Watch Dogs: Legion הוא "עוד אחד מאלה" בהרבה מאוד מובנים. עוד משחק Watch Dogs, עוד עולם פתוח מבית יוביסופט, עוד ניסיון מרשים בחוסר המודעות העצמית שלו לייצר עלילת משחק מעניינת. וכן, עוד שעות על גבי שעות של הנאה, למרות כל המגרעות הרבות.
בזמן שסדרת Assassin's Creed מספרת סיפור של היסטוריה אלטרנטיבית, ו-Far Cry כאילו נבנתה כדי לשכנע אתכם לישון עם נשק מתחת לכרית, Watch Dogs עוסקת בהאקרים, קונספירציות, הסכנה שבטכנולוגיה והשילוב בין השלושה. שני המשחקים הראשונים בסדרה הציגו את העיסוק הזה בצורה מאוד שונה: הראשון היה קודר ואפל, השני כיפי וקליל.
בשני המקרים, הלב הפועם של הסיפור היה הגיבורים שלו. ואם שמעתם כבר משהו על Legion, זה כנראה הפרט הבא: אין לו גיבור או גיבורה. כמעט בכל רגע נתון תוכלו להחליף בלחיצת כפתור בין הדמויות שגייסתם לארגון שלכם, בלי שאחת מהן תהיה ראשית. ולגייס אפשר כמעט כל מי שתראו על המסך. לכל אדם שתפגשו ברחובות לונדון של Watch Dogs: Legion יש "משימת גיוס", שבסופה הוא או היא יצטרפו אליכם.
עבור יוביסופט, זו הגשמה של חזון ארוך-טווח. עוד לפני ארבע שנים אמר מי שהיה אז הבכיר האחראי על הכל הצד הקריאייטיבי של משחיקה, סרז' האסקואה, כי יוביסופט מתרחקת ממשחקים מתוסרטים ורוצה לייצר "מפעלי אנקדוטות". האסקואה כבר לא שם, הוא התפטר ביולי האחרון לאחר גל של האשמות בהטרדות ובהגנה על מטרידים. והגשמת החזון שלו? פחות רדיקלית משהייתם מצפים.
אין שום דבר חיובי עלילתית בהיעדר דמות ראשית ב-Watch Dogs: Legion. כן, אתם יכולים לגייס כמעט כל אחד, אבל ההבדלים בין הדמויות הם מכאניים בלבד, כשהתוצאה היא היעדר אישיות. כולם אומרים את אותן שורות הטקסט באותם הרגעים, וזה אומר שהתסריט צריך להיות הכי גנרי שאפשר. היחידים עם אישיות הן דמויות המשנה, ובראשן באגלי - האינטליגנציה המלאכותית שמלווה אתכם לאורך המשחק.
לא חסרים כותרים שבהם אתם משחקים גיבורים שקטים, אבל זה לא בדיוק מה שקורה כאן. הדמויות שבשליטתכם מדברות, יש להן דעות ותגובות למתרחש. אבל היות והמשחק מדרבן אתכם כל הזמן להחליף בין דמות לדמות, בלי להחליף בין אישיות לאישיות, זה יוצר מצב מוזר שבו אישיות גנרית אחת מפוצלת בין עשרות אנשים. זה מקשה מאוד על יצירת הזדהות ואכפתיות, והדמות הראשית הופכת לכלי מכאני. האם אתם מעדיפים את הדמות שיש לה אקדח עם משתיק קול, או את הדמות שיכולה לזמן רחפנים? אפילו הקולות דומים בצורה מפתיעה - נראה כאילו יש את האיש והאישה עם המבטא הג'מייקני, את אלה עם המבטא ההודי, וכמה עם מבטאים פנים-בריטיים.
יכולות מיוחדות
משימות הגיוס של הדמויות האלה הן, רובן ככולן, מהסוג הבנאלי של ללכת לגנוב רכב, להשמיד משהו באזור עם אויבים או לפרוץ לאיזושהי מערכת. בגלל שיש מספר אינסופי שלהן, המשחק יודע לייצר אותן בצורה דינמית שאמורה לספק גיוון, אבל כבר נתקלתי בשתי משימות דומות מאוד אחת אחרי השנייה.
למה שתרצו לגייס עוד ועוד דמויות? בזכות היכולות המיוחדות שלהן. מרגלים (יש המון כאלה בלונדון) מגיעים עם אקדח ושעון שגורם למעצור בכל כלי הנשק של אויביכם, פועלי בניין יכולים לקרוא לרחפן משא ולטוס עליו ברחבי העיר, עורכי דין עוזרים לחברים שנתפסו לחזור לפעילות מהר יותר. יש דמויות שטובות באיסוף המטבע של המשחק, ודמויות שיכולות להסתנן לחלק מהאזורים הסגורים בלי לעורר חשד; מומחי רחפנים ומומחי נשק; ועוד הרבה תפקידים אחרים. מדי פעם תקבלו התראה על הופעתה בעולם של דמות עם יכולות מיוחדות, כמו סוחרי נשק עם גישה לנשק מיוחד או מומחה רחפנים שיכול לפרוץ אליהם בקלות ומהירות.
לחלק מהדמויות יש גם יכולות קצת יותר מוזרות. ברחבי לונדון של Watch Dogs: Legion מסתובבים המוני אנשים עם בעיית גזים, מסתבר. הבעיה הזו גורמת לכך שאויבים יגלו אותם מהר יותר. ויש גם אנשים שיכולים למות בכל רגע נתון. גייסתי אחת כזאת, והיא אכן מתה באמצע המשימה. יותר משתסכל אותי להתחיל את המשימה מחדש, פשוט לא הבנתי למה זה טוב ואיך זה תורם איכשהו למשחק.
קשה לי להגיד שאני רואה את הערך במערכת הזו, מעבר להפניית זרקור שיווקי עליה. כן, זה משהו שלא נעשה במשחקים אחרים, אבל Watch Dogs: Legion לא מצליח להסביר איך גיוס אינסוף דמויות חדשות טוב יותר ממנגנון כמו מציאת תחפושות וכלי נשק ברחבי המפה.
יחסית למשחק שבו אתם עוזרים להקים ארגון, יש בו ממש מעט דגש על שיתוף פעולה בין הדמויות: לפעמים דמויות שגייסתם מדברות איתכם כחלק מתסריט של משימה, אבל רוב רובן של המשימות עצמן הן הרי לשחקן יחיד. מה עושים כל השאר בזמן הזה? יושבים על ספה ומשחקים Watch Dogs 2?
כן אציין שאפשר להפעיל מצב שבו דמות שנפגעה, אינה חוזרת לתפקד אחרי זמן מה אלא מתה - ועמה היכולות המיוחדות שלה. הבעיה היא ש-Legion אינו משחק עם מכניקות מספיק מהודקות בשביל מצב כזה. יש סיכוי לא רע שתהרגו דמות-שתיים פשוט כי המשחק החליט שהן ייפלו מגג במקום לתפוס צינור ולהחליק למטה.
בדיחות וגופות
אך מה שהפריע לי ב-Legion יותר מכל דבר אחר זו העלילה. בלי להיכנס לפרטים, יש בה רגעים מאוד, אבל מאוד קודרים. סחר מודרני בעבדים, פיגועים, רצח של חפים מפשע - דברים מהסוג הזה. בו בזמן, נראה שהמשחק לגמרי מסרב להבין שאלה דברים רציניים.
כשבין שתי בדיחות אתם מתבקשים לצלם פנים של גופות כדי לזהות אותן, זה לא מאוד נעים. דווקא כאן, במקום שבו אפשר היה להיעזר בדמות שיכולה לעזור לכם לעבד את מה שמתרחש, אתם נאלצים להסתדר עם השבלונות נטולות-האישיות של Legion.
נקודת האור האחת היא תת-עלילה אחת, קצרה למדי, שמצליחה להיות בו בזמן מעניינת, אפקטיבית ולא צפויה במיוחד. לא אכנס לפרטים שלה, אבל סדרת המשימות הזו היא ללא ספק המעניינת ביותר שיש במשחק. הרבה יותר מעניינת מהעלילה הראשית והמאוד-צפויה.
בנוסף למערכת החלפת השחקנים, השינוי הגדול הוא בזירת ההתרחשות. אחרי שיקגו וסן פרנסיסקו, המשחק מגיע ללונדון. יוביסופט כבר ביקרו כאן ב-Assassin's Creed: Syndicate, אבל הפעם זוהי לונדון של עתיד קרוב, עם אינספור מכוניות אוטונומיות על הכבישים ושלטים הולוגרפיים עתידניים. זו גם לונדון מוקטנת ומצומצמת מאוד.
אלא אם המשחק הוא Microsoft Flight Simulator, לא מן הנמנע שהמפה תהיה מוגבלת בגודל שלה. כך היה גם בשיקגו ובסן פרנסיסקו. אבל בהשוואה לשתי הערים האמריקאיות, החלק המרכזי של לונדון גדול הרבה יותר, ולא כולו נכנס למשחק. זה קצת מבאס - רציתי לראות את הייד פארק ושכונות כמו קנסינגטון - אבל מה שכן יש כאן מרגיש הרבה פעמים באמת כמו לונדון. הארכיטקטורה, שחזור נאמן למקור של כל מיני מקומות, הכל בערך כאן.
והכל, אגב, נראה יפהפה. שיחקתי במשחק על מחשב גיימינג חזק למדי, ויחד עם טכנולוגיות כמו מעקב קרניים, לונדון נראית מהממת. ההשתקפויות בשלוליות, אורות הניאון, אפקטים של מזג אוויר כמו ערפל וגשם - הכל נראה מצוין. זמני הטעינה במחשב, אגב, היו נמוכים מאוד - 10 שניות לכל היותר. הבנתי שבקונסולות הדור הנוכחי זמני הטעינה ארוכים הרבה יותר. בהינתן כוח העיבוד, החוויה שאני קיבלתי הייתה קרובה יותר לדור הקונסולות החדש, עבורו המשחק כבר הותאם.
עכבישים לשירותכם
ובכל זאת, לאורך כ-15 השעות של הקמפיין הראשי מצאתי את עצמי נהנה כמעט כל הזמן. גם כשהאויבים היו מטומטמים, וגם כשהמשימות חזרו על עצמן, יש משהו מאוד כיפי במכניקות המשחק של Watch Dogs בכלל ו-Legion בפרט.
בראש ובראשונה, אני נהנה לבצע משימות מרחוק - ויש כאן לא מעט משימות שמאפשרות את זה. בכל אזור עם אויבים יש גם מצלמות אבטחה שאפשר לפרוץ, ומלכודות שאפשר לחמש כדי לנטרל חלק ניכר מהאויבים אם לא את כולם. היכולת להשתלט על רחפני משא נותנת לכם להתחיל כל משימה דווקא מגג של בניין ולא מהרחוב - ורבות מהמשימות בנויות כדי לאפשר את זה. ואם זה לא מספיק, יש את העכביש.
מבחינה עלילתית, מדובר ברעיון מטומטם להחריד. לונדון, מסתבר, מלאה בעכבישי שירות מכאניים. הם כל כך נפוצים, שכמעט כל מסוף של מחשב כולל גישה מיוחדת עבור העכבישים, וברוב הבניינים יש מסלולים מיוחדים עבורם. אבל מבחינת משחקיות, העכבישים האלה כיפיים ממש. רוצים לפתוח שער? זרקו עכביש מעליו, ונווטו עמו למסוף הרלוונטי. רוצים לחמש מלכודות באזורים שאין בהם מצלמות? גם כאן העכביש יכול לעזור.
יותר משנהניתי לסיים משימות ולקדם את העלילה, אהבתי את הכלים שהמשחק נתן לי כדי שלא אצטרך סתם ללכת ולירות בכולם. לא שזה בלתי-מהנה, אבל Watch Dogs כמשחק על האקרים כיפיים שבמקרה הם גם רוצחי המונים עובד פחות טוב. עץ השדרוגים במשחק מאפשר לכם לפתוח עוד ועוד יכולות כמו השתלטות על רחפני אויב וכיבוי עמדות ירי אוטומטיות, או יכולות קטלניות יותר שיעזרו לכם להיות גרועים יותר מהאנשים שנגדם אתם נלחמים. הכלים האלה ישחקו גם תפקיד חשוב במצבים מרובי-המשתתפים של המשחק, אותם לא בדקתי כי הם עוד לא הושקו, וגם לא יושקו יחד עם המשחק עצמו אלא רק בתחילת דצמבר.
וכראוי למשחק עולם פתוח של יוביסופט, Watch Dogs: Legion גם מלא בפעילויות צד. משימות, מיני-משחקי קצב וריכוז, מקומות שבהם אפשר לעשות גרפיטי ועוד ועוד. לכל שכונה במשחק יש גם כמה פעילויות צד שמטרתן "לשחררו" מעול הצבא הפרטי שנמצא ברחובות לונדון, כשבתמורה תקבלו דמות מיוחדת.
האם Watch Dogs: Legion הוא משחק טוב? לא מאוד, לא. המערכת העיקרית שסביבה הוא בנוי רק פוגעת ביכולת שלו לספר סיפור, והעלילה שלו מזעזעת ברובה. האם הוא משחק כיפי? כן, בהחלט. אם נהניתם ממכניקות המשחק בכותרים הקודמים בסדרה, כאן תקבלו עוד מכל הטוב הזה. אבל אם אתם באים לכאן בשביל מערכת החלפת השחקנים, דעו שהיא לא באמת מצדיקה עצמה.
