שתף קטע נבחר

ערבים זה לזה

במשך למעלה מ-70 שנה, הערבים נעדרו דה-פקטו מתהליך קבלת החלטות מהותיות במדינה היהודית. בתפנית עלילתית שלא הייתה מביישת את שייקספיר, יתכן ויהיה זה לא אחר מנתניהו עצמו אשר יביא את השינוי המיוחל. ניתוח מיוחד

ב-17 במרץ 2015, יום הבחירות בישראל דאז, העלה ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, סרטון בן 28 שניות לחשבון הפייסבוק שלו. בסרטון המפורסם הזהיר נתניהו מהצבעה המונית של הערבים בבחירות, הצבעה שאיימה לדידו על הסיכויים להקים ממשלת ימין. הוא דחק בתומכיו לצאת ולהצביע; ״הערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות״ הוא טען בסרטון, אשר מאז חזר כמה וכמה פעמים לרדוף אותו. הבחירות הקרובות בישראל עתידות להתקיים בחודש מרץ 2021, והנה, 6 שנים לאחר הצהרתו האומללה של ראש הממשלה נתניהו, המציאות, כך נדמה, התהפכה על ראשה. כחלק ממסע הבחירות, קיים נתניהו ב-13 בינואר ביקור בפרופיל גבוה בעיר הערבית-ישראלית הגדולה ביותר בישראל, נצרת. במהלך נאומו בבניין העירייה, לצד ראש העיר, עלי סאלם, הבטיח ראש הממשלה ״עידן חדש ביחסי ערבים ויהודים בישראל״ וניצל את ההזדמנות גם להתנצל – שוב – על דבריו השנויים במחלוקת באותו סרטון משנת 2015. בדבריו הדגיש נתניהו כי ״לערביי ישראל חייב להיות חלק מלא ושווה בחברה הישראלית״.

 

גכעכגגכ ()

 

ערביי ישראל התמודדו בשנים האחרונות עם עלייה מדאיגה ברמת הפשיעה במגזר, ובכלל זאת אירועים פליליים קשים ומקרים איומים של אלימות ביתית. במהלך ביקורו, התחייב נתניהו כי ממשלתו תשקיע יותר משאבים במגזר הערבי והצהיר כי יש הרבה שניתן לעשות בכדי לאפשר לערביי ישראל להרגיש בטוחים יותר בשכונותיהם, ולאפשר להם לעזוב את בתיהם בלי פחד וחשש. נתניהו מעולם לא חיזר אחר הקול הערבי, אלא להיפך. אף על פי כן, מהלכיו של נתניהו לא הפתיעו את כל מי שעוקב אחר הפוליטיקה בישראל. סקרים מעודכנים חוזים למפלגת הליכוד של ראש הממשלה ולגוש המפלגות התומך בו בסביבות 58 מנדטים, דהיינו 3 מנדטים בלבד מהבטחת רוב של 61 בכנסת. כל קול קובע. עם זאת, בהתחשב בעובדה שיש עוד יותר מחודשיים עד לבחירות בישראל, ובהכירנו את הפוליטיקה הישראלית ונזילותה כמו גם האקלים הגיאופוליטי האזורי, ברור שדברים ישתנו, אולי אפילו באופן דרמטי. יחד עם זאת, עם בחירות או בלי, ברור לחלוטין שנתניהו עשה דרך ארוכה מקריאת האזהרה של ״הערבים נוהרים לקלפיות״ ועד לתקווה ממש כי הערבים אכן ינהרו לקלפיות אולם הפעם בכדי לתמוך בו ולהצביע למפלגתו.

 

מעבר לתעלולי בחירות כאלו ואחרים, נדמה כי ישנו כאן שינוי מגמה עמוק המתרחש בשנים האחרונות. יוסף חדאד הוא פעיל ערבי-ישראלי בולט, עימו יצא לי לשוחח מספר פעמים ואף לראיין אותו לרשת JBS. הוא מייסד ומנכ״ל הארגון ״יחד: ערבים זה לזה״, אשר הוקם בשנת 2018 על ידי קבוצה של צעירים ערבים-ישראלים, ״מתוך רצון של צעירים במגזר הערבי לשנות את הכיוון אליו הולכת החברה הערבית ולהוביל לחיבורה למדינה ולחברה הישראלית״ (כך מאתר העמותה). חדאד ביקר קשות את נציגי המגזר הערבי בפוליטיקה הישראלית, הם חברי ״הרשימה המשותפת״, ובמהלך ראיון עימו באחד מאולפני הטלוויזיה בישראל בשבוע שעבר, אף בחר חבר הכנסת, חבר הרשימה המשותפת, ד״ר אחמד טיבי, לעזוב את האולפן מאשר להתעמת עם חדאד. עיקר ביקורתו נוגעת לכך שבמקביל לעליית כוחה הפוליטי של הרשימה, עד למספר המרשים מאוד של 15 חברי כנסת בכנסת הנוכחית, לא הייתה תחושה ברחוב הערבי של שינוי אמיתי שהתרגם כתוצאה מכח זה. רבים במגזר האשימו את ההנהגה הפוליטית בכישלון בהתמודדות עם וירוס הקורונה, רמת הפשיעה הגבוהה, אחזקת הנשק הבלתי חוקי, הרציחות במגזר ועוד כהנה וכהנה בעיות לא פשוטות. הרשימה המשותפת הצביעה גם נגד ״הסכמי אברהם״ בכנסת (הסכמי השלום האחרונים עם מרוקו, בחריין, איחוד האמירויות וסודאן), צעד שגרר ביקורת חריפה מצד חדאד, בייחוד בהתחשב בכך שהסכמים אלו פופולריים במיוחד ברחוב הערבי-ישראלי.

 

התוצאה המתבקשת ברורה: סקרים עדכניים צופים ירידה במספר המנדטים של הרשימה הערבית המשותפת בבחירות הקרובות, והגם שמסקרי עבר למדנו כי בתוצאות האמת הרשימה זוכה לקצת יותר עדנה מבוחריה מאשר נותנים לה הסקרים, חדאד הביע תקווה כי הרשימה תרד משמעותית, אולי אפילו ל-8 חברי כנסת בלבד. הוא, ואחרים כדוגמתו, חוזרים ומדגישים כי הרחוב הערבי מוכן ומזומן לשחק תפקיד משמעותי יותר בחברה הישראלית ולהשפיע בזירה הפוליטית הישראלית וכי אזרחי המדינה הערבים לא מוכנים יותר לבזבז הון פוליטי בישיבה נצחית באופוזיציה. דוגמא ניצחת למגמה ראינו בחבר הכנסת מנסור עבאס, איש פלג רע״מ של הרשימה המשותפת וחבר התנועה האסלאמית בישראל, אשר חבר לנתניהו פומבית בחודשים האחרונים בזירות פוליטיות שונות, לתדהמת רבים הן מקרב מפלגתו והן בציבור ואף בפוליטיקה הישראלית.

 

אין צל צילו של ספק שצעדיו האחרונים של נתניהו מכוונים להבטחת ניצחונו בבחירות הקרובות. יחד עם זאת, מאמציו לקרב את ערביי ישראל, כשאלו דווקא מגיעים מן הצד הימני של המפה הפוליטית, מהווים לא פחות משינוי טקטוני בפוליטיקה הישראלית. במשך שנים, פוליטיקאים ישראלים מהימין הזהירו וגינו כבלתי ראויה כל מחשבה על הקמת ממשלה ששרידותה תלויה ״בקולות הערבים״. רק בשנה שעברה, לאחר בחירות מרץ 2020, כשהאופוזיציה לנתניהו שקלה הצגת ממשלה מטעמם בתמיכת הרשימה הערבית המשותפת, שניים מחבריה, חברי הכנסת הנדל והאוזר, הכשילו את המהלך בביקורתם על היעדר הלגיטימציה של ממשלה שכזו. למרבה האירוניה, כעת זהו יריבם העיקש, נתניהו עצמו, המכשיר צעד זה ממש וזוהי התפתחות חשובה ומשמעותית, כמו גם הלחישות אודות כוונתו של נתניהו לשריין מועמד ערבי ישראלי ברשימת הליכוד לבחירות הקרובות לכנסת.

 

ערביי ישראל דורשים פתרונות, אולם אלו לא יפלו עליהם מן השמיים. במשך למעלה מ-70 שנה, הערבים נעדרו דה-פקטו מתהליך קבלת ההחלטות המהותיות במדינה היהודית. והנה, בתפנית עלילתית שלא הייתה מביישת את שייקספיר, יתכן ויהיה זה לא אחר מאשר ראש הממשלה נתניהו עצמו אשר יביא את השינוי המיוחל. מעניין שדווקא נתניהו, אשר תואר לעיתים על ידי פוליטיקאים וכלי תקשורת בעולם כ״גזען״ ו״קיצוני״, היה זה שיחד עם ג׳ארד קושנר וממשל טראמפ הביא כמה וכמה הסכמי שלום בין ישראל לעולם הערבי. כעת, יכול להיות שדווקא הוא יהיה זה שיסלול את הכביש המהיר לאינטגרציה רבתי של ערביי ישראל בחברה הישראלית ובממסד הפוליטי הישראלי, עד כדי הפיכתם האפשרית לממליכי המלכים של הפוליטיקה המקומית. ימים יגידו.

 

שחר עזאני, יועץ אסטרטגי וסגן נשיא בכיר ברשת JBS, לשעבר דובר הקונסוליה בניו יורק, אוהב ישראל

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים