רגע לפני המועד האחרון להגשת הרשימות לכנסת, נשארנו עם הרבה סימני שאלה וכמה הערכות שמתבססות בעיקר על סמך הערכות והיסטוריית השחקנים הפולייים השונים. מהפך ביהדות התורה לאחר 18 שנים בהן עמד השר יעקב ליצמן ממפלגת אגודת ישראל החסידית בראש הרשימה, יעמוד בראש הרשימה חבר הכנסת משה גפני מדגל התורה (הפלג הליטאי), אשר יהיה יושב ראש המפלגה המשותפת, יהדות התורה בבחירות לכנסת ה-24. המאבק בין השניים הוא על מי יהיה השר בממשלה הבאה. אין חשש מבחינת נתניהו ששותפיו הנאמנים ביותר יצטרפו לקואליציה אחרת, ואין כל חשש ששותפיו "הטבעיים" יערקו וימליצו על סער. אולם הן גפני והן ליצמן יעדיפו לכהן כיושב ראש וועדת הכספים, תפקיד אותו מילא גפני במשך זמן רב.

עוף החול

מפלגת העבודה שוב הצליחה להתעורר לחיים.הפעם הייתה זו מרב מיכאלי אשר זכתה בשבוע שעבר בבחירות לתפקיד יושב ראש המפלגה והוציאה לפועל בחירות בזק לרשימה. מהלכיה של מיכאלי הובילו להתפקדות של כ-9,000 איש אל מפלגת העבודה ולקיום הבחירות המקדימות עם אחוז השתתפות של כ-40% מבעלי זכות הבחירה. הרשימה שנבחרה היא שמאלית למדי וכוללת בעיקר שמות אנונימיים לציבור הכללי אך מפורסמים באופן יחסי בקרב חברי המפלגה, אשר נכנסו במקומות הריאליים. למקום הראשון הגיע עמר ברלב – חבר כנסת לשעבר, אל"מ במילואים ובן ברית של מיכאלי, אחריו נבחרה אמילי מואטי, פעילה שעבדה עם עמר ברלב בעברה והתמודדה מספר פעמים בעבר. אחריהם נבחר הרב גלעד קריב העומד בראש התנועה הרפורמית בישראל. קריב הוא מתמודד סדרתי. אחריו, נבחרה עו"ד אפרת רייטן אשר זכורה בעיקר כמגישה בערוץ הילדים של שנות ה-90. רם שפע, אשר נבחר לכנסת ה-23 במסגרת רשימת כחול לבן וכיהן כיושב ראש וועדת החינוך בכנסת, זכה במקום השישי ובמקום השביעי נבחרה אבתיסאם מראענה, יוצרת אשר בעברה היתה חברה במרצ.

מירב מיכאלי.

למקום השמיני נבחר ד"ר נחמן שי, שבכלל נמצא בארצות הברית ומלמד באוניברסיטת אמורי שבאטלנטה. לא רשימה רעה, אולם רשימה שמבטאת את הידלדלות השורות במפלגת העבודה וחוסר האמון לו היא זוכה באופן כללי. קיים עדיין סיכוי שעד למועד פרסום שורות אלו, נשמע על הצטרפותו של עפר שלח לרשימה. רון חולדאי ככל הנראה יפרוש לאחר שהמיזם שלו 'הישראלים' התרסק בהמראה, ופרופסור ירון זליכה, אשר עדיין מאיים לרוץ עצמאית, למרות שהוא גם רק מדגדג את אחוז החסימה (תלוי באיזה סקר ובאיזה יום), גם עשוי יצטרף. מלאכתה של מיכאלי היא קשה.

גילוי עמוד השדרה הערכי סייע למיכאלי להיבחר לראשות המפלגה אולם ימים יגידו, האם היא באמת תצליח לשקם את מפלגת העבודה על מוסדותיה הרקובים מהעסקנים שהרסו אותה ומהחוקה שעוזרת לנבחריה לקפד את ראשם של יושבי הראש. ימים יגידו האם התחזקות מפלגת העבודה, בעיקר על חשבון המפלגות הפרסונליות (חולדאי, גנץ, שלח, יעלון ושאר ירקות) מסמנות את קץ עידן המפלגות הפרסונליות, אשר בשנים האחרונות צצו כפטריות אחרי הגשם, כל פעם כוכב חדש, בעיקר כרעיון של אסטרטגים ויועצי קמפיין. אם זה יקרה הקרדיט המלא יינתן לבני גנץ, אשר הצליח לרסק לכל עבר רשימה שזכתה ב-35 מנדטים בבחירות האחרונות. המחיר ששילם מחנה השמאל-מרכז על הכנסתם לכנסת של אנשים כמו יועז הנדל, צבי האוזר ואורלי לוי-אבקסיס אולי גרמו לבוחרים להבין כי אין קיצורי דרך בפוליטיקה ושפוליטיקה זה מקצוע ולא תחביב, לעמדות יש ערך ועל אופורטוניזם משלמים ובגדול.

בשמאל עלולים להפסיד בין 5-7 מנדטים במידה וחולדאי, זליכה וגנץ יתמודדו. גנץ עומד על ארבעה מנדטים בסקרים אך נראה כי זהו מספר גבולי ופריך ביותר. ואחרי כל אלו, האם במחנה הימין המצב טוב יותר?

המבט ימינה

בין גדעון סער, נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' אין חיבה רבה. סער גנב לבנט את המנדטים, וככל הנראה בנט יעדיף להמליץ על נתניהו כמועמד לראשות ממשלה מאשר על סער, אשר מהווה תחרות פוטנציאלית ביום שאחרי נתניהו (שמי יודע מתי יגיע) ולבנט אין שום כוונה לתת לסער את הבכורה במאבק. אבל כמו שאומרים וכפי שכבר למדנו ספוליטיקה הישראלית, עוד חזון למועד. הצלע השלישית בתמונה הוא בצלאל סמוטריץ', אשר כזכור התפצל מימינה של בנט ומריץ את רשימת "הציונות הדתית" צפוי להתאחד עם שאריות "הבית היהודי". אף אחת מהרשימות הללו לא עוברת את אחוז החסימה לבד וככל הנראה יגיעו לסיכום על ריצה משותפת. הנעלם הגדול, הוא הצלע הנוספת, איתמר בן-גביר ומפלגת עוצמה יהודית הכהניסטית, אשר מאיים בריצה עצמאית ועשוי לגרוע בוחרים מסמוטריץ' וכך להשאיר את שתי הרשימות מחוץ לכנסת. הדבר הנכון מבחינת בנט היה לשלב כוחות עם סער, אם ברצונו היה באמת להחליף את נתניהו, אולם נדמה כי בנט הבין שככל הנראה הוא יהיה לשון המאזניים של קואליציה שעשויה לקום ומעדיף את הפוזיציה הזאת, המעניקה לימינה כח מיקוח רב יותר. והערה אחרונה על הרשימה המשותפת שכלל הנראה תתפצל שוב, כמו בבחירות לכנסת ה-22. הפיצול של הרשימה המשותפת, הוא אחת ההצלחות הגדולות של נתניהו. מפלגת רע"מ בראשות מנסור עבאס, עשויה להישאר מחוץ לכנסת. אם תכנס, יזכה נתניהו בבן ברית. היה ומפלגת רע"מ לא תכנס לכנסת, ירד הייצוג הערבי בכנסת ויעמוד אולי על עשרה נציגים. הפיצול ברשימה המשותפת הוא כמעט עובדה מוגמרת ויידרש נס מבחינת הצדדים כדי להגיע להסכמה על המשך שיתוף הפעולה.

נמשיך לעקוב ולעדכן. Kobi.cohen@gmail.com