"לפחות את הילדים": יצחק ארצי, היהודי שהציל אלפי יהודים מהמחנות

הוא נכנס לגטאות בגיהינום של טרנסניסטריה ושכנע את ההורים למסור לו את ילדיהם, ובמבצע נועז ניצלו חייהם של אלפים - ובהם אשתו הצעירה - שהוברחו באוניית מעפילים, נתפסו וגורשו לקפריסין. יצחק ארצי יקבל את "אות המציל היהודי": "זה השפיע רבות על ילדיו. 30 מספריה של רעייתי, נאווה סמל, עוסקים בזיכרון השואה, והוא מופיע גם בשיריו של בנו, שלמה ארצי"

אורטל מוגוס
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית


30 יצירות כתבה נאוה סמל בהשראתו של אביה, יצחק ארצי, ובראשם האוטוביוגרפיה שנכתבה עימו, "דווקא ציוני". רבים כיום מכירים את שמו של ארצי בעקבות פועלו הפוליטי, כמי שכיהן כחבר כנסת בשנות ה-80, ובוודאי שבזכות ילדיו המפורסמים - נאוה שנפטרה לפני שלוש וחצי שנים ושלמה ארצי – אך לא רבים מכירים את סיפורו של האיש שהציל אלפי ילדים מתוך מחנות הריכוז ברומניה וסייע בהברחתם ארצה, תוך סיכון חייו.

<< הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות . היכנסו >> 

היום (ה', יום השואה) יקבל ארצי את "אות המציל היהודי" מטעם המרכז העולמי של בני ברית וארגון קק"ל, בשיתוף JRJ - "הוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה" – שהוקמה על ידי ניצולים, במטרה לאגד ולהעלות על נס את סיפוריהם של היהודים שהצילו יהודים. את האות יקבל בשמו חתנו, נעם סמל, מנכ"ל תיאטרון הבימה.

קראו עוד בערוץ היהדות :
+
תוניסיה: גל אלימות נגד יהודים - "בחסות הממשלה"
+ "לא הבנתי, איך אני קשור לשואה": האמן הנוצרי שמצא את אלוהים באושוויץ
+
האם ההלכה מחייבת לחבוש כיפה ?/ החדשו"ת

"אנחנו יהודים והפועל החזק ביותר ביהדות הוא 'זכור'", מספר איש התרבות וחתנו, נועם סמל. "כך גם כלל הספרים הנלווים לתנ"ך. 'זכור את אשר עשה לך עמלק' זה ציווי שטבוע בדי-אן-איי של היהודים. ארצי היה ציוני שהודה לאל כל יום, ועד יום מותו התלהב מעצם החיים במדינת ישראל. הוא לא הסכים לשמוע ביקורת על המדינה". 

"הוא ראה בציונות נס ענק"

כ-800 אלף יהודים חיו ברומניה רבתי של לפני השואה וכמחציתם הושמדו. להחלטת השלטון הרומני להשמיד את היהודים היו שלוש סיבות עיקריות: האנטישמיות במדינה בשנות ה-30 וה-40, הלאומנות הפשיסטית של "משמר הברזל" - ו"הפתרון הסופי" של הנאצים. בעידוד המנהיג הרומני, יון אנטונסקו, נהרגו כרבע מיליון יהודים עוד טרם פלישת הנאצים.

באדיבות משפחת סמלהבריח גם את אשתו. מרגלית ויצחק ארצי בצעירותם (באדיבות משפחת סמל)

ארצי נולד בשנת 1920 בשם איז'ו הרציג, בעיר סירט שבבוקובינה, רומניה. הוריו, פייגה וגבריאל הרציג, היו מחסידי ויז'ניץ, והוא עצמו התחנך בבתי ספר תיכוניים בסירט ובצ'רנוביץ, ולאחר מכן בקולג' היהודי בבוקרשט. בשנת 1931, בעיצומה של ההתנכלות ליהודים בחסות הדיקטטור ובעל בריתו של היטלר, אנטונסקו, הצטרף יצחק בן ה-11 לתנועת נוער ציונית חלוצית. 

בשנת 1939 נשללה אזרחותם של כל היהודים, בשנת 1940 נאסרו הנישואים ליהודים ונערכו מספר פוגרומים המוניים. בשנת 1941 גורשו יהודי בוקובינה ובסרביה למחנות הריכוז בטרנסניסטריה שם הושמו בתנאים בלתי אנושיים, הורעבו ונרצחו. 

נעם סמל: "זכור את אשר עשה לך עמלק' זה ציווי שטבוע בדי-אן-איי של היהודים. ארצי היה ציוני שהודה לאל כל יום, ועד יום מותו התלהב מעצם החיים במדינת ישראל. הוא לא הסכים לשמוע ביקורת על המדינה"

"יצחק ארצי היה המנהיג הבלתי מוכתר של יהודי רומניה", אומר סמל. "הוא הקדיש את כל חייו למען העשייה הציבורית ובעיקר למען ניצולי השואה. בשנותיו האחרונות היה פעיל בארגונים המסייעים לניצולים, והיה הנציג בישראל של הארגון העולמי להחזרת רכוש יהודי שנגזל". 

"הוא באמת חשב שהציונות היא נס ענק אחרי השואה", הוא מוסיף. זה השפיע רבות על ילדיו: 30 מספריה של רעייתי, זכרה לברכה, הסופרת והמשוררת נאווה סמל, עוסקים בזיכרון השואה. גם בשיריו של שלמה ארצי גם מופיעה התמה הזו". 

יהודים עם עיניים כבויות בגטו

בשנים 1946-1944 מחליט ארצי הצעיר להצטרף לתנועת "הבריחה" – מבצע להברחת היהודים ממזרח אירופה למערבה, ומשם - לארץ ישראל. בין היהודים המוברחים נמצאת אשתו הטרייה, ניצולת אושוויץ מימי לבית ליקוורניק, בת לשושלת אדמו"רים מיוחסת מסוצ'בה ופעילה ציונית ב"בני עקיבא".

באדיבות משפחת סמלהסופרת נאוה סמל ז"ל עם אביה, יצחק ארצי, בפולין, 1984 (באדיבות משפחת סמל)

בספר "דווקא ציוני" מתאר ארצי כיצד נשלח לטרנסניסטריה במסגרת המחתרת: "בראשית דצמבר 1943 ישבתי בבית הכנסת בבוקרשט בערב ספרותי לזכרו של שלום עליכם", כתב. "לפני האירוע ניגש אליי מאוריצו בלומנטל. 'תנחש איזו ידיעה חשובה יש לי בשבילך'. על פניו ארשת מסתורין. בלומנטל היה ידוע כחובב מתיחות, ואולם כשהודיע לי שאני נוסע לטרנסניסטריה נשארתי פעור פה. הוא חשף את התוכנית החשאית להוציא מבתי יתומים בטרנסניסטריה כחמשת-אלפים יתומים.

"בינואר 1944 יצאנו לדרך. הנסיעה מבוקרשט אל גבול טרנסניסטריה נמשכה שעות. עברנו בשער הכניסה של גטו מוגילוב. בכל מקום עמדו אנשים מזוקנים, מלוכלכים, עטופים בסחבות העשויות משקים ומשמיכות בלויות. הם נעצו בנו עיניים והתלחשו. איש לא העז לפנות אלינו בדברים. תוך דקות נפוצה השמועה על בואנו".

"עברתי מבית לבית ודיברתי על לב ההורים. ידעתי שאסתפק בהצהרה בלבד, ולפיה ילדיהם אינם ילדיהם, אלא יתומים שאומצו - ובלבד שיתאפשר להם לצאת. בהיעדר מסמכים מסודרים, יכולתי לעשות בניירת ככל העולה על רוחי"

הרומנים שיתפו פעולה בחפץ לב עם הצורר הנאצי, עד כדי כך שאלה סמכו בעיניים עצומות על האנטישמים המקומיים. "הגענו לביתו של ראש הקהילה", ממשיך ארצי ומספר בספרו, "והוא אף התלווה אליי לפגישה עם המפקד הרומני, קצין בדרגת קולונל שהיה ממונה על ענייני היהודים באיזור. ביקשתי לסייר ולרשום מועמדים בהתאם לקריטריונים שסוכמו – ילדים עד גיל 15 שהתייתמתו משני הוריהם. 

"עברתי מבית לבית ודיברתי על לב ההורים. ידעתי שאסתפק בהצהרה בלבד, ולפיה ילדיהם אינם ילדיהם, אלא יתומים שאומצו על ידם - ובלבד שיתאפשר להם לצאת. בהיעדר מסמכים מסודרים ותעודות רשמיות, יכולתי לעשות בניירת ככל העולה על רוחי. בימפול היו שמונה יתומים בלבד, ואילו הרשימה שלי הכילה מספר גדול בהרבה. גם בנושא הגיל לא דייקתי. כך יכולתי להגדיל באופן משמעותי את מספר היתומים הזכאים לאישור יציאה. 

"הוויכוח עם ההורים לא היה קל. באווירת הייאוש והחרדה מפני הנסיגה הצפויה של הגרמנים, ניסיתי לשכנע כי זו ההזדמנות היחידה להציל את הילדים... 'אם חס וחלילה יתרחש הרע מכל, לפחות תצילו את הילדים ממוות', טענתי בפני הזוג רויטמן מחוטין, משפחה רבנית ענפה. לבסוף שוכנעו ההורים לרשום את בנותיהם כיתומות. מקץ חודשים אחדים התאחדה כל המשפחה בבוקרשט".

אסף ילדים יהודים ממנזרים

משלחות יהודיות ציוניות אחרות הגיעו לגטאות שבטרנסניסטריה, להוצאת היתומים השוהים במנזרים ובכנסיות. ביקור זה, בניגוד למבצע החשאי הנזכר מעלה, נערך באישור השלטונות הרומניים. המבצע עצמו ארך כשנה - והיתומים נשלחו לארץ ישראל. 

באדיבות משפחת סמלנאוה ונעם סמל עם מימי ויצחק ארצי בשנות ה-60 (באדיבות משפחת סמל)

"אני לא יודע איך הוא הצליח לאתר אותם במנזרים. זו שאלה טובה", אומר סמל. "יכול להיות שזרק להם מילה באידיש או איזה ציטוט מהתנ"ך. מה שעמד לנגד עיניו היה השליחות היהודית - לאסוף את הילדים הללו ולהחזירם הביתה".

בספר הביוגרפי, "ספר יהודי סוצ׳בה (שוץ) וקהילות הסביבה", מתוארת עדותה של מימי (מרגלית) ארצי ז"ל: "עם פרוץ המלחמה, החלו אנשים לברוח מפולין, ואחדים מבני משפחתנו מצאו מקלט ברומניה, בדרכם לארץ ישראל. בשנת 1940, בשעת התפילה בבית הכנסת, נתפס אבא ביחד עם ראש הקהילה ושאר נכבדי הקהילה, והם הוחזקו במאסר בבית הכנסת... בהיותו בן יחיד, נדרש גם אבא לטפל בשני הורים זקנים. שני ילדיי קרויים על שם הסבים האלה: שלמה על שם אביו של אבא ונאוה - תרגום לעברית של שיינה, שם אמו של אבא, שהייתה ממשפחת יורגראו מרדאוץ.

נעם סמל: "אני לא יודע איך הוא הצליח לאתר אותם במנזרים. זו שאלה טובה. יכול להיות שזרק להם מילה באידיש או איזה ציטוט מהתנ"ך. מה שעמד לנגד עיניו היה השליחות היהודית - לאסוף את הילדים הללו ולהחזירם הביתה"

"ב-1944 עוד הצלחתי לשלוח להורים מעט כסף, באמצעות הרבי מוויז'ניץ, אבל באותה שנה נכנסו הגרמנים ואני הצטרפתי לקבוצה שניסתה להבריח את הגבול בחזרה לרומניה. נתפסנו והועברנו מיד לגטו באוראדיה. באחת האקציות שנערכו בגטו נשלחתי בטרנספורט לאושוויץ בירקנאו. 

"על מוראות השואה אני בוחרת שלא לפרט. די לומר שעברתי שלוש סלקציות של דוקטור מנגלה הידוע לשמצה, ובנובמבר 1944 נשלחתי למחנה הריכוז קליינה שנאו במזרח גרמניה. שליטתי בשפה הגרמנית הצילה כנראה את חיי. במחנה הועסקתי בעבודות משרדיות ותודות לטוב לבם של אנשים, לרבות האזרח הגרמני קליין שהיה ממונה עליי, שרדתי. ב-8 במאי 1945 נכנס הצבא האדום בשערי המחנה וגם אני שוחררתי.

"ואז חזר איציו (יצחק ארצי) לחיי. את איציו הכרתי עוד בתקופת לימודי מצ'רנוביץ, גרנו באותו בניין, כאשר אני הייתי בשישית בסמינר והוא היה בשמינית בגימנסיה הרומנית 'ארון פומנול'. היינו חברים, אחר כך התכתבנו, עד פרוץ המלחמה. 

"בשנת 1946 הגיע איציו לסוצ'בה לארגן מחדש את תנועת 'הנוער הציוני' לאחר השואה. הוא פגש את החברים פצקו איידינגר ופרדי רוט, והם סיפרו לו שחזרתי מהמחנות. כך הפכה ידידות הנעורים בינינו לאהבה מחודשת. הוא היה מבקר כל פעם, וכשאני באתי לבוקרשט ושהיתי אצל בני עקיבא, הוא היה בא להיפגש איתי".

עם הפליטים - לקפריסין

מימי מספרת כיצד החליטו לעלות לארץ ישראל באופן בלתי ליגאלי. "טקס הנישואין שלנו נערך ב-10 בספטמבר 1946, ובמקום לירח דבש יצאנו למסע לארץ ישראל. היה ויכוח על איזו מכסה תנועתית אסע. בסופו של דבר, נסעתי כנציגת בני עקיבא. החברים קבעו כך, שכן הייתי פעילת התנועה כל חיי". 

מאוסף יעל וראובן הירש יתיר"המפקד הבלתי מעורער". אוניית המעפילים כנסת ישראל (מאוסף יעל וראובן הירש יתיר)

בספר "דווקא ציוני" משתף ארצי ברגע אופטימי: "ברגע האחרון לפי כניסת הצבא האדום לרומניה, הוצאו הילדים מהגטאות ופוזרו בקהילות רומניה. רבים מהם פגשתי שוב כאשר עלו על ספינת המעפילים בדרך לארץ ישראל. התקשתי להכירם. משלדי אדם דוממים היו לצעירים שרוח החיים שוב פועמת בהם". 

אולם לאחר ארבעה שבועות בים, נתפסה אוניית "כנסת ישראל" ו-4,000 המעפילים שעליה בידי צי המשחתות הבריטי, והובלה לעבר חיפה. הבריטים שניסו להעביר את היהודים בכוח לאוניות הגירוש לקפריסין, נתקלו במרד מצד יושבי הסיפון, במהלכו הושלכו עליהם קופסאות שימורים וכל חפץ אחר שהיה בהישג ידם של היהודים. הבריטים פתחו באש - ואחד המעפילים, נער כבן 16, נורה ונהרג. 

המשפחות היהודיות הופרדו בשלוש אוניות גירוש לקפריסין - ופתחו בשביתת רעב. במחנה ההסגר קראולוס שליד פמגוסטה, הם הוחזקו כתשעה חודשים, כשארצי ועימו מימי שהייתה על אותה האונייה, הוא המפקד הבלתי מעורער של המחנה ודואג לכל צרכי היהודים. 

מאוסף יעל וראובן הירש יתיר"החיילים הבריאים הרעננים משתלטים אחד-אחד על האנשים המלוכלכים, הרעבים, החלושים". המעפילים על ספינת "כנסת ישראל" (מאוסף יעל וראובן הירש יתיר)

בספרו "יצחק ארצי - יומן האונייה כנסת ישראל", מתואר רגע זה בפיוטיות: "אנו משתרעים על הרצפה. בכוחותינו האחרונים אנו מתנגדים להורדה. אבל החיילים הבריאים הרעננים משתלטים אחד-אחד על האנשים המלוכלכים, הרעבים, החלושים... על המדרגות יורדת קבוצת הילדים, אחדים מהם לבושים תחתונים או גופייה בלבד. בגדים מהאנגלים הם סירבו לקבל. בראשם צועד מדריכם. ידיו של הילד הראשון מחזיקות בדגל הקבוצה. הדגל מלוכלך ובלוי. אבל הוא עבר אתם את כל הגלגולים, ולא אבד".

"הפעילות הגדולה של יצחק הייתה דווקא בתום המלחמה", מדגיש סמל. "צריך להבין שאירופה אחרי מלחמת העולם השנייה הייתה גיא הריגה, מעין מגרש של חלקי חילוף וריח אבק שריפה. יצחק היה למעשה הנציג הישראלי שנשלח למשא ומתן עם הצורר ניקולאי צ'אושסקו, כדי להוציא את אותם יהודים" (בשנות ה-50, עוד לפני שצ'אושסקו לקח את השלטון). 

איך זה התאפשר? 

"העמדה של צ'אושסקו לשחרור יהודים מבוגרים לאחר השואה הייתה בתנאי שיועבר כסף לחשבון הבנק הפרטי שלו בשוויצריה. הטענה הייתה שהם (היהודים) צריכים להחזיר את ה'השקעה' של המדינה בם. ארצי הוא זה שניהל הכול תחת הסוכנות היהודית, וכך ניצלו המון חיים יהודיים".

כך נולדה משפחת ארצי

לפני פגישתו עם הדיקטטור הרומני, הוא גם החליף את שמו מ"הרציג" ל"ארצי", בפקודת ראש הממשלה דאז, ממשה שרת. "הוא טען שצריך לעברת את שם המשפחה של הנציג הישראלי הראשון - אז הרציג הופך ל'ארצי'. יש פה גם משמעות סימבולית – ארץ ישראל זו ארצי".

באדיבות משפחת סמליצחק ארצי (באדיבות משפחת סמל)

סמל מסביר כי ארצי היה ציוני נלהב: "הוא ראה בציונות את חידוש המהפכה היהודית". בקפריסין התארגן גרעין קיבוצי ציוני שהיה שותף לו. שמו - "במאבק". לימים הפך זה למושב שיתופי בישראל בשם אלוני אבא, ושם נולדו שני ילדיו שהפכו עם השנים לאמנים מפורסמים: הזמר שלמה ארצי והסופרת נאוה סמל.

לימים ארצי עסק בעיתונות ולמד משפטים וכלכלה באוניברסיטת תל אביב. הוא הוסמך כעורך דין ועסק בעיקר בפעילות ציבורית ופוליטית. בין השנים 1969-1966 הפך לחבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש מחלקת עליית הנוער בה. בין השנים 1988-1984 כיהן כחבר כנסת מטעם "הליברלים העצמאים" ברשימת המערך, ובהמשך עבר ל"שינוי מפלגת מרכז". "הוא שאף לדאוג לרווחתו של כל יהודי-רומני שעלה לארץ", מוסיף סמל.

צילום: רפי דלויהנעם סמל עם רעייתו נאוה ז"ל (צילום: רפי דלויה)

לאחר פרישתו מהכנסת פעל ארצי רבות בארגונים לרווחת ניצולי שואה ולהנצחתה, ושואת יהודי רומניה במיוחד. הוא היה חבר במועצת "יד ושם" ובוועדה לקביעת חסידי אומות העולם. ארצי נמנה על מייסדי מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, פעל בארגון להחזרת הרכוש היהודי איל"ר ובוועידת התביעות, והיה ממקימי "הקרן לרווחת נפגעי השואה". בשנת 2003, בגיל 82, הלך לעולמו. 

"אות המציל היהודי" נוסד ב-2011 במטרה להוקיר את פועלם של הגיבורים שסייעו לאחיהם בצרה וניסו למרוד נגד הגורל המר שייעדו הגרמנים לכל יהודי, תוך סיכון חייהם. עד היום הוענקו אותות לכ-350 מצילים מגרמניה, הולנד, צרפת, סלובקיה, יוון, רוסיה, יוגוסלביה, אוקראינה, אוסטריה, בלארוס, איטליה, פולין, מרוקו, אלג'יר, הונגריה ובלגיה.

הטקס יתקיים היום (ה', יום השואה) ביער הקדושים – "רחבת מגילת האש" שבפרוזדור ירושלים, וייפתח עם הצפירה בשעה 10:00 בבוקר.

 

פורסם לראשונה 19:16 | 07/04/2021