זה טור על תקווה שמתעוררת אחרי שנים של כלום, וערב שיגיד הכל על מועדון שלם. זה להיות ווינר או לוזר.
לא אשכח את הזכייה בגביע ב-2016. 0:1 קטן שאמר הרבה על עמידה בלחץ, עקיצות, רצון ושבירת בצורת איומה בת 18 שנה. אני בסך הכל בן 16. אמנם היו לנו 4 אליפויות מאז שנולדתי, אבל בכולן הייתי קטן ולא הבנתי מה ראיתי. פתאום מצאתי את עצמי, בעונה בה שום דבר לא עבד, מתלהב משער של האחרון שהייתי מצפה שזה יגיע ממנו - לודוביק אוברניאק. שם היינו ווינרים.
ישנם אוהדים רבים שהתאכזבו מהעונה שעברה, ובצדק, כי יכולנו להוציא יותר, אבל היה גם צד חיובי. אני לא זוכר מתי נהניתי ככה לראות את מכבי חיפה -יצירתית, כיפית, כובשת, נהנית, שחקני בית שפורחים. סגנון הג'ינגה הברזילאי מתבסס על הרבה שחרור והנאה במשחק, וזה מה שראיתי מהקבוצה. הכל פשוט עבד.
חוץ מדבר אחד. כי בסוף נפלנו במאני טיים במשחק ממנו אפילו אני יצאתי עצבני. כשהייתי באצטדיון פגשתי מכבי חיפה חזקה יותר, חכמה יותר, משופרת יותר, שאפתנית יותר, רוצה יותר - אבל לא מספיק.
עכשיו מגיע משחק עונה שיאמר הכל על המועדון. עכשיו הזמן להיות מלכי המאני-טיים, לנצח מתי שהכי צריך. אני לא חושב שהמשחק יוכרע על יכולת, אלא על מנטליות. צריכים להיות ווינרים ולא לוותר, ולהוכיח שזה מגיע לנו. כי אחרי 10 שנים בהן נעלמה לנו מכבי חיפה שהכרנו, התקווה מתעוררת לחיים. לא התעלינו מעל הליגה, אלא בעיקר מעל עצמנו והבעיות המנטליות של העבר. ההנאה התחדשה והמילה הזאת, המתוקה הזאת שכבר שכחנו, חזרה לגרונות - אליפות.
אחרי הערב הזה נראה אם זה מגיע לנו או לא. אולי הפעם אנחנו לא נהיה שם פיזית ביציעים, אבל כל בית ירוק יצפה במשחק ויקווה לטוב. כי תכל'ס, מגיע לנו. יאללה מלחמה!
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
