ביום שישי האחרון הלך לעולמו חמיס אבולעפיה, אחד מסמלי הדו קיום, לאחר שנדבק בקורונה. אבולעפיה נלחם על חייו במשך כחודש בבית החולים איכילוב בתל אביב, אחרי שנדבק בנגיף במהלך אירוע משפחתי שהתקיים בביתו ביפו.
עם היוודע דבר מותו של אבולעפיה נהרו לבית המשפחה מאות אנשים, שבאו לחזק את המשפחה בשעתה הקשה. "לא רצינו להאמין ונאבקנו עד הרגע האחרון. לא הרמנו דגל לבן עד הסוף", אמר הבוקר זיאד אבולעפיה, בנו של חמיס, לאולפן ynet. "זה אובדן אישי גדול מאוד, הוא השאיר לנו חלל ענקי. הכיסא שלו בשולחן של יום שישי ריק, קשה לי להסתכל על הכיסא הזה. כל הנכדים, המשפחה והשכנים מרגישים שמשהו חסר פה בשכונה".

תקופה שלא הזדהמה בפוליטיקה

אבולעפיה, בן 60 במותו, היה מבעלי המאפייה המפורסמת שייסדה משפחתו עוד במאה הקודמת, והוא השאיר אחריו אישה ושני בנים - טארק וזיאד, שהחליטו להמשיך את דרכו של אביהם: חמיס, שפעל רבות למען דו קיום, סגר את המאפייה בפסח וביום כיפור, כמחווה ללקוחות היהודים, ובשנים האחרונות אף פתח אבולעפיה סניף כשר של המאפייה.
2 צפייה בגלריה
חמיס אבולעפיה
חמיס אבולעפיה
חמיס אבולעפיה
(צילום: תיאטרון יפו)
בבעלותו היו סניפים בסינמה סיטי בראשון לציון (שאותו פתח יחד עם בנו טארק בשנת 2007), בקניון עזריאלי בתל אביב, בנמל תל אביב, בטיילת, באלנבי והסניף הכשר בפתח תקווה. ברחוב יפת ביפו מפעילה משפחת אבולעפיה גם שיפודייה, ובבעלותם עסקי נדל"ן בתל אביב וביפו.
אבולעפיה גדל כילד בשכונת עג'מי ביפו, ברחוב שבו התגוררו יחד נוצרים, מוסלמים ויהודים. "זו הייתה תקופה מאוד יפה, של תום ותמימות, תקופה שלא הזדהמה בפוליטיקה", אמר בראיון ליורם יובל. "גם כשיש מחלוקת, אני מנסה לנתב אותה לשיח מנומס", אמר אז, "תמיד אני אומר לבן שלי שאם מישהו בכביש עקף אותו וצפר לו - שיחייך אליו וימשיך הלאה. חבל שלא השתכנענו שהסכסוך הערבי ישראלי הגיע לידי מיצוי. די לנו להביט על העבר, אנחנו צריכים להביט קדימה ואנחנו חפצי חיים".
אביו של חמיס, שהיה בן יחיד, הלך לעולמו כשחמיס היה בן 17, ועד יום מותו טען חמיס כי זה היה המשבר הגדול בחייו.
2 צפייה בגלריה
טאבון במאפיית אבולעפיה
טאבון במאפיית אבולעפיה
טאבון במאפיית אבולעפיה
(צילום: צביקה טישלר )
"אבא שלי היה סמל לדו קיום וסמל ביפו. תמיד ידענו את זה, אבל הרגשנו את זה מאוד ברגעים הכי קשים כשהוא היה מאושפז וגם אחרי שנפטר", אמר זיאד, "הוא השאיר לנו חלל גדול מאוד. החברים הרחוקים הגיעו, היו לצידנו ותמכו בנו. גם שמענו הרבה סיפורים שמעולם לא ידענו עליהם. אבא תמיד הקפיד על מתן בסתר, והיו מקרים גם שאפילו הסתיר את זה מאיתנו. זה מחזק אותי עכשיו ואני מקווה מאוד שנצליח להמשיך בדרכו - הסגירה של המקום בפסח וביום כיפור זו מסורת של המשפחה, של כל המשפחה ולא רק של חמיס אלא גם של האחים שלו, גדלנו על זה בבית ולעולם לא נשנה את דרכו".