחברת מזון, שאחראית על המיזם יחד עם שותפתה העיתונאית, מיכל לוברבום.
לדבריה, מטרת הקמפיין היא לעזור במימון עלות המדיה על שילוט החוצות, דבר המוערך בשווי של מאות אלפי שקלים. "למזלנו, מספר חברות שילוט נרתמו למהלך, ובגלל שהציבור מאס בכל מה שקורה, ההתגייסות הציבורית גדולה. אנחנו מקבלות תגובות מאוד מפרגנות, ופניות רבות ממתנדבים שמבקשים להושיט עזרה".

9 צפייה בגלריה
יעל ומיכל FACEIT
יעל ומיכל FACEIT
"הבושה עוברת צד". יעל ומיכל ליד השלט של FACEIT
(צילום: FACEIT)
גולת הכותרת של FACEIT עד כה, באה לידי ביטוי בפרסום תמונתו של אביעד משה, המואשם בניסיון הרצח של אשתו שירה במצפה רמון. תמונתו ושמו פורסמו על גבי שלט חוצות באיילון, דבר שעורר הדים רבים ברשת ומחוצה לה.
"ביקשת צו איסור פרסום כדי לשמור על המוניטין שלך? אז הנה, אתה מככב כעת בראש חוצות", מכריזה יעל ומוסיפה: "לפרסום במדיה של שילוט חוצות או קירות ענק יש אפקט עצום, אי אפשר להתעלם מזה. לכן, אנחנו נדאג שתמונות של מואשמים יעלו בראש חוצות. רק כך החברה תכיר את הפנים שלהם ותוכל להוקיע אותם".

9 צפייה בגלריה
אביעד משה החשוד בניסיון רצח אשתו על שלט חוצות באיילון
אביעד משה החשוד בניסיון רצח אשתו על שלט חוצות באיילון
השלט של FACEIT, ובו תמונתו של אביעד משה, החשוד בניסיון רצח אשתו
(צילום: מוטי קמחי)
הוקעה פומבית של מי שהיה חרד כל כך למוניטין שלו, היא חלק מגישה של צדק פואטי שמאפיינת ככלל את פעילותן של יעל ומיכל. בשבועות האחרונים הן פרסמו תמונות של שניים מהחשודים באונס הקבוצתי באילת על גבי שלטי חוצות בכל רחבי העיר אילת, כולל באזור המלון בו התרחש האונס. המיקום, כמובן, נבחר בקפידה. שלטים אלה, יחד עם מסכים דיגיטליים בכל רחבי הארץ, נחתמו במסר חד וברור: "הבושה עוברת צד".
"לצערנו, התפיסה הרווחת בציבור היא שהקורבן הוא זה שמתבייש. הוא זה שמסתתר, מופיע בפנים מטושטשות או כאות בודדה. מבחינתנו - לא עוד! הבושה כולה היא של התוקף. הוא זה שפגע בגוף ובנפש, ולכן הגיע הזמן שהוא יתבייש", מסבירה יעל.
"אנחנו שומעות על פסיקות מגוחכות של בית המשפט, אנשים שהורשעו וקיבלו מספר חודשי עבודות שירות בלבד. בהיעדר ענישה משפטית ראויה, אין ברירה אלא לנקוט בסנקציות חברתיות של ענישה מוסרית. על מערכת המשפט לא נוכל להשפיע, לפחות לא בטווח הקצר, אבל אנחנו יכולות להשפיע על החברה. התפקיד שלנו הוא לדאוג שאותו אדם לא יתקבל יותר במעגלים חברתיים".
איך אתן בוחרות את תמונתו של מי לפרסם?
"עד כה בחרנו מהבטן. בחרנו מקרים בהם האדמה רועדת, האוזניים מצטלצלות והלב נשרף. המטרה היא לנקוט בדרך הזו אך ורק במקרים קיצוניים, שבהם אנחנו מרגישות שיש דגל אדום שמתנוסס מעליהם ולא ניתן לעבור עליהם בשתיקה.
"אלה מקרים שיש להם תיעוד והוגש כתב אישום, כי אנחנו לא מחליפות את בית המשפט ואין לנו כוונה לרדוף אחר חשודים רנדומליים ולחרוץ את דינם. אנחנו פועלות בהתאם לחוק וחשובה לנו מאוד השמירה עליו. אנחנו לא קוראות לקחת את החוק לידיים ולא מעודדות לאלימות. לא נעבור על צו איסור פרסום ולא על לשון הרע".

לוט"ם – היחידה ללוחמה בטרור המגדרי

תחילת פעילות: סוף 2018
הנשים הפעילות: פעילות צעדת המופקרות של ירושלים, ומאות נשים ברחבי הארץ.
אופי הפעילות: השחתת סמלים שמעודדים את תרבות האונס, הקמת מיצגים וארגון הפגנות כנגד אלימות מינית ומגדרית.
המטרה: 1. שינוי והשפעה על המרחב הציבורי באופן שמעורר שיח בנוגע לאלימות כלפי נשים. 2. עידוד נשים לאקטיביזם.
לוט"ם היא הוותיקה מבין שלוש היוזמות, והוקמה לפני שנתיים כתגובה למקרי רצח של נשים שארעו באותה התקופה. פעילות הארגון אחראיות בין השאר להשחתת ציור הקיר של רמי מאירי בחוף מציצים, שהובילה בסופו של דבר להסרתו, וכן להשחתת שלט ההנצחה לזכרו של דן בן אמוץ, שהורשע באונס של ילדה בת 12.
המתנדבות של לוט"ם צובעות מזרקות בצבע אדום כמחאה על רצח נשים, ומארגנות הפגנות ושלל פעולות מחאה נוספות במרחב הציבורי. "העובדה שהציור של רמי מאירי נמחק, מצביעה על כך שיש תוצאות למעשים שלנו, ולאט-לאט דעת הקהל משתנה בעקבות הפעולות שלנו", מכריזה פעילה שביקשה להישאר אנונימית.
מדוע חשוב לך להישאר אנונימית?
"הסיפור הוא לא עליי. זה הסיפור של כולנו, של כל אישה שהלכה להתלונן על אלימות וקיבלה יריקה בפרצוף, של כל מי שסגרו לה את התיק ונאלצה להמשיך לראות את האנס שלה, של כל נערה שתמונותיה הופצו בקבוצות בטלגרם. הסיפור הוא על היכולת שלנו לקחת את מה שקורה לנו, להתאגד ולשנות את המרחב בו אנחנו חיות. קשה לחיות במציאות שבה אנחנו כל כך חשופות לאלימות, ולוט"ם מאפשרת לנו לקחת את הזעם מהאלימות שאנחנו חוות, ולתעל אותו לפעילות ציבורית. לחשוף את האלימות ולדרוש שינוי".

9 צפייה בגלריה
פעילות לוט"ם השחיתו ציור קיר מיתולוגי של רמי מאירי בו מופיעים גברים המציצים לשירותי הנשים בחוף מציצים בתל אביב
פעילות לוט"ם השחיתו ציור קיר מיתולוגי של רמי מאירי בו מופיעים גברים המציצים לשירותי הנשים בחוף מציצים בתל אביב
"תרבות האונס". הציור המיתולוגי של רמי מאירי בחוף מציצים, והתוספת של פעילות לוט"ם
(צילום: לוט"ם תל אביב)
בדומה למודל שאימצו לעצמן "הסטיקריות", מקימות לוט"ם דוגלות בפעילות מבוזרת שאינה תלויה בהנהגה מרכזית, ומעודדות כל אישה שחפצה בכך לצאת ולפעול. "הבסיס של לוט"ם התחיל מפעילות בצעדת המופקרות של ירושלים (לשעבר "צעדת השרמוטות", נ"ב), אבל בהמשך קמו מוקדים בערים נוספות וזה פשוט התפשט.
"לוט"ם זו פלטפורמה שמאפשרת לנשים מכל הארץ, בכל סטטוס וגיל, אפשרות לאקטיביזם. הכוח שלנו מגיע מזה שאין מישהי אחת שהפעילות תלויה בה. כל מי שרוצה לעשות אקטיביזם בלוט"ם פשוט עושה, וכל אחת יכולה לעשות את זה. היא לא צריכה ניסיון קודם או להיות מקושרת לאף אחת.
"ראינו את זה בהפגנות אחרי האונס באילת. תוך יממה קמו 37 מוקדים של נשים, גם כאלו שלא עשו אקטיביזם קודם לכן, אבל הנושא בער בהן. כיום יש כמעט בכל עיר נציגות של לוט"ם, ואנחנו לא יודעות מי הנשים שנמצאות בארגון כי כל פעם באות נשים אחרות ועושות פעולה. אנחנו רק עוזרות להן להתאגד ונותנות להן גישה לידע. הפעולות אינן מתוכננות, והן באות כתגובה לדברים שלא מוצאים חן בעינינו. למשל, למקרי אלימות קשים או לשופטים שמגנים על רוצחים ואומרים דברים מזעזעים".

9 צפייה בגלריה
הפגנה ספונטנית כנגד רצח נשים
הפגנה ספונטנית כנגד רצח נשים
הפגנה ספונטנית כנגד רצח נשים. תוך יממה קמו 37 מוקדים של נשים אקטיביסטיות
(צילום: נועה בנוש)
אתן בוחרות בכוונה בפעולות שיש להן נראות חזקה?
"לעבודה במרחב הציבורי, כשלוקחים אותו ומשנים את הפנים שלו, יש המון השפעה. אנשים מתחילים להבין שהמצב הנוכחי הוא לא גזירת גורל, אלא משהו שאפשר וצריך לפעול נגדו כדי לשנות את החברה. וגם לפרובוקציה יש הרבה כוח. כשאנחנו שוכבות על כביש כשיש סביבנו צבע גואש אדום, כדי להראות את הוויזואליות של הרצח, זה מנער אנשים. הפרובוקציה הזאת גם מושכת תקשורת וזה מה שאנחנו צריכות – שהנושא הזה יעלה על סדר היום. רק כשאנשים ידברו על כך שזה קורה, תהיה לנו אפשרות לדרוש שינוי מהממשלה".

9 צפייה בגלריה
צביעת מים באדום כאות מחאה על אלימות נגד נשים בכיכר רבין בתל אביב
צביעת מים באדום כאות מחאה על אלימות נגד נשים בכיכר רבין בתל אביב
צביעת מים באדום כאות מחאה על אלימות נגד נשים, בכיכר רבין בתל אביב
(צילום: פעילות לוט"ם)
אתן בקשר עם הממסד או שאתן עוסקות בפעילות חתרנית בלבד?
"אנחנו לא בקשר עם הממסד. אנחנו לא ארגון עם רווח ופוליטיקה ורצון להגיע למנדטים בכנסת. אנחנו פועלות ברחוב, בצורה הכי ישירה מול כל מקרה של אלימות. אבל מה שיפה בכל ההתארגנויות של נשים בשנים האחרונות, הוא שכולנו עובדות יחד. יש לנו שיתוף פעולה מאוד יסודי ואנחנו בעצם תלויות האחת בשנייה. אנחנו חייבות לעבוד יחד, אחרת זה לא יעבוד".
למרות שלוט"ם פועלות לשינוי המרחב הציבורי, תקופת הקורונה אילצה את הפעילות לגוון את תחומי הפעילות שלהן. "הסגר משפיע על היכולת שלנו לפעול כי המרחב הציבורי נלקח מאיתנו בגלל הקורונה. אבל האלימות לא נגמרה, להפך. יש עלייה במקרי האלימות כנגד נשים מאז תחילת הסגר. זה מחייב אותנו לפעול בצורה אחרת כדי להפוך את המרחב לבטוח יותר עבור נשים.
"לכן יצאנו בתחילת הסגר הקודם עם פרויקט מרי"ם, שמטרתו לעזור לנשים שנמצאות בבית אלים וצריכות להעביר בו את הסגר. מצאנו להן מקומות אחרים להיות בהם, בניסיון למנוע את הרצח הבא. לאור סיום הסגר אנחנו מקוות לחזור לפעילות בחוץ. יש התעוררות מאוד גדולה כרגע, נשים חדשות שמצטרפות וקבוצות חדשות שקמות, כך שאנחנו בטוחות שבתום הסגר יהיו עוד הרבה נשים שיצטרפו אלינו וייקחו את החופש לפעול".