שיא שטרם היה דוגמתו מאז הקמת המדינה נרשם בשבעת החודשים של משבר הקורונה בתשלום דמי האבטלה. 16 מיליארד שקל שילם הביטוח הלאומי למאות אלפי השוהים בחופשות ללא תשלום ולמפוטרים, כפי שפורסם לראשונה ב-ynet. איך זה קרה, מה אפשר היה לעשות אחרת והאם אפשר יהיה לצמצם את התשלומים מבלי לפגוע בבלתי המועסקים הרבים? שאלות ותשובות.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
1 צפייה בגלריה
לשכת התעסוקה בחולון
לשכת התעסוקה בחולון
לשכת התעסוקה בחולון
(צילום: קובי קואנקס)
מדוע סכום דמי האבטלה היה כה גבוה? מאז ראשית משבר הקורונה היו חודשים עם 800 ו-900 אלף מקבלי דמי אבטלה. כאשר מדובר בתשלום של 70% משכרם הרגיל של העובדים, זה מצטבר למיליארדי שקלים. יותר מכך, לשוהים בחל"ת שולמו דמי אבטלה מעת הוצאתם ולא רק חודש אחרי, כפי שהיה נהוג בעבר.
ומה היה בשנים קודמות? בדרך כלל משלם הביטוח הלאומי 330 מיליון שקל בחודש כדמי אבטלה, סכום המגיע בשנה לכארבעה מיליארד שקל. למעשה הסכום השנה גבוה כמעט פי שמונה - 16 מיליארד שקל ב-6.5 חודשים (מאמצע מרץ עד סוף ספטמבר 2020).
מדובר בסכום עתק. האם ניתן היה לצמצם אותו מבלי לפגוע במקבלי דמי האבטלה? התשובה חיובית. במשרד הכלכלה חישבו ומצאו ששימוש במודל בו העובד נשאר במקום העבודה ולא מפוטר או מוצא לחופשה ללא תשלום, היה חוסך למדינה כ-5 מיליארד שקל - סכום משמעותי מאוד, בעיקר בימים אלה, בהם בוודאי חסר לתקציבי הבריאות, החינוך והרווחה.
ומהו המודל הזה? יש מספר מודלים. המוכר ביותר הוא הגרמני ויש גם מודל שבדי ומודל קנדי. השם לא חשוב - חשובה השיטה.
במודל הגרמני, שהוצע כבר פעמים אחדות ליישמו בישראל - בין השאר על ידי שר הכלכלה, עמיר פרץ, שר הרווחה, איציק שמולי, וכלכלנים רבים - העובד נותר במקום העבודה ולא מוצא לחופשה או מפוטר. אם העבודה במפעל, למשל, ירדה ב-50%, המעסיק משלם רק 50% משכר העובד והמדינה משלמת 50%. העובד לא מפסיד כלל, והמעסיק והמדינה מרוויחים.
לדוגמה: שכרו של העובד הוא 10,000 שקל. אילו הוצא לחופשה, המדינה הייתה משלמת לו דמי אבטלה בסך 7,000 שקל (70% משכרו) והעובד היה מפסיד 3,000 שקל. בו בזמן, המעסיק היה מפסיד עובד מיומן אשר למד, לפעמים במשך שנים, את המקצוע. במודל הגרמני המעסיק משאיר אצלו את העובד, משלם לו רק 5,000 שקל, המדינה משלמת את 5,000 השקלים הנותרים - במקום 7,000 שקל דמי אבטלה - והעובד מקבל את מלוא שכרו.
ומדוע המודל, שבו כולם יוצאים מרוויחים, לא יושם? יש האומרים שהכל פוליטיקה. מאחר שההצעה באה מכיוונם של שרי מפלגת העבודה, העדיפו ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר כץ לשלם דמי אבטלה. הם, אגב, מכחישים וטוענים שהמודל בלתי ישים בישראל.
ומה היה קורה למספר מחוסרי העבודה שכבר נשק שוב בשבוע האחרון למיליון גברים ונשים? האבטלה בישראל הייתה ודאי יורדת לשיעור חד-ספרתי ובמקום 12.4% שעליה דיווחה רק היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היתה בארץ כנראה אבטלה בשיעור של כ-5%. בגרמניה, אגב, שיעור האבטלה הוא כ-4%, הרבה בשל השימוש במודל הגרמני והשארת העובדים במקום עבודתם.
בשירות התעסוקה אמרו בימים האחרונים כי הם מודאגים שמחוסרי עבודה רבים יישארו מובטלים עוד זמן רב. יש מה לעשות כדי לצמצם את התופעה? עוד לא מאוחר להציע למקומות העבודה לקלוט בחזרה חלק מהעובדים ושהמדינה תשתתף בחלק משכרם. זה כורח המציאות כעת.
האם יש תוכנית נוספת שניתן להפעיל לצמצום מימדי האבטלה הגבוהים? על פי תוכניות משרדי האוצר, הכלכלה והרווחה, חייבים להפעיל לאלתר את ההכשרות המקצועיות של לפחות 100 אלף עובדים. הזמנים השתנו ורבות מהעבודות שהיו קיימות עד למשבר הקורונה כבר לא יהיו קיימות אחריו. הסבה מקצועית היא כורח המציאות, אך עד כה כמעט ולא נעשה דבר בשטח, חוץ מאישור עקרוני של הממשלה לביצוע ההכשרות. הזמן דוחק, ויפה להפעיל את תוכניות ההכשרה שעה אחת קודם לקטסטרופה, שבה על פי תחזיות עגומות במשרדי הממשלה, יישארו בישראל חצי מיליון מובטלים גם בסוף שנת 2021.