1 צפייה בגלריה
(צילום: דנה קופל)
"אלה שלא לומדים מן ההיסטוריה, נידונים לחיות אותה שוב" (וינסטון צ'רצ'יל, 1948)
התברכנו בגן עירייה משובח בשכונה חזקה בירושלים. גננות מסורות, ילדים מקסימים. למרות זאת, אני שולח את הבן שלי חזרה לגן בלב כבד, כי קלוש הסיכוי שבמתווה הנוכחי הגן יישאר פתוח ובריא לתקופה ממושכת תחת מגפת הקורונה.
לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
כבר כמה חודשים שקבוצת המומחים של הדסה והאוניברסיטה העברית שבה אני חבר חוזרת ואומרת מעל כל במה אפשרית: ילדים צריכים ללמוד, הם יכולים לחזור ללמוד גם בתקופה הזו, אבל צריך לעשות זאת תוך התאמה למצב כדי לאפשר סביבה בטוחה. מהי אותה סביבה בטוחה? העקרונות המסתמנים הם חשיפה לכמה שפחות אנשי צוות, אפס סובלנות לתסמינים של מחלה אצל ילדים, פעילות באוויר הפתוח ובמסגרות קטנות.
והנה, השבוע חזר בני לגן עם כ-30 ילדים אחרים, לפי ה"מתווה". מהו אותו מתווה? לגננת הראשית יש מחליפה. גם לעוזרת הגננת יש מחליפה, ביום אחר. בנוסף, יש גננת שמתחלפת בצהרון, וגם לה – ניחשתם נכון - יש מחליפה. בנוסף, יש שלוש גננות שילוב (כן, שלוש גננות שונות) וקלינאית תקשורת. ביחד, עשר נשות צוות שונות על כ-30 ילדים. בסך הכול כ-40 משפחות במסגרת אחת, חלקן מגיעות מאזורים אדומים. ואם זה לא מספיק, רבות מנשות הצוות חשופות לשלוש מסגרות חינוך שונות, הכול בהתאם ל"מתווה".
כמה זמן יעבור עד שאחת הגננות – או הסייעות, או הצהרוניות, או המחליפות של הצהרוניות – תיכנס לבידוד ותבוא מחליפה? כמה זמן יעבור עד שאחת תדביק את כל האחרים?
אני אמנם לא חזק בקומבינטוריקה, אבל כמה זמן יעבור עד שאחת הגננות – או הסייעות, או הצהרוניות, או המחליפות של הצהרוניות – תיכנס לבידוד ובמקומה תבוא מחליפה אחרת? כמה זמן יעבור עד שאחת תידבק ותדביק את כל האחרים?
החשש שלי לא היפותטי. הוא מבוסס על נתונים גלויים של מערכת החינוך בישראל שפורסמו על ידנו בנייר עמדה בתחילת החודש. בנתונים רואים בבירור שבתקופת בית הספר של החופש הגדול, בגילאי 10-1, לא הייתה מגפת בידודים או עלייה בתחלואה. כיצד? נשמרה אז מסגרת קבועה של שתי נשות צוות, עם אותה קבוצת ילדים.
איך אפשר לשמור על הגנים פתוחים ובטוחים? מרכזים את השעות של המסגרות לגיל הרך, מוותרים על לימודים בימי שישי, מוציאים ילדים הזקוקים לסיוע לאוויר הפתוח ומרכזים את הסיוע (אם הוא הכרחי) אצל גננת אחת.
אני עובר עכשיו על מערכת השעות של בני הבכור, בכיתה ג'. גם את כיתות א-ד' אין ספק שאפשר וצריך לפתוח – עם ההתאמות הנכונות. בדיוק כפי שהיה בקיץ. אבל אם כיום מלמדים שם כ-15 אנשי צוות בשבוע, יצטרכו להסתפק ב-4-3 לקפסולה.
אני פונה לראשי הרשויות ולראשי משרד החינוך - תנו להיגיון לנצח, לימדו מהנתונים העשירים שאספנו, לימדו ממדינות אחרות שמצליחות להתנהל היטב עם לימודים בגילאים הצעירים, פתחו את הגנים ואת הכיתות הנמוכות – אבל עשו ההתאמות הנדרשות, ויפה שעה אחת קודם.
  • ד"ר אלכס גיללס-הלל הוא רופא ריאות ילדים בכיר בהדסה; חבר בקבוצת מומחים של האוניברסיטה העברית והדסה החוקרים את השפעות התחלואה בקורונה על הילדים ועל מערכת החינוך

מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com