ביום שישי, ה-5 בפברואר התבהרה תמונת המפלגות – שלושה פוליטיקאים ופוליטיקאית שטעו בקריאת הכיוון פרשו מהמרוץ. עפר שלח (תנופה), משה בוגי יעלון (תלם), רון חולדאי (הישראלים) וחגית משה (הבית היהודי). שלח וחולדאי פרשו לאחר שרעיון הריצה המשותפת עם העבודה כשל. מרב מיכאלי, רצתה להתאחד אולם התנתה את האיחוד בכניסה של האחרים אל מפלגת העבודה וריצה בבחירות המקדימות שהתקיימו בה. מיותר לציין שטרם הקמת "הישראלים" הוצע לחולדאי, שהיה תומך העבודה משך שנים, לקפוץ למיטה החולה של העבודה והוא סירב. לו היה מציב עצמו כמועמד לראשות העבודה, מותר לנחש שהיה לו סיכוי טוב מאד לעמוד בראשה כעת.

לו שלח היה מעמיד עצמו לבחירה בבחירות המקדימות, בעבודה, היה בנקל מגיע לאחד המקומות הראשונים. ברשימת העבודה לכנסת יש אנשים טובים, אולם משקלם הציבורי הוא קל ורובם אינם מוכרים כלל לציבור הרחב. מיכאלי מצדה שוב הוכיחה כי היא נאמנה למילתה ומפיקה לקחים – העובדה שסירבה לשריין מועמדים ולרוץ בריצה משותפת עם מפלגות שאחר כך היו יכולות להתפצל מהסיעה (עיינו ערך כחול לבן שהתפרקה ל- כחול לבן, יש עתיד, תלם ו"דרך ארץ"). ימים יגידו, האם העובדה הזאת תעמוד לזכותה ביום הבוחר (בבחירות הכלליות), מאחר ויש משמעות לעיבוי השורות ולא פחות חשוב, הכנסת דמויות כמו שלח וחולדאי לרשימה, יכלה למנף את המומנטום של מיכאלי ולמצב אותה עם רשימה חזקה יותר. נכון לעכשיו מחנה השמאל-מרכז ממשיך להתכווץ ולא מצליח לאסוף את השברים. העבודה אמנם התייצבה על ששה מנדטים בסקרים, אולם מרצ, שכרגע לא ניכר הבדל בינה לבין העבודה הנוכחית, מתנדנדת שוב בסקרים בין חמישה מנדטים לשלושה, מה שמציב אותה מתחת לאחוז החסימה.

בני גנץ ובנימין נתניהו.(צילום : מוטי קימחי , AFP)

גם ריצתו הלא ברורה של בני גנץ ומפלגתו כחול לבן אינה ברורה. גנץ, אשר במו ידיו וב(חוסר) כשרון רב, הפך את עצמו מחלופה שלטונית לאסקופה נדרסת, ממשיך לרוץ. באופן מפתיע, יש לו עדיין תומכים, אשר מציבים אותו בחלק מהסקרים מעל אחוז החסימה. יאיר לפיד, יו"ר יש עתיד, אמנם עקף את סער בדרכו להפוך למפלגה השנייה בגודלה בסקרים, אולם בספק אם יש לו את הכישרון הפוליטי, ולעמיתיו את הרצון הפוליטי, לראות אותו כראש ממשלה. גם סער (רק לא ביבי, כרגע) וגם בנט (אולי לא ביבי) לא ימהרו לתת את הבכורה הפוליטית לאדם אחר. בדיוק מהסיבה הזאת גם לא התאחדו לריצה משותפת. לאחר סיום הגשת הרשימות לכנסת ניתן לקבוע כי נתניהו עשה זאת שוב – בכישרון פוליטי רב הוא הצליח למזער את בזבוז הקולות הפוטנציאלי למינימום במחנה הימין, דרך הצלחת מאמצי השידוך בין בצלאל סמוטריץ' ומפלגתו החדשה "רשימת הציונות הדתית" לבין ה"כלה" הדחויה, אשר עימה פלרטט בעבר אך מטעמי תיעוב הדדי נמנע השידוך – מפלגת עוצמה יהודית, של ממשיך דרכו של הרב כהנא איתמר בן-גביר. בשנת 1984 היו אלו מנהיגי מפלגת הליכוד שהובילו את מסע הרחקתו של הרב כהנא מכנסת ישראל, אך נתניהו והליכוד של שנת 2021 רחוקים שנות אור מאותו הדר בית"רי. את נתניהו מובילה המנטרה שהדבר היחיד שחשוב הוא הניצחון ועל כן בדרך אין לו בעיה להעניק לגיטימציה לגזענות באופן רשמי. על-מנת להוציא את החתונה אל הפועל, הבטיח השדכן נתניהו כי ישריין מקום ריאלי (מקום 28) ברשימת הליכוד לאופיר סופר והתחייב כי נציג מהרשימה ימונה לוועדה לבחירת שופטים.

מן הצד השני, גם מאמציו של נתניהו לפיצול הרשימה המשותפת והקול הערבי הצליחה. מנסור עבאס יעמוד בראש רשימת רעמ בבחירות הקרובות. קריצותיו של נתניהו למגזר הערבי המשיכו ביתר שאת ומאמציו נשאו פרי. העובדה שעבאס ורשימת רעמ מתמודדים בנפרד מן הרשימה המשותפת מבטיחה לנתניהו כי הרשימה המשותפת תתכווץ מ-15 נציגים בכנסת היוצאת ל-7-8 כפי שמנבאים לה הסקרים בבחירות לכנסת ה-24. היה ועבאס יכנס, לא תהיה לנתניהו בעיה לבקש את תמיכתו. מערכת הבחירות, התחילה במעמד צד אחד. היחלשותו של סער מובנת לאור העובדה שראש הממשלה שולט בסדר היום הציבורי. נתניהו ממקד את מאמצי הקמפיין בהבלטת הצלחותיו, לפחות כך הוא מנסה להציג הישגים כמו הסכמי הנורמליזציה עם מדינות ערב וחיסוני הקורונה והעברת מסר של "ראש הממשלה של כולם" (למרות שהרגע נתן יד למפלגת נעם ההומופובית ולעוצמה יהודית הכהניסטית).

את מסרי ההפחדה הוא ממקד ביאיר לפיד משתי סיבות – יאיר לפיד מעורר אנטגונים בקרב תומכי הימין מצד אחד, כאשר מן הצד השני, הבלטה של סער כיריב תעניק לסער לגיטימציה ובמה מיותרת. לנתניהו אין אינטרס להציב את סער כמועמד שקול. לכן הוא ממקד וימקד את חיציו בלפיד כשמאל. הדבר אולי יסייע קצת ללפיד לשתות קולות במחנה המדולדל של השמאל-מרכז, אך יוביל להורדת מפלגות אחרות שמצבן רעוע כבר כעת אל מתחת לאחוז החסימה (כחול לבן, מרצ, הכלכלית של זליכה שכבר כיום אינה עוברת את אחוז החסימה אך זוכה לתמיכה של 1.5-2 מנדטים). קשה לראות את תמונת המצב משתנה כעת. ראש הממשלה זוכה לתמיכה יציבה של כ-30 מנדטים. החרדים נשארים יציבים על 15-16 מנדטים. קשה לראות את סער, בנט והחרדים הולכים עם יאיר לפיד לאחר הבחירות. ואולם הפוליטיקה מלאה בהפתעות. ימים יגידו ועוד חזון למועד.

נמשיך לעקוב ולעדכן. Kobi.cohen@gmail.com