המבקר קובע: למדינת ישראל לא אכפת ממשבר האקלים

למשבר האקלים יש גם השלכות כלכליות, והן יתעצמו בעתיד הקרוב, וכן השלכות בריאותיות ואפילו ביטחוניות. דווקא היציאה ממשבר הקורונה מייצרת הזדמנות להשקיע במעבר לאנרגיות מתחדשות, בהתייעלות אנרגטית ובתחבורה ציבורית, זה טוב לכלכלה, זה טוב לחברה ולבריאות וזה טוב לסביבה

פרופ' עדי וולפסון
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית

דו"ח מבקר המדינה השנתי, שהוקדש בעיקרו לנושאים בתחומי הכלכלה והתשתיות, בדגש על נושאים חברתיים-כלכליים, עסק גם בשני נושאים סביבתיים-חברתיים-כלכליים חשובים: התייעלות אנרגטית וקידום אנרגיות מתחדשות והפחתת התלות בדלקים. הדו"ח מציג, שוב, כיצד אין תוכניות מסודרות, ואיך היישום של התוכניות הקיימות כושל, ולכן היעדים לא מושגים, וחשוב לומר שמראש מדובר ביעדים נמוכים בכל קנה מידה. אולם הדו"ח הזה הוא רק קצה קצהו של הקרחון, והתמונה הגדולה מדאיגה אפילו יותר, כי נדמה שמדינת ישראל לא מאמינה במשבר האקלים, ובמילים פשוטות: המדדים לא מדדים, היעדים לא יעדים והביצועים לא ביצועים.


אם נתחיל מבראשית, כבר בהתחייבות של ישראל בוועידת האקלים בפריז 2015, כחלק ממהלך בינלאומי משמעותי להתמודדות עם ההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים, היה ברור שאנחנו לא ממש בעניין. היעדים שאליהם התחייבה המדינה לשנת 2030 היו: 7.7 טון פליטות גזי חממה לנפש, 17% התייעלות אנרגטית בצריכת חשמל, 17% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות, ו-20% הפחתה בנסועה פרטית. ולא רק שמדובר ביעדים נמוכים, שלא לומר נפסדים, אלא שבשונה ממרבית המדינות ובטח אלו המפותחות, מדינת ישראל התחייבה להפחתה יחסית לתרחיש של "עסקים כרגיל", כלומר רק ביחס לגידול הצפוי, ולא להפחתה אבסולוטית. 

ובכלל התרחיש הזה של "עסקים כרגיל" הוא בעייתי. מדוע? כי הוא ניתן לפרשנות. למשל, האם לקחו בחשבון בתרחיש עסקים כרגיל את החלטות הממשלה להתייעלות אנרגטית ומעבר לאנרגיות מתחדשות, או שהתייחסו לתרחיש המקל ביותר על פיו ייצור כל החשמל יהיה מדלקים פוסיליים? בנוסף, בשונה ממרבית מדינות העולם, ישראל הציבה יעד הפחתה המבוסס על פליטת גזי חממה לנפש, כאשר ברור לכל שפליטות גזי החממה האבסולוטיות בישראל ימשיכו ויגדלו. 

לפי דו"ח המבקר, יעד הביניים של ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות לתחילת שנת 2020 היה 10%. אבל היעד לא הושג, ולפי המדינה כנראה יושג בסוף השנה. תאמרו, שנה אחת, לא ממש נורא. אולם ההצהרות של נבחרי הציבור לא תואמות את הנתונים הרשמיים. לפי דו"ח רשות החשמל לשנת 2019 ההספק של אנרגיות מתחדשות ב-2020 יעמוד על 6.4%, לא יותר, ול-10% נגיע רק ב-2025. ונכון, אומנם לאחרונה הצהיר שר האנרגיה יובל שטייניץ על העלאת יעד האנרגיות המתחדשות לשנת 2030 ל-30%, יעד כמעט כפול מזה שאליו התחייבנו בהסכם פריז. אבל שוב, לא רק שהיעד עדיין נמוך, המתווה כמעט לא כולל שימוש באגירה של אנרגיה, ושם טמון העתיד.

ומה עם פליטות גזי החממה? משרדי האנרגיה והגנת הסביבה הציגו שוב ושוב כיצד המעבר משימוש בפחם לשימוש בגז טבעי בתחנות הכוח מפחית את פליטות הפחמן הדו-חמצני בתחנות הכוח, ומאפשר לנו לעמוד ביעדים ואפילו מעבר. אבל הם שכחו להוסיף שלפי דו"ח של רשות החשמל לבחינת "הגדלת יעדי ייצור החשמל באנרגיות מתחדשות לשנת 2030", גם אם נעבור מיעד של 17% אנרגיות מתחדשות בייצור החשמל בישראל עד שנת 2030 ליעד של 30% אנרגיות מתחדשות, לא רק שלא נפחית את פליטות גזי החממה ופליטות מזהמי האוויר האבסולוטיות מייצור חשמל בישראל אלא אפילו נגדיל אותן. זאת ועוד, לפי כל המחקרים, בעוד שיש הפחתה בפליטות פחמן דו-חמצני בשריפה של מתאן לעומת פחם, במהלך ההפקה וההפרדה של הגז הטבעי, כלומר מתאן, שהוא גז חממה אגרסיבי יותר מפחמן דו-חמצני, כמות לא מבוטלת משתחררת לאטמוספירה, ושוב, הפליטות יגדלו ולא יפחתו.

צילום: דודו גרינשפןפרופ' עדי וולפסון (צילום: דודו גרינשפן)

לבסוף, בזמן שאנחנו מתעסקים ביעדים מהעבר או של העתיד הקרוב, בכל העולם מדברים כבר על יעדים לעתיד הרחוק, לשנת 2050 ולשנת 2100. מדינות רבות מכינות תוכניות ומתכוננות לימים בהם הכלכלה תהיה מאופסת פחמן, כשהדרך להגיע לשם היא על ידי הפסקת השימוש בדלקים מאובנים ומעבר לאנרגיות מתחדשות. בישראל לעומת זאת מדברים על מעבר לכלכלה דלת זיהום, אפילו לא דלת פחמן. ומה ההבדל, ראשית, ככל שהנושא חשוב, כלכלה דלת זיהום לא מתמקדת בגזי חממה אלא במזהמי אוויר ומזהמים אחרים. כמו כן, גם ההגדרה של דלת פחמן מתעתעת, כי בשונה מכלכלה מאופסת פחמן בה אפס הוא אפס, הרי שהמילה דלה ניתנת לפרשנות. ובינינו, איך אפשר להיות דלים בפליטות זיהום או פחמן אם הכלכלה שלנו תהיה מבוססת רובה ככולה על שימוש בגז טבעי?

אחרי כל אלה, וכדי להשלים את התמונה, חשוב להזכיר גם שיש להיערך להתמודדות עם משבר האקלים. במקרה הזה מדינת ישראל הכינה תוכנית מקיפה ומפורטת, אבל בטח לא תתפלאו לשמוע שהיא לא ממש מתוקצבת ומייושמת בפועל, ויש סיכוי שגם בחורף הקרוב נהיה מופתעים כשכבישים ייחסמו, בתים יוצפו ועוד.

משבר האקלים הוא האתגר הגדול ביותר שעומד בפני האנושות, אפילו יותר ממשבר הקורונה. אם מדינת ישראל חפצה חיים ורוצה להיות חלק ממדינות העולם, היא לא יכולה לפתור את עצמה בטיעונים שאנחנו פולטים רק פרומיל מהפליטות בעולם ושקצב הילודה כאן גבוה יחסית. רק בקיץ האחרון חווינו כמה גלי חום חזקים וממושכים, וספטמבר 2020 היה החם ביותר מאז החלו המדידות בארץ. גם החורף האחרון היה גשום והביא עימו הצפות ונפגעים בגוף לצד פגיעה בתשתיות וברכוש. למשבר האקלים יש גם השלכות כלכליות, והן יתעצמו בעתיד הקרוב, וכן השלכות בריאותיות ואפילו ביטחוניות. דווקא היציאה ממשבר הקורונה מייצרת הזדמנות להשקיע במעבר לאנרגיות מתחדשות, בהתייעלות אנרגטית ובתחבורה ציבורית, זה טוב לכלכלה, זה טוב לחברה ולבריאות וזה טוב לסביבה.

פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד "  (פרדס, 2016).