התקופה שלפני בחירות הייתה סוערת מאוד וחילוקי הדעות בין הצדדים חריפים כפי שלא היו מעולם. היה ברור כבר במהלך ימי הבחירות כי שקט לא יבוא לאחריהן, אלא כאוס פוליטי שלא ידעו כמותו. בספירת הקולות הכללית ניצח המועמד הדמוקרטי, אולם לאחר מחלוקת שנמשכה שבועות מספר בין הצדדים ביחס לזכייה במספר מדינות מפתח (ביניהן פלורידה) המועמד הרפובליקני לנשיאות זכה במרבית האלקטורים. אם הסיפור הזה נשמע לכם מוכר, זה לא רק משום שזה נושא השיח העכשווי, אלא משום שהתיאור דלעיל שייך דווקא למערכת בחירות אחרת בארה״ב. בשנת 1876, שנים מועטות לאחר תבוסת הדרום במלחמת האזרחים האמריקאית, נערכו הבחירות ה-23 לנשיאות בין סמואל טילדן, המועמד הדמוקרטי מניו יורק ורת׳רפורד הייז, המועמד הרפובליקני מאוהיו. ספירה ראשונית של הקולות אז העניקה לטילדן 184 אלקטורים לעומת 165 של הייז, אולם לאחר שעלתה מחלוקת ביחס לאלקטורים בפלורידה, לואיזיאנה ודרום קרוליינה (שם כל מפלגה הכריזה על נצחונה בבחירות) ובאורגון נפסל אלקטור מסיבות פרוצדורליות, הפכו 20 אלקטורים אלו לגורם שיכריע את הבחירות. לבסוף, בכדי למצוא פתרון למשבר נרקמה עסקת פשרה במסגרתה כל 20 האלקטורים השנויים במחלוקת הלכו להייז, ובתמורה הרפובליקנים הסכימו להוציא את הכוחות הפדרליים מהדרום וכך זכה הייז בנשיאות עם 185 אלקטורים מול 184 למועמד הדמוקרט, דהיינו ברוב של אלקטור אחד בלבד (!). כאמור, מלחמת האזרחים הייתה עדיין באופק האחורי של ארה״ב אז והפצעים עודם מדממים, דבר שהשפיע באופן טבעי על עוצמת הרגשות סביב הבחירות. מעניין לציין בהקשר זה – דווקא על רקע תפיסות מסוימות כיום - כי בעוד הרפובליקנים חתרו אז להשגת שוויון וסיום העבדות, הסגת כוחות הפדרציה ממדינות הדרום וההשתלטות הדמוקרטית עליהן הביאה לדיכוי ושלילה דה פקטו של זכות ההצבעה מאזרחים שחורים והמשך מדיניות האפליה כנגדם.

ההיסטוריה חוזרת? טראמפ(צילום: AP)

כזכור, גם בשנת 2000 היו הבחירות בארה״ב שנויות במחלוקת ולבסוף הוכרעו על חודם של 537 קולות בפלורידה, אותם העניק בית המשפט העליון של ארה״ב לנשיא לשעבר בוש, חרף זכייתו של גור במרבית קולות הבוחרים. וכך הצפי הוא כי גם הבחירות הקרובות לא תוכרענה בליל ה-3 בנובמבר 2020. ראשית, אחוז ההצבעה ממשיך לעלות, כאשר עשרות מיליונים ברחבי ארה״ב כבר נטלו חלק בהצבעה המוקדמת – בין אם במרכזי הצבעה ממש ובין אם באמצעות הדואר וספירת הקולות הללו תיקח זמן – בייחוד כשלוקחים בחשבון את פסיקת בית המשפט העליון כי ניתן לקבל גם מעטפות שנשלחו ביום הבחירות עצמו. סביר להניח גם שיצוצו מחלוקות ביחס לטוהר הבחירות במקומות שונים, בתיבול קשיים טכניים ובירוקרטיים אשר סימן להם נמצא כבר בהצבעה המוקדמת במדינות שונות שם נצפו תורים ארוכים של שמונה שעות ויותר וכן קריסה של אתרי ההצבעה ואף מכונות ההצבעה עצמן.

בקצרה, זהו הזמן לנשום עמוק ולראות את הבחירות החשובות הללו בפרספקטיבה היסטורית. להבין כי מחלוקות פוליטיות, לעיתים קשות מאוד, הן אינהרנטיות לאופי האנושי וכן לאופי הדמוקרטי של מדינות רבות. חרף העובדה שבשני העברים של המתרס מתואר סוף העולם ממש אם המועמד שלהם לא ייבחר בבחירות הקרובות, שווה לזכור שהיינו בסרט הזה. כפי שארבע השנים האחרונות עברו וחלפו, כך תעבורנה גם ארבע השנים הבאות, וגם אלו שאחריהן. כן, הן לא תהיינה קלות עבור הצד המפסיד, בוודאי אם תבוסה בבית הלבן תבוא בד בבד עם כישלונות בסנאט ובבית הנבחרים, אולם קשת ההיסטוריה ארוכה והיא נעה לאט, ומגיעה רחוק. היא אינה מתחילה בינואר 2016 ולא מסתיימת בנובמבר 2020, וכל צד יודע כי על גלגל הדמוקרטיה התנועה היא מעגלית, פעם למעלה ופעם למטה. יחד עם זאת, עלינו לזכור כי החשוב ביותר הוא לשמר את אבני היסוד של השיטה: עיקרון קבלת האחר והיכולת לחיות בידיעה שישנם אנשים שלעולם לא נסכים עם עמדותיהם הפוליטיות. זה לא קל, אולם זהו עמוד השדרה החברתי, שאם חלילה יאבד, או אז נשקע בכאוס אמיתי שלא ידענו כמותו ושהחזרה ממנו כואבת עד כדי בלתי אפשרית. מערכת הבחירות האחרונה ראתה מעורבות מוגברת של אזרחים רבים, אנשים טובים המביטים סביבם ומבקשים לחולל שינוי. זה כשלעצמו הישג מבורך, וגם אם קשה להמר כרגע על זהותו של הדייר בבית הלבן לאחר הבחירות הקרובות, ברור כי המפסידה הגדולה היא האדישות, ועל כך יש לברך.

שחר עזאני, יועץ אסטרטגי וסגן נשיא בכיר ברשת JBS, לשעבר דובר הקונסוליה בנ״י, אוהב ישראל