הסיבים האופטיים אמורים לאפשר גלישה אופטימלית של 1 גיגה-ביט (1,000 מגה-ביט) בשנייה. היתרון הוא לא כל-כך במהירות ההורדה והגלישה השוטפת באינטרנט, כמו במהירות ההעלאה (Upload): זו נדרשת בעיקר לשיחות וידאו (כמו בזום ותואמיה), לעבודה מרחוק, ובכלל – לכל הזרמת מדיה אל הרשת. יותר ויותר מכשירים בבית פועלים כיום בו-זמנית ונדרשים לחלוק ביניהם את משאבי הרשת הביתית – מחשבים נייחים, מחשבים ניידים, קונסולות משחקים, וכמובן טלוויזיות. מהירות גבוהה יותר, בעיקר בהורדה, תתרום ליציבות הביצועים של כולם.
מי שמתכוון לעשות מנוי לתשתית סיבים, כמו זו שהשיקה בזק אתמול, כדאי שיבדוק קודם אם המכשירים בבית בכלל מוכנים לכך. כדאי לבחון בנפרד את הגישה הקווית לרשת (חיבור ישיר, עם כבל), שחשובה בדרך-כלל למחשבים נייחים ולטלוויזיות חכמות, ואת הגלישה האלחוטית ב-WiFi, שחשובה בעיקר למחשבים ניידים ולסמארטפונים.
הרשת הקווית: מחשבים נייחים וטלוויזיות
רוב המחשבים הניידים הכוללים שקע רשת מובנה, אפילו הישנים שבהם, אמורים לתמוך ב-1 גיגה-ביט. במחשבים נייחים המציאות שונה לגמרי: לפי הערכות רשת "מחסני חשמל", בישראל מחליפה משפחה מחשב נייח ביתי אחת ל-6-5 שנים בלבד. מנהל הפיתוח העסקי ברשת, לירון כץ, מעריך לפיכך, כי לפחות 50% מהמחשבים הביתיים הנייחים בארץ כוללים כרטיס רשת מסוג ישן, שתומך בעד 100 מגה-ביט לשנייה בלבד.
איך יודעים? במחשבי PC לוחצים קליק ימני על אייקון הרשת בשורת המשימות, ובוחרים ב"פתח הגדרות רשת ואינטרנט". בשלב הבא בוחרים ב-Ethernet/מאפיינים/ושוב במאפיינים – ובודקים מה נכתב ב"מהירות הקישור (קבלה/ שידור)". כרטיס רשת ישן יסומן "(Mbs) 100/100", ואילו כרטיס עדכני יותר – "100/100/1000".
כרטיס הרשת שלכם הוא מן הדור הקודם? הפיתרון פשוט: בכל חנות מחשבים – גם באינטרנט – תוכלו לרכוש תמורת כמה עשרות שקלים מתאם רשת חיצוני למהירות 1 גיגה-ביט. זהו דונגל המתחבר מצד אחד ליציאת USB 3.0 או USB-C במחשב, ומצד שני לכבל הרשת. למחשב נייח אפשר לקנות, תמורת כ-50 שקל, כרטיס רשת PCIe פנימי חדש, תואם 1 גיגה-ביט. אפשר לפתוח את מכסה המחשב, ולהחליף בזהירות את הכרטיס הישן.
את חיבורי הרשת בטלוויזיות החכמות אין טעם לבדוק: לטלוויזיה המתחברת לאינטרנט ישירות בכבל רשת, בלי תיווך של ממיר או סטרימר - מספיקה מהירות גלישה של בין 15 ל-30 גיגה-ביט לשידורים איכותיים, אפילו באיכות 4K. שימו לב להבדלים גם בכבלי הרשת: כבל ותיק מסוג CAT5, למשל, שנפוץ בתשתיות בתים, מסוגל להעביר עד 100 מגה-ביט בשנייה בלבד. אתם זקוקים לכבל מסוג CAT5e או CAT6, שיודעים להתמודד עם 1 גיגה-ביט והרבה מעבר לזה.
עוד נקודה מועמדת לפורענות היא ה"סוויץ'" – הקופסה שאליה מתחבר הנתב וממנה יוצאים החיווטים לחדרי הבית. לא כל הסוויצ'ים תומכים ב-1 גיגה-ביט, ויש לוודא זאת בעת ההתקנה.
רשת ה-WiFi: מחשבים ניידים, טלוויזיות, סמארטפונים
ומה באשר לגלישה אלחוטית ברחבי הבית? שבבי ה-WiFi המשולבים במחשבים ניידים מ-2018 ומעלה, תואמים לפחות לתקן ac (או בשמו המלא IEEE 802.11ac), שמאפשר גלישה במהירויות גבוהות של 1.3 גיגה-ביט בשנייה ויותר. מחשבים ישנים יותר – תלוי בחברה ובדגם – כוללים כרטיסי WiFi שתואמים רק את תקן n, המאפשרים העברה (תיאורטית) של עד 600 מגה-ביט בשנייה בלבד.
יש לכם נייד ממש ממש ישן, עם WiFi בתקן קדום אפילו יותר? בחנויות ניתן לרכוש בכ-100-150 שקל מעין דיסק און-קי קטנטן, הנתחב לכניסת USB ומספק גלישת WiFi מהירה בתקן ac. כמובן שבמחשב יש להגדירו כברירת המחדל.
הטלוויזיות החכמות החדשות כוללות שבבי WiFi מובנים, רובם המוחלט בתקן ac. אם רכשתם נתב WiFi 6 - דגמי הפרימיום, שמותאמים לו, יכולים לספק יציבות ואיכות שתחסוך את הצורך לחבר אותן לרשת בכבל.
גם הסמארטפונים שלכם לא יטוסו בהכרח במהירות מסחררת: רוב שבבי ה-WiFi בסמארטפונים מה-4 השנים האחרונות אמנם תומכים בגלישה בתקן ac (כלומר עד מהירות 1.3 גיגה-הרץ), אבל יש גם עם תקן n האיטי. רק קומץ ממכשירי הפרימיום של השנתיים האחרונות (סדרות אייפון 11 וגלקסי S10 למשל) תומכים גם ב-WiFi 6, ומעטים עוד יותר – ב-WiFi 6e החדש יותר.
פורסם לראשונה: 08:00, 15.03.21
