תמונה כללית

"זיכרון בסלון": "זה עונג לראות שהיטלר ניסה, אבל לא הצליח לגמור אותנו"

במקביל לאירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אירחו בתים רבים ברחבי הארץ את מיזם "זיכרון בסלון". שורדת השואה אינס צדוק (93) תיארה כיצד משפחתה נמלטה מסלוניקי שביוון לפלשתינה: "הגרמנים דרשו שכל היהודים ימסרו את הרדיו שלהם כדי שנהיה מנותקים". צפו

הדר גיל-עד
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית
צפו בעדותה של אינס צדוק (צילום: ליהי קרופניק)


אחרי שנה של הפוגה בגלל משבר הקורונה, נערך הערב (יום ד') בבתים רבים ברחבי הארץ באופן פיזי מיזם "זיכרון בסלון" שמאפשר מפגש אותנטי עם שורדי שואה. ynet העביר בשידור ישיר את המפגש עם שורדת השואה אינס צדוק (93) בתל אביב.

צדוק הייתה בת 14 במהלך המלחמה, ומתארת את סיפור הבריחה שלה ושל משפחתה מסלוניקי ביוון, דרך טורקיה לפלשתינה. "כשמדברים על השואה לא מזכירים את השואה ביוון, אני לא יודעת למה. לפעמים שואלים אותי 'ביוון הייתה שואה?'", אמרה צדוק בתחילת דבריה. 

"אני נולדתי בסלוניקי, הקהילה הזאת הגיעה מספרד אחרי הגירוש. המזל של היהודים היה שהשלטון הטורקי היה מאוד מעוניין לקבל אותם ולתת להם להתפתח. הייתה קהילה מאוד פעילה וחזקה", סיפרה צדוק. "כשבאו הגרמנים היו 60 אלף יהודים בעיר, בהם היה חלק אמיד שהיה מפוזר בעיר והיו חלקים מאוד עניים שהיו חיים במין גטו".

צילום: ליהי קרופניקאינס צדוק (צילום: ליהי קרופניק)

צדוק תיארה כיצד "בשנת 41' נכנס הרכב הגרמני הראשון לרחוב הראשי, והחיים של כולנו השתנו לגמרי". היא הוסיפה: "זה מאוד קשה לתאר את מה שהיה. לא הייתה ממשלה, הכול התנהל על ידי הצבא הגרמני. הדבר הראשון שהם דרשו זה שכל היהודים ימסרו את הרדיו שלהם כדי שיהיו מנותקים, זה היה הצעד הראשון. 

"בינתיים היינו לגמרי בחושך, לא ידענו מה יהיה. הם לא הרשו ללכת לבית ספר. היינו שלוש אחיות, לאבי היה בית חרושת עם רהיטים. הגרמנים באו ורוקנו את שלוש הקומות של החנות ולקחו אותם לגרמניה. אני זוכרת שאבי בא הביתה עצוב. אחרי שנתיים התחילו לשלוח יהודים למחנות. אמרו שכולנו נתרכז בגטו ושמו שומרים על כל פינה. מאז התחילו רכבות לעבוד. בגטו לכל משפחה היה חדר אחד". 

צדוק סיפרה עוד: "בזמן שאבא שלי ארגן את הבריחה, המורה שלי הסכימה לקחת אותי ואת אחת מאחיותיי לביתה מחוץ לגטו. היא סיכנה את חייה והחביאה אותנו בארון. שהינו שם במשך ימים. פעם ביום היא הייתה פותחת אותו ומכניסה לנו אוכל ומוציאה אותנו לשירותים. כשחזרנו לגטו הוא היה כבר חצי ריק. באותו הלילה היה הכי נורא שהיה לי. הבנו שאם לא נברח בקרוב אנחנו נעלה לרכבת לפולין. 

"בבוקר אבי הגיע לקחת אותנו. הוא רצה לברוח לחצי השני של יוון, שם שלטו האיטלקים. אבי שילם את כל מה שהיה לנו כדי שיבריחו אותנו ברכב קטן שבו ישבנו חמישה במושב האחורי. נסענו בפחד שמישהו יראה אותנו. כך ניצלנו. הגענו לאתונה והשתדלנו להתארגן שם. זה עונג לראות שכמה שהיטלר ניסה, הוא לא הצליח לגמור אותנו".

"לזכור ולא לשכוח"

עדי אלטשולר, מייסדת המיזם, אמרה: "קראנו לשורדי השואה, דור שני ודור שלישי, לשתף את סיפורם ולהירשם כ'נותני עדות'. באמצעותם נוכל להמשיך את מסורת 'זיכרון בסלון', לזכור ולא לשכוח את הסיפורים ולהנציח את יום הזיכרון לשואה ולגבורה". 

היוזמה החלה ב-2011 כשעשרות חברים התכנסו באופן ספונטני בסלון אחד, לאחר שהרגישו שהזיקה ליום השואה הולכת ונחלשת. בין הטקסים הממלכתיים לצפייה בטלוויזיה, רבים מתקשים למצוא דרך אישית, רלוונטית ומשמעותית לעסוק בנושא. מיזם "זיכרון בסלון" מציע דרך אחרת להתמודדות - מפגש אינטימי בסלון הבית בין חברים ואורחים.