"תגידו, אני צריכה ניתוח אף?" דימוי גוף בטיקטוק

ניתוחים פלסטיים, הפרעות אכילה ואתגרי יופי לשמנות ולרזות: משתמשי טיקטוק מנצלים את הפלטפורמה כדי לדבר על הנושאים שבדרך כלל הפילטרים מסתירים. אבל האם זה מקדם דימוי גוף חיובי או שדווקא מדגיש את העיסוק האובססיבי בחיצוניות? צפו בפרק השישי בסדרה

קרן מינביץ', איתי גל
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית


הכירו את בלה ת'יר, ילדה אמריקנית בת 16. שני מיליון העוקבים שלה, מתעדכנים באובססיביות על דבר אחד - ניתוח הלסת שלה. עד לאחרונה, בלה הייתה ידועה בתור "הנערה ללא הסנטר", והיא שיתפה את העוקבים בחוסר הביטחון שלה, ובהמשך בהחלטה שלה לעשות ניתוח קוסמטי. מאז, היא מתעדת כל רגע בתהליך - ההכנות לניתוח, התפרים, הנפיחות והדרך הקשה להגיע לתוצאה שהיא מרוצה ממנה. החשבון של בלה הוא חלק ממגמה בטיקטוק שמסקרת באופן שונה את היחס לדימוי גוף. במקום להראות רק תמונות של "לפני ואחרי", הטיקטוקרים משתפים גם את החלק הפחות יפה ופוטוגני בדרך לשינוי החיצוני.

אם פעם ניתוח קוסמטי היה דבר שצריך להתבייש בו ולהסתיר אותו, היום ניתוחים הפכו לאקססורי נחשק שאפשר להתגאות בו ולתעד אותו בגאון. הלך הרוח הנוכחי הציב סטנדרט חדש של שקיפות בנוגע לשינויים במראה החיצוני. משפיעני רשת לא יכולים להציג את מצג השווא שהם נולדו מושלמים - אלא נדרשים להבהיר שמדובר במודל יופי לא ריאליסטי, שכרוך בהרבה מאמץ ושינויים חיצוניים. 

העניין לא מתחיל ונגמר בניתוחים פלסטיים כמובן. הטיקטוקרית מארי סקינר, העלתה סרטון אחד עם מסר פשוט: "גוף שנראה ככה, נראה גם ככה". מהר מאוד, הסרטון נהיה ויראלי והגיע ל-7 מיליון צפיות, כשעשרות אלפי משתמשות הציגו את הטייק שלהן. הטרנד של להציג איך הגוף באמת נראה, ללא זוויות מחמיאות ופילטרים, עשה גם עלייה לישראל: כשגם דוגמניות ישראליות כמו נטלי דדון ואלכסה דול הצטרפו.


הטרנד הגיע לשיא כשהזמרת ליזו עשתה גרסה משלה, מה שגרם גם לנערות צעירות ורזות להצטרף לטרנד. הצעד עורר ביקורות רבה בטיקטוק ברוח זו: "אם אתן צריכות להתכופף כדי ליצור 'שומן' בגוף שלכן, אתן לא מעודדות דימוי גוף חיובי!". יכול להיות שחלק מהבנות באמת חיפשו לרכוב על הטרנד, אבל מה שאפשר ללמוד מההתגייסות הגדולה של נשים מכל הגדלים והצורות - זה שלמרות השוני ביניהן, כולן מתמודדות עם בעיות דימוי גוף. גם אם הן לכאורה נראות כמו דוגמניות. 

בפרקים הקודמים של "מה לעזאזל קורה בטיקטוק?"

הוכחה לזה היא העובדה שאפשר למצוא בטיקטוק הרבה סרטונים של צעירות הנאבקות בהפרעות אכילה. הן משתפות בטיקטוק את התהליך הנפשי והגופני בניסיון להשתקם, ומשפיעות על משתמשות צעירות כשהן מראות להן שהחיים לא מושלמים כשמנסים להגיע בכל מחיר למידה 0. 

מאז המצאת המצלמה הקדמית בסמארטפון, אנחנו מסתכלים על עצמנו הרבה יותר מבעבר - עד לרזולוציות הכי קטנות. לא נדיר למצוא סרטונים של בני נוער שמדרגים את איברי הגוף שלהם ומבקשים מהעוקבים פידבק על איך שהם נראים. 

 "האם אני צריכה ניתוח אף?"

אז למרות השינוי שטיקטוק עשה בשיח על דימוי גוף, נראה שהרבה משתמשים עדיין מחפשים אישור חיצוני לנראות שלהם. יכול להיות שהבעיה טמונה בעובדה שבסופו של דבר, ההתמקדות במסר ש"כולם יפים" – עדיין מחזקת את המחשבה שיופי חשוב יותר מכל דבר אחר. אז אולי במקום לגבש את הדימוי העצמי לפי כמה אנשים אקראיים שהגיבו לנו בטיקטוק והגיע הזמן להפסיק לחפש את האישורים האלה מבחוץ.

"הפכתי לימנית כי כשמאלנית ירדו לי מלא עוקבים": פוליטיקה בטיקטוק