ספיחה מושלמת במחיר מצחיק: המונה טועם הגיע לכפר מע'אר

הבצק קריספי מבחוץ ורך מבפנים, התוספת נספגת בעדינות בתוך המאפה והטעם מתפוצץ בפה, אבל מה עם המחיר? המחיר מצחיק והביס הזה שווה כל שקל: המונה טועם הגיע בטעות לכפר מע'אר, ושם, בדוכן של הסמבוסק, חיכתה לו הפתעה - מאפה מושלם של ספיחה עם זעתר, לאבנה וגם עם כבש

קובי רובין
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית
צפו: המונה טועם טעה בדרך והגיע לגן עדן (צילום: שחר גולדשטיין, משי בן עמי)

מתי בפעם האחרונה אכלתם אוכל במחיר מצחיק? הרי כולנו מכירים מחירים מצחיקים במקומות "על הדרך", שם לא עוקצים אתכם, לא מסבנים אתכם, והמחיר מופיע דרך קבע על הקיר, בלי טריקים או שטיקים. 

עכשיו אני מרגיש שאני צריך להסביר למה בכל נסיעה לצפון אני עובר בכפר מע'אר, ככה פק׳׳ל כל פעם. זה גם מה שהולך לקרות לכם אם תאכלו את מה שאני אכלתי, מבלי משים אבל עם כוונה מלאה. וכן ירבו הביקורים ויחזרו על עצמם, כי למסעדת סמבוסק הכפר אחזור ועוד איך אחזור, אם ירצה השם.

צילום: קובי רובין (צילום: קובי רובין)

זה היה עוד יום שבת של שלג בצפון. בדרך חזרה טעיתי ולא פניתי לכיוון כביש 65. האמת, פחדתי לקבל דו"ח משוטר שעמד שם על הצומת, אז המשכתי כאילו בטבעיות לכיוון מערב. הווייז סימן לי בצלילו הידוע - "טעית, לאן אתה נוסע עכשיו?", אבל המשכתי לכיוון הצומת הבא, ופניתי אל תוך כפר מע'אר, ואחר כך ניסיתי לחזור בחזרה לכביש 65 וקלטתי על הכביש הראשי אנשים שעומדים ואוכלים מחוץ למסעדה. לא הייתי צריך יותר מזה בשביל לעצור.

התעמקתי בתפריט והזמנתי: ספיחה כבש אחת - איזו טעות זאת הייתה להזמין רק אחת; ספיחה זעתר - שוב פעם במוטיב חוזר, איזו טעות, הייתי צריך להזמין ולקחת הביתה חמש ספיחות זעתר

החניתי את המונית וצעדתי בצעדים מהירים לכיוון המסעדה. כבר בכניסה ראיתי מהומה של אנשים, אבל התור ליד הדלפק היה מסודר. היה שם גם תפריט עם תמונות מעל הדלפק, בשביל שתדעו מה אתם מזמינים. התעמקתי בתפריט והזמנתי: ספיחה כבש אחת - איזו טעות זאת הייתה להזמין רק אחת; ספיחה זעתר - שוב במוטיב הטעות, הייתי צריך להזמין ולקחת הביתה חמש ספיחות זעתר; וספיחה לאבנה - גם כאן הייתי צריך להזמין עוד אחת על הדרך שיהיה לי למחרת.


אז נכון שקוראים למקום סמבוסק הכפר, וכולנו מכירים סמבוסק, אבל נראה לי שאם היה כתוב שם ספיחה הכפר, אף אחד לא היה עוצר לאכול. נראה לי שבעלי המקום כתבו על השלט "סמבוסק" כי כנראה יש מנה של סמבוסק בתפריט שאותה לפעמים מישהו מזמין, אבל כל מי שהיה לפניי ואחריי בתור הזמין ספיחה מכל סוג אפשרי. לפי השמועה שרצה בתור, ספיחה פלפל היא הכי טעימה. אבל אני הגעתי לקראת הצהריים, כך שעל ספיחה פלפל לא היה מה לדבר - הפלפל בשביל הספיחה כבר לא נשאר.

אז הגיע התור שלי, והזמנתי, כאמור, רק אחד מכל סוג - כבש, זעתר ולאבנה. אחרי ההזמנה צריך לזוז אחורה למיקום מרוחק ולהמתין בשקט. עוד ועוד הזמנות נכנסו למערכת, ואני עמדתי שם מפוחד, כי תמיד יש לי תמיד את הפחד שהלכתי לאיבוד בתוך התור, ואולי שכחו את ההזמנה הקטנה שלי.

עמדתי שם והרגשתי שנכנסתי לסרט נע של אפייה בטאבון. לא טעיתי בעניין הזה: קצב העבודה של העובדים במקום היה מונוטוני, ונראה לי שהם כבר הבינו שהם לא יכולים לנצח את עצמם, והם אפילו לא מנסים להזדרז. הלקוחות יחכו בסבלנות, כי מה שתקבלו פה באמת שווה כל נגיסה.

בנגיסה קיבלתי זאפטה בפנים, והרגשתי איך הביס נימוח ומחבר יחד את הבשר אל הבצק הקריספי, ואיך הבשר נספג בעדינות בתוך הבצק, וכל הטעם מתפוצץ בפה וגורם לעונג רב. כל נגיסה גדלה בהתאם להנאה. המנה הזאת משביעה ושווה כל שקל

רוב הלקוחות כאן מקומיים, כולל לקוחות מהיישובים מסביב. הם לא נראו לי ממהרים, וראיתי שהם יודעים בדיוק מה הסיפור ולמה שווה להגיע למרכז של כפר מע'אר ולחכות בתור.

התקרבתי לדוכן וצילמתי את ההזמנה שלי בדרך לטאבון כשהיא עוד הייתה על המגש, ואחר כך צילמתי אותה בתוך הטאבון, וראיתי איך האש מלחכת בעדינות את הספיחה עם התוספות. שמתי לב שהתוספות שעל הספיחה כאילו לא הושפעו מהחום שבקע משם, והן המשיכו לנוח שם מעל המאפה. עוד לא טעמתי מה אני הולך לאכול, אבל מראה האש של הטאבון היפנט אותי לגמרי. אחרי האפייה בטאבון עובד הדלפק פשוט קיפל את הספיחות לשתיים אל תוך נייר, ואז הכניס אותן לתוך עטיפה, וזה הכל. בלי שטויות ובלי תוספות שונות ומשונות.

צילום: קובי רובין (צילום: קובי רובין)
צילום: קובי רובין (צילום: קובי רובין)

ואז ניגשתי לשלם, ולהפתעתי החשבון שלי היה 23 שקלים: 5 שקלים לספיחה לבנה; 5 שקלים לספיחה זעתר; 13 שקלים לספיחה כבש. לא התמהמהתי, רצתי למונית וסידרתי לפניי את השלל המועט שקניתי - הספיחה לאבנה זזה אחורה לפינה החלבית, הזעתר הוא לחובבים, ומיד ירדתי בנגיסה אל הספיחה כבש, תוך שאני מתחיל לנהוג לכיוון החזרה לכביש 65. איזו טעות. לא יכולתי לחזור כי מסביבי כבר היו עוד מכוניות בדרך אל הפקק של המדינה - הפקק האינסופי של שבת יפה בצפון. אבל רק אז נפל לי האסימון ואני התמלאתי בשאלות: האם כל מה ששילמתי כרגע היה רק 23 שקלים? זה הכל? רק רגע, אני בישראל? מה בדיוק הולך פה?  

וזה היה טעים: הספיחה כבש של מסעדת סמבוסק הכפר היא למעשה עיגול של בצק פשוט למראה, ועליו בשר כבש טחון ועדין. בשר הכבש הטרי שהיה שם לא שלח ריח של כבש לכל עבר, אלא רק בנגיסה קיבלתי זאפטה בפנים, והרגשתי איך הביס נימוח ומחבר יחד את הבשר אל הבצק הקריספי שהוא גם רך, ואיך הבשר נספג בעדינות בתוך הבצק, וכל הטעם מתפוצץ בפה וגורם לעונג רב. כל נגיסה גדלה בהתאם להנאה. המנה הזאת משביעה ושווה כל שקל.

גם הספיחה זעתר הייתה מעולה. זאת הייתה מנה צמחונית נהדרת, עם זעתר טרי ולא מלוח מדי, ששחה בתוך שמן זית איכותי. גם כאן, בשביל 5 שקלים בלבד, אתם מקבלים את מלוא התמורה - ומעבר לה: בצק קריספי מבחוץ ורך מבפנים, זעתר מעולה שמריח כאילו קטפו אותו היישר מהשיח הצמוד בין הסלעים בתוך הוואדי. אני עוד אחזור לסמבוסק הכפר, גם אם לא אעבור שם שוב במקרה, ואשלם מחיר מצחיק למנה מעולה.