מנהל בית אבות זכה בירושה – הצוואה נפסלה

ניצולת שואה הורישה בתחילה את כל רכושה לאחיינה, אבל לימים חתמה על צוואה חדשה לטובת מנהל המוסד שבו חיה. למה ביהמ"ש ביטל אותה?

עו"ד רז בן-ארצי | פסקדין
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית
בית המשפחה למשפחה בתל אביב פסל לאחרונה את הצוואה האחרונה שהותירה ניצולת שואה ערירית שמתה בגיל 78, ובמסגרתה הורישה את כל רכושה למנהל בית האבות שבו גרה בשנים האחרונות לחייה. השופטת סגלית אופק הגיעה למסקנה שהצוואה נערכה תחת השפעה לא הוגנת של המנהל, שניצל לרעה את האמון שלה בו ואת התלות שפיתחה בו אחרי שגילתה שהאחיין שלה משך מחשבונה כספים ללא ידיעתה, כדי לגרום לה לערוך צוואה לטובתו. בעקבות זאת, האחיין יירש את המנוחה בהתאם לצוואתה הראשונה.

 

ב-2011, השנה שבה עברה המנוחה לבית האבות, היא ערכה צוואה שבמסגרתה ציוותה את כל רכושה לבן אחותה וחתמה על ייפוי כוח שאפשר לו לנהל את ענייניה הכספיים. כעבור פחות משנתיים היא גילתה שהאחיין משך מהחשבון שלה כספים ללא ידיעתה וביטלה את ההרשאות שלו, ומאז ועד מותה כחמש שנים לאחר מכן היה זה מנהל בית האבות שניהל את כל ענייניה הכספיים. בין לבין, ב-2015, היא ערכה צוואה חדשה שבה הורישה לו את כל רכושה.

 

לאחר מותה ביקש מנהל בית האבות לקיים את הצוואה לטובתו ואילו האחיין התנגד וביקש לפסול את הצוואה בשל השפעה לא הוגנת ולהורות על קיום הצוואה הראשונה.

צילום: shutterstockאילוסטרציה (צילום: shutterstock)

מנהל בית האבות דחה כל טענה להשפעה פסולה וציין כי בינו לבין המנוחה נרקמה מערכת יחסים חמה ואוהבת והיא ראתה בו כבן משפחה. ההחלטה שלה לערוך את הצוואה האחרונה, לטענתו, הייתה עצמאית ונבעה מהפגיעה הגדולה שחשה לאחר שגילתה שהאחיין שלה גזל ממנה כספים.

 

אבל העדויות והראיות בתיק שכנעו את השופטת סגלית אופק שהמנהל ניצל לרעה את התלות ואת האמון שרחשה לו המנוחה כדי להשפיע עליה להוריש לו את כספה. היא ציינה כי לאורך השנים שבהן גרה המנוחה בבית האבות היא לא הייתה עצמאית והמנהל שלט על כל היבטי החיים שלה, כולל כספה, עד שלמעשה שימש לה "אפוטרופוס בפועל".

 

עוד ציינה השופטת כי נסיבות עריכת הצוואה מחזקות את הרושם שהמנהל היה מעורב בה – הוא הכיר את עורך הדין שערך את הצוואה וזימן אותו לפגישה, הצוואה נערכה במשרדו כשהעדים היו עובדיו והוא נכח לפחות בתחילת הפגישה.

 

בנוסף, מסרטון עריכת הצוואה עלה כי המנוחה לא אמרה בשום שלב שהיא מבטאת את רצונה. אם זה לא מספיק המנהל הסיע אותה בעצמו להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה ונראה כי היה מודע לתוכן שלה.

 

השופטת הוסיפה שהטענה של המנהל שלפיה הצוואה נערכה כתגובה למעשי האחיין נסתרה מעצם העובדה שנכתבה כשנתיים וחצי לאחר האירוע. צוין כי אף שהאחיין ביצע מעשים חמורים, מהראיות עלה כי הקרבה שחשה כלפיו המנוחה לא נפגעה והיא מחלה לו.

 

בנוסף השופטת הפנתה לכך שגם המנהל משך מחשבונה כספים שלא תאמו את הוצאותיה ואף גרם לה להעביר לו 200 אלף שקל זמן קצר לפני מותה.

 

כל אלה, נקבע, מעידים על קיומה של השפעה לא הוגנת מצד המנהל. לפיכך פסלה השופטת את הצוואה האחרונה והורתה על קיום הצוואה לטובת האחיין. מנהל בית האבות חויב בהוצאות של 35 אלף שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ התובע (מנהל בית האבות): עו"ד אילה זר
  • ב"כ הנתבע (האחיין): עו"ד חיים גבעתי
  • עו"ד רז בן-ארצי עוסק בירושות וצוואות
  • הכותב לא ייצג בתיק
  • ynet הוא שותף באתר פסקדין