בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן
יש אנשים שחרדים מגיל הפרישה, תוהים איך יעסיקו את עצמם. ויש כאלה שרק מחכים לכך שיהיה להם זמן לעצמם ולתחביבים שלא התפנו אליהם במשך שנים (אם הילדים לא יהפכו אותם לסבא וסבתא במשרה מלאה, כמובן). אחרי שנים כרופא משפחה, סיימון זלבסקי (74), סב לעשרה, סוף סוף התפנה לעסוק בתחביב שאהב עוד מילדות – שחמט.

אביו לימד אותו את החוקים כשהיה בן שש, ומאז הוא הלך והתמקצע. "התקדמתי מאד מהר כשהייתי צעיר. בגיל שמונה כבר ניצחתי אותו, ואפילו שיחקתי במועדון שח באוסטרליה. אבל אז לימודי הרפואה התחילו להפריע לי. הייתי צריך ללמוד במקום לשחק שח", הוא מספר.
2 צפייה בגלריה
סיימון זלבסקי
סיימון זלבסקי
סיימון זלבסקי. פרוטיאה בכפר, בני דרור
(צילום: אורי דוידוביץ')
להיות רופא, הוא מסביר, זו עבודה מסביב לשעון: "זו אחריות גדולה. כל חולה הוא אתגר. מקצוע קשה". לפני שנה, כשהוא כבר בפנסיה, הוא ורעייתו החליטו לעבור לדיור המוגן "פרוטיאה בכפר" בבני דרור. "גרנו 26 שנה בקדימה", הוא מספר, "היה לנו שם בית גדול, שלוש קומות. הילדים עזבו והחלטנו שצריך לרדת בגודל הבית שלנו". כשהגיע והתמקם, גילה שהוא במקום מצוין להשקיע בעצמו. "אני שומע פה הרצאות בהיסטוריה, גיליתי את התחום של גילוף, אני משחק שח. מתי היה לי זמן לשחק שח? כל הזמן עבדתי. זה ממש תענוג. כל המתח ירד ממני".
לצד שחמט, הוא גם רוכב נלהב על אופניים. לצורך מציאת פרטנרים הוא פרסם מודעה בלוח המודעות של הבית. "חיפשתי מישהו שהוא רוכב אופניים וגם רוכב שח", הוא צוחק, "מצאתי אנשים לשח, ארגנתי קבוצה, היינו 24 איש אבל זה התפרק כי זה רמות שונות. בסוף נשארנו 3-4, שכולנו ברמה גבוהה ואנחנו משחקים קבוע".
2 צפייה בגלריה
סיימון זלבסקי
סיימון זלבסקי
סיימון זלבסקי. פרוטיאה בכפר, בני דרור
(צילום: אורי דוידוביץ')
ברכיבה פגעה מעט הקורונה. "נהגתי לצאת מהכפר ולרכב עד מושב חירות, אבל מאז הקורונה אני רוכב רק בתוך הכפר. יש פה קילומטר וחצי כביש פנימי ואני עושה שבעה סיבובים, יוצא כמעט 11 קילומטר, תוך שעה. לא רע".
מעבר לכך, ההסתגלות לקורונה לא הייתה קשה מדי. "לא הייתה לי בעיה. יש פה פעילות כל הזמן. לא הרגשתי מבודד", הוא אומר, "היו כמה ימים בסגר ראשון שהיינו סגורים בדירה, אבל יש לנו גינה יפה. יצאתי הרבה, הלכתי. באופן כללי אני ממליץ על פעילות גופנית, אופניים ושחייה. האנדרופינים במוח רצים והוכח שזה טוב נגד דיכאון. בנוסף, טוב להיות תמיד בחברה. יש לי כבר חברים בתוך הכפר אז נפגשים, מדברים. זה מאוד עוזר. עם המשפחה יש טלפונים ויש זום".
מה נאחל לך? "להמשיך להיות בריא. בריאות זה העיקר. עם כל היתר איכשהו נסתדר. אני רופא ויודע שאתה יכול להיות עשיר, בעל משפחה, אבל אם אתה חולה הכל נשכח. אתה תקוע בתוך הסבל וזה נורא. אז להיות בריא וכל היתר יסתדר".
בשיתוף פורום בתי הדיור המוגן