המונה טועם נגד ההמבורגר של אייל שני
(צילום: אורי דוידוביץ, שחר גולדשטיין)
לפעמים נדמה לי שקהל הלקוחות בתל אביב כלוא בחוויית משתמש שלא בשליטתו. אני מרגיש שמאכילים אותו שקרים, ככה בקטנה, והקהל לועס את השקר כאילו היה אמת חצובה בסלע.
זה מתחיל עם שם קולע עד כדי פוגעני ולא נעים ללעיסה, וזה ממשיך עם מתקפת תקשורת באלכסון. אחר כך השמועה רצה בעיר, וכולם צועדים אחרי השף - שעכשיו הוא מחלל בחלות - בשביל לטעום את המאכל החדש המדובר. זו בשבילי גם הזדמנות מעולה לטעום יותר ממנה אחת - אני מכיר את המקום הזה, כבר היו שם בחלל הזה הרבה מקומות לפניו, והמקום עבר הרבה גלגולים בשנים האחרונות.
למלוכלך הגעתי עם חברי הירושלמי שלא יודע למצוא חניה בתוך תל אביב, אז כיוונתי אותו לחניה כשרה והזמנו מנה של המבורגר ב-40 שקלים ומנה של פלאפל ב-38 שקלים.
קודם כול נתחיל עם האריזה. מה הקטע עם האריזה המוגזמת? לא דיברו איתנו להפחית קצת בהכל? וכאן זה מתחיל בעטיפת נייר אלומיניום על המנה, אחר כך חייבים גם קרטון עם סימונים למעלה על כל מנה, ואז זה נראה כמו קופסת בנטו יפנית. אחר כך חייבים תיק נייר חום עם ידיות של "וואו", וזה מרגיש כמו העגלות בסופר, שאף פעם לא מצליחים למלא אותן. כל אחד בתורו מגיע לאסוף את המנה שלו לפי השם, ובמיטב המסורת של המזנון - השם שלך נזעק לחלל ואתה מגיע בתורך לאסוף את הכבודה, סליחה, החלה שלך. ועכשיו נעבור לטעם.
החלה היא לא בדיוק חלה רגילה אלא פרוסות של חלה אבו נפחא. ואני אסביר: יש מאפיות בתוך תל אביב שלפי הזמנה מראש יכולות לייצר כל לחם שתרצו. כאן אצל איל שני מדובר על חלה שנראת מהצד כמו פן דה מי (לחם צרפתי), אבל פרוסה ענקית. אם תרצו, זה ממש פרופיל של לחם חלב צרפתי, או חלה עם כותרת מעל.
במבט ראשון נראה כאילו הגענו לאכול את הלחם ולא את מה שבתוכו. זה כמו הפלאפלייה בצפון הארץ שלא כתבתי עליה כי כולם באים לאכול שם בכלל בגלל הפיתה ולא הפלאפל. שם, כולם קונים חצי מנה פלאפל בינוני, ואז לוקחים עשר פיתות הביתה. אבל אנחנו עוד נחזור לפלאפל בהמשך.
ולכן אחרי ההוצאה מהקרטון וקריאת הוראות ההפעלה, כמעט קורס החוצה המילוי מהחלה יחד עם נייר האלומיניום המסכן והדק. גם ככה, החלה לא אשמה, הקונספט אשם, ורק אליו הטענות
מהחלה המדוברת הזאת פרסו לנו שתי פרוסות כמו בכריך טוניסאי. זאת הייתה פרוסה עבה מספיק, כזו ששום דבר, חלילה, לא אמור לדלוףֿ ממנה. הפרוסות היו כל כך עבות, שלרגע נראה לי שאולי יש כאן פרוסות כפולות. החלה מתקתקה, הקונספט מוכר. אל תשכחו שאף אחד עוד לא המציא את הגלגל או את הלחם של שבת.
התחלנו את הארוחה בפתיחת האריזה והתקדמנו לאוכל. החלה, מתוקף אווריריותה, לא הצליחה להחזיק את כבודת האוכל, ולכן אחרי ההוצאה מהקרטון וקריאת הוראות ההפעלה, כמעט קרס החוצה המילוי מהחלה יחד עם נייר האלומיניום הדק. גם ככה, החלה לא אשמה, הקונספט אשם, ורק אליו הטענות.
הזמנו המבורגר, ביקשתי מידיום, אז ביקשתי. אז לא. כתוב בתפריט המבורגר 201 גרם, או במילה אחת כמו שכתוב בתפריט, בורגר. גם את ההמבורגר הם משטיחים מידי, ואולי הגרילמן יודע את זה, אבל אז קיבלנו מדיום וול, שנראה כמו קבב שטוח שלא ידע שהוא צריך תבלינים של קבב בשביל להיות טעים.
כאן אצל המלוכלך משטיחים את הפלאפל כאילו היה חביתת ירק. ולא תוציאו ממני מילה אחת רעה על חביתות ירק, אבל פלאפל ככה זה לעג לרש
במילים אחרות - זה היה קבב בלי אופי, בלי טעם של בשר. בדרך כלל, המבורגר שאין בו קצת מהנוזל המקורי הוא קבב, הרי קבב בדרך כלל לא אוכלים עם דם. ואני אכלתי בחיי המבורגרים משובחים, כאלה שעושים לך צמרמורות ועינוגים בגוף, וכל הרעיון שבו לוקחים בשר משובח וטוחנים אותו נאה בעיניי, אבל ההמבורגר של שני היה חסר אופי. פרוסת עגבנייה במנת המבורגר צריכה להיות דקה, כזו שאפשר לראות דרכה. במקרה שלנו הפרוסות לא דקות. המלפפונים כיכבו, וטוב שכך.
הזמנו גם פלאפל, האבא של האוכל רחוב הישראלי, משפחות שלמות מתפרנסות מגאונות בתחום. שפים של פלאפל - כך אני קורא להם בקול רם וברור - משפרים את מנת הפלאפל שלהם שנים על גבי שנים, עם שלוחות של עובדים לשעבר שפתחו מקומות מקבילים עם ידע מצטבר, כאלה שרק אחרי הרבה שנים למדו, ועוד איך למדו, איך להכין פלאפל. הם למדו את המלאכה על בורייה, וכל כדור פלאפל מלמיליאן. כאן אצל המלוכלך משטיחים את הפלאפל כאילו היה חביתת ירק. ולא תוציאו ממני מילה אחת רעה על חביתות ירק, אבל פלאפל ככה זה לעג לרש.
פלאפל בורגר, ככה קוראים ל-207 גרם של חביתת פלאפל בלי ביצה, או כמו שכתוב בתפריט - קציצת פלאפל גדולה ודרוסה. והיא הייתה דרוסה, ועוד איך דרוסה. לא מספיק טוב לנו פלאפל בכדורים, שלא נתחיל לדבר על אווריריות. כאן הטעם נדחס, ויחד עם הרעיון של פלאפל בתוך חלה, זה רק ממשיך להידרדר.
אתם מכירים פלאפל עם הרבה מידי כוסברה? אז כזה בדיוק הפלאפל כאן. עכשיו תדרסו אותו ותוציאו לו את כל האוויר. לא דוחסים כדור פלאפל אף פעם. עכשיו תטביעו את הכל ביותר מידי טחינה לבנה, והפלאפל ישחה בתוך רוטב טחינה. לרגע חשבתי ששמו לי מיונז על הפלאפל, טעם לא היה לזה גם ככה, החלה כיכבה והייתה הרבה נוכחת שלה בביס. החלה הייתה עבה מספיק בשביל לעצור כל נזילה אפשרית. זה גם קונספט לספוג את הטעמים בחלה, אבל הרגשתי שלא באתי למלוכלך בשביל לאכול חלה ספוגה באמצע השבוע.
לסיכום, 201 גרם של בשר לא שווה 40 שקל, אף פעם, אפילו בתוך חלה בפרוסות. 207 גרם פלאפל לא אוכלים שטוח או דרוס או מעוך או לא בצורת כדור - והנה לכם עוד פריצת קונספט: אף פעם לא בתוך חלה.
אי אפשר לנצל את הקהל ולהמשיך להמציא את גלגל הקונספטים שוב ושוב. אם אתם אוהבים מנות בלי אופי, או אם אתם חייבים את המילה בורגר מחוברת לכל מנה שאתם אוכלים, אז תאכלו אותה רק פעם אחת ודי. אם לא, אז תחסכו מעצמכם גם חוויה חד פעמית בשם כל הקונספטים התל אביביים. ורק דבר אחד לא הצלחתי להבין בסוף - איפה קונים את החלה השלמה הזאת.
