קולע למטרות

אם רוצים לעסוק בספורט ומחפשים בלהט את הענף שמתאים לכם – בסוף תמיד מוצאים. יונתן גורדימר (18), שסובל ממחלת ניוון השרירים דושן ומתנייע בקלנועית, משחק כבר שמונה שנים בוצ'ה, סוג של כדורת דשא לספורטאים פראלימפיים. במקביל לספורט הוא לומד לבגרויות וגם עובר קורס בפיתוח אפליקציות. החלומות: אולימפיאדה וקריירה מצליחה בהייטק

ירדן שקד ויובל גמליאל
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית

בשיתוף תלמה


 


בוצ'ה. רוב הסיכויים שרובכם לא שמעתם על המשחק הזה, אותו משחקים בלמעלה מ-50 מדינות ברחבי העולם. אך עבור יונתן גורדימר בן ה-18 מבאר-שבע, הסובל ממחלת ניוון שרירים קשה בשם דושן, מדובר בפעילות משנה חיים. 

מתחילים את היום עם סיפורים מרגשים של אלופים צעירים - היכנסו למתחם "בוקר טוב יותר"

מחלת דושן תוקפת לרוב בנים. היא מאופיינת בניוון שרירים שמתחיל להופיע בגיל הילדות המוקדמת, הולך ומחמיר עם השנים וגורם לחוסר יכולת ללכת בעשור השני של החיים. "את קיומה של מחלת דושן גילו אצלי בגיל שנה וחצי", מספר יונתן, "אמא שלי החלה לשים לב לכל מיני סימנים מחשידים, בין היתר שאני לא מסובב את הראש כמו שצריך, והתעורר אצלה חשש שמדובר בבעיה חמורה. בהמשך עשו לי בדיקות מקיפות וגילו שאני סובל מהמחלה הקשה הזו. המחלה הזו מחמירה עם הזמן וכחלק מההתמודדות איתה אני נזקק למגוון טיפולים, כמו למשל טיפול בסטרואידים, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה והידרו-תרפיה. הטיפולים האלו עוזרים לי לחזק את השרירים המתנוונים. בנוסף אליהם אני מבצע מתיחות שרירים בצורה קבועה". 

צילום: רועי עידןלומד לבגרויות ומשחק בוצ'ה (צילום: רועי עידן)

המחלה אומנם פוגעת קשות בשרירים, אך מבחינה קוגניטיבית יונתן הוא כמו כל נער צעיר אחר ובמהלך השנים למד במוסדות חינוך רגילים, עם התאמות למגבלותיו. "נכון להיום אני לומד לבגרויות והמטרה היא לסיים תעודת בגרות מלאה", הוא מצהיר. 

כשהוא מחוץ לבית, יונתן מתנייד באמצעות קלנועית. "בבית אני מנסה להתנהל בכוחות עצמי תוך שאני נעזר בבני המשפחה, אבל בחוץ אני מעדיף לנסוע על קלנועית שכן כל נפילה יכולה להיות מאוד מסוכנת עבורי ולגרום לשברים או לנקעים בלתי הפיכים", הוא מסביר.

לפני כשמונה שנים הוא נחשף למשחק הבוצ'ה, שהפך למרכיב חשוב בחייו. הוא משחק בוצ'ה בקביעות במרכז היום של עמותת איל"ן בבאר-שבע, וההנאה מהפעילות עצומה. "בוצ'ה הוא משחק פאראלימפי שמשוחק בישיבה על כיסאות גלגלים. מטרתם של השחקנים היא להשליך את הכדורים שלהם קרוב ככל האפשר לכדור מטרה הצבוע לבן", הוא מבהיר, "אפשר לשחק בו אחד נגד אחד, זוג נגד זוג או כמשחק קבוצתי, שבו הקבוצה צוברת נקודות בהתאם למידת הקרבה של כדורי השחקנים לכדור הלבן. משחקים במשחק הזה בכל רחבי העולם, והוא הולך וצובר פופולריות גם בישראל. את המשחק אפשר לשחק באולמות סגורים, אך גם בשטחים פתוחים".

עד כמה המשחק הזה השפיע על חיי היומיום שלך?

"מהרגע הראשון התאהבתי במשחק. הוא מאוד מהנה מבחינה תחרותית וספורטיבית והוא נותן לי גם האופציה לפגוש ילדים נוספים בעלי מוגבלויות, לשחק איתם וליצור קשרים חברתיים. במהלך השנים הצלחנו לגבש קבוצה תחרותית שמונה 10 שחקנים קבועים בטווח גילאים מאוד רחב: גיל שבע עד 21".

בשנים האחרונות יונתן התקדם מאוד ברמת המשחק שלו והחל להשתתף בתחרויות ארציות, שהתקיימו הן באיל"ן באר-שבע והן במועדון ספיב"ק רמת-גן, תוך שהוא זוכה במדליות ובתארים. לצערו, הכל נעצר בשנה האחרונה, עם פרוץ משבר הקורונה, לא שזה ממש עצר בעדו מלהמשיך להתאמן במשחק האהוב. 

צילום: רועי עידןיונתן (משמאל, עם הכדור הכחול) עם חברו לקבוצה דביר. מעביר מפגשי בוצ'ה בזום (צילום: רועי עידן)

"במהלך הסגר הראשון ולאחריו היו שלושה חודשים רצופים שבהם לא התקיימו אימונים מסודרים ומשחקים וזה היה מאוד קשה עבורי ועבור חברי הקבוצה", הוא נזכר, "בנוסף, ביטלו לנו טיפולים כמו פיזיותרפיה וטיפולים דומים וההרגשה הייתה שלא סופרים אותנו. לכן, כשנכנסנו לסגר השני עלה לי רעיון לקיים מפגש בוצ'ה בזום. זה תרם גם לגיבוש החברתי של השחקנים וגם גרם לנו לחזור להתאמן ברצינות".

איך אפשר לשחק בוצ'ה בזום?

"חלק מהשחקנים, כמוני למשל, לקחו כדורי משחק ממרכז איל"ן והתאמנו. חלק אחר שיחקו עם כדורים דומים. פשוט ביצענו יחד את האימון בווידיאו".

מה הייתה התגובה ליוזמה?

"בשתי מילים: הצלחה מסחררת. הילדים כל הזמן שואלים אותי מתי נשחק שוב בזום".

למגבלה הפיזית של יונתן, כאמור, אין שום השפעה מנטלית או קוגניטיבית. בימים אלה הוא מרחיב אופקים ולומד קורס של פיתוח אפליקציות בסיוע עמותת "צעדים קטנים" – עמותה לחולי ניוון שרירים. בנוסף, הוא לא זונח כמובן את משחק הבוצ'ה. לאור הישגיו המקצועיים ואהבתו למשחק הוא הוזמן על ידי רכזת הבוצ'ה בבאר-שבע לעבור קורס מדריכים של הענף, דבר שיוכל לתת לו בעתיד את האפשרות להפוך למאמן קבוצה בעצמו". 

צילום: רועי עידןיונתן: "מהרגע הראשון התאהבתי במשחק" (צילום: רועי עידן)

אתה בן 18 כיום ומתחיל את חייך הבוגרים. מה השאיפות שלך לעתיד?

"מבחינת קריירה הייתי רוצה ללמוד מקצוע עם שכר מכובד בצדו, כמו למשל להיות מפתח אפליקציות בענף ההייטק. מבחינת הספורט הייתי רוצה להתקדם עם הבוצ'ה ולהגיע כשחקן תחרותי למשחקים הפראלימפיים".

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף תלמה