ידיעות אמריקה

ידידנו ג'ו

ברשתות החברתיות, נראה היה שהישראלים משוכנעים כי ג׳ו ביידן הוא עוכר ישראל, אך ההיסטוריה מציגה עובדות הפוכות ונראה כי מדובר באחד מאוהדיה הגדולים. לכבוד בחירתו של המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה״ב, הגיע הזמן לעשות סדר בבלגן

קובי כהן
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית

לו היה זר מסתובב במחוזות הרשת החברתית והתקשורת הישראלית ועוקב אחר הסיקור ותשומת הלב לה זכו הבחירות לנשיאות ארצות הברית היה בטוח כי ישראל היא המדינה ה-51. לא נתעמק כאן באפיון המתייחסים אך אציין כי בקבוצות הישראלים השונות, התנהלו "קטטות" משל כולנו אזרחי ארצות הברית. אך אין ספק כי רוב מוחץ של ישראלים תמך בנשיא ה-45 של ארצות הברית, דונאלד טראמפ, אל מול הנשיא ה-46, ג'ו ביידן מהמפלגה הדמוקרטית, ביחס הפוך לתמיכה היהודית בג'ו ביידן יש לומר (למעלה מ-70% מהישראלים רצו בבחירתו לקדנציה נוספת של טראמפ, בעוד למעלה מ-70% מיהודים ארצות הברית הצביעו לג'ו ביידן).

 

לפי חלק מהתיאורים, כאלו שכנראה ראויים לפרסום רק במחוזות הרשת, ג'ו ביידן הוא עוכר ישראל ידוע שגער כבר במנחם בגין, שמחבק את חברות ה"כנופיה" בראשות אלכסנדה אוקסיו-קורטז הפרוגרסיבית ושנתמך על-ידי ארגון אנטיפה האנרכיסטי.

 

ואולם, מדובר כאן באחד המחוקקים האוהדים ביותר שהיו למדינת ישראל, אדם שעוד כסנטור ביקר בישראל עשרות פעמים, פעל נגד חתימה על עסקאות נשק עם ערב הסעודית בשנות ה-70 וה-80 למרות לחץ של הרפובליקנים, היה מיוזמי הסיוע הכלכלי הגדול ביותר לישראל בשנות ה-80 ואף הצהיר על כך כי "זו ההשקעה האמריקאית הטובה ביותר" וכי "אם ישראל לא היתה קיימת, ארצות הברית הייתה צריכה להקים מדינת ישראל שתשמור על האינטרסים שלנו באזור". הוא גם פעל אל מול נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש הרפובליקני נגד הקפאת הסיוע הכלכלי לישראל בשנת 1991, הקפאה שנגרמה בגלל העדר הסכמה סביב מדיניות הרחבת התנחלויות של ממשלת שמיר. הוא עמד בראש הקבוצה הדמוקרטית שדחפה בשיתוף פעולה עם חברי בית הנבחרים הרפובליקנים את חוק הסיוע והלוואות החוץ לישראל באותה השנה.

 

תמונה כלליתמחממים יחסים. הנשיא הנבחר ביידן ורה"מ בנימין נתניהו

 

נכון, ביידן עקבי בעמדתו כלפי מדיניות ההתנחלות וחושב עדיין שהפתרון לבעיה הפלשתינאית הוא פתרון שתי המדינות, אבל גם כשהיה חלוק על ראשי ממשלות מן הימין תמיד פעל למען קידום האינטרסים של ישראל. מתי היתה הפעם האחרונה אתם שואלים? ובכן, הוא היה מהכוחות הדוחפים בממשל אובמה לאישור הסיוע הבטחוני הגדול ביותר אי פעם למדינת ישראל על סך 38 מיליארד דולר למשך עשר שנים.

 

גם סגניתו, קמלה הריס, היא אוהדת ישראלית. כסנטורית חדשה, לא היססה להפגש עם ראשי הלובי היהודי AIPAC ולהופיע כדוברת בכנס הלובי השנתי בוושינגטון. היא נשואה ליהודי, ביקרה בישראל ואף נפגשה עם ראש הממשלה נתניהו.

 

המצב במפלגה הדמוקרטית לא מזהיר, אבל הרבה יותר טוב ממה שמתארים. התקשורת מטבעה מחפשת כותרות, ולרוב הכותרות מסופקות על ידי השוליים, חברי כנסת או חברי קונגרס שמחפשים דרך להתבלט עושים זאת לרוב על-ידי אמירות שנויות במחלוקת ואחיזה בעמדות שחורגות מהקו המפלגתי, אליו שייכים הדוברים.

 

המחנה הפרוגרסיבי מתחזק, אולם ממדיו קטנים בהרבה ממה שאתם חושבים. הישראלים מכירים מספר דמויות "ראשיות" – ראשידה טלאייב, אילהאן עומר, אלכסנדרה אורסיו קורטז ולינדה סרסור. שלוש הראשונות הן חברות קונגרס והאחרונה היא קול בוטה נגד ישראל שקיבלה את החשיפה בגלל ההלימה שעשתה בין "החומה עם מקסיקו" של נשיא ארצות הברית, דונאלד טראמפ, לבין חומת ההפרדה בישראל מן הפלשתינאים, בזמן ההפגנה הגדולה שהתקיימה מיד לאחר השבעתו לנשיאות תחת הכותרת של "מצעד הנשים". נאומה של סרסור באותו המצעד, שהיה רווי שנאה לישראל, היה גם מה שפגע בלגיטימיות של המצעד ופגע במאבק אותו ניסו לייצר שאר המארגנות. חברות הקונגרס, עומר וטלאיב הן קול בוטה נגד ישראל, כאשר אלכסנדרה אורסיו-קורטז, ביקורתית אך ברת שיח.

 

המצב במזרח התיכון שונה ממה שהיה לפני 12 שנים, כאשר ברק אובמה נכנס לתפקידו. הן אובמה והן טראמפ, כל אחד בדרכו השונה, צמצמו את מעורבותה של ארצות הברית בעולם, וכפועל יוצא חיזקו את מעמדן של רוסיה, סין ובעלות בריתן. דווקא הנסיגה של טראמפ מהסכם הגרעין הידוע לשמצה, סייעה לאיראן להגביר את קצב ההתקדמות בפיתוח יכולות הגרעין שלה בתמיכת "ידידנו" ולדימיר פוטין, המגביר את אחיזתו במזרח התיכון יותר ויותר ומחמש לא רק את איראן אלא גם ארגון החיזבאללה המאיים עלינו מצפון.

 

גם המצב בארצות הברית אינו כשהיה. משבר הקורונה ממשיך לפגוע בארצות הברית, בדיוק כמו שהוא פוגע בישראל ובשאר העולם. נראה כי סדר העדיפויות של ממשל ביידן יהיה הטיפול במשבר הקורונה והשלכותיו הקשות – הן המשבר הכלכלי והן המשבר החברתי שהוחרף עתה עם הבחירות. ארצות הברית שסועה וצריכה איחוי, שספק אם מישהו יכול בכלל לסייע לו. אולם, הדגש של הממשל יהיה בעיקר על נושאי פנים ונושאי סחר. אני בספק עם הסוגייה הישראלית-פלשתינאית תעניין אותם יתר על המידה.

 

ניתן לשער שממשל ביידן לא "יזרום" עם ממשלת ישראל סביב בניה בהתנחלויות והפרות זכויות אדם בשטחים, אולם השגרירות האמריקנית תיוותר בירושלים. יחד עם זאת, ממשל ביידן לא ידחוף להגיע להסכמים אלו ואחרים, אלא ישאיר פתח למשא ומתן. ביידן מכיר את הצדדים ויודע כי אין טעם לאנוס אותם לשבת יחד.

 

לעת עתה, מדינת ישראל תצטרך להסתגל לממשל שלא ישלים עם כל טריק של הימין המתנחלי ועצימות עין של הגופים האחראים, על-כן ייטב אם בנימין נתניהו ובני גנץ יחליטו כיצד לפעול אל מול הממשל החדש. ספק אם זה יקרה, לאור העובדה ששיתוף פעולה בין השניים לא קיים בשום נושא, למרות מאמציו של גנץ.

 

בכל מקרה, מותר להוקיר תודה לנשיא היוצא דונאלנד טראמפ על מה שעשה עבורנו ולברך את נשיא ארצות הברית הנבחר ג'ו ביידן שהוא ידיד אמת של מדינת ישראל.

 

Kobi.cohen@gmail.com