תמונה כללית

נתניהו במסר לארה"ב מיד ושם: "הסכם עם איראן לא יחייב אותנו"

ישראל מתייחדת עם זכר ששת המיליונים: ברחבת יד ושם בירושלים התקיים הטקס הממלכתי בסימן 80 שנה לראשית ההשמדה ההמונית. ראש הממשלה דיבר על החיסונים נגד הקורונה, הסכמי השלום עם מדינות ערב ועל איראן. ריבלין: "לא לעשות בזיכרון, או בשואה, שימוש אינסטרומנטלי ככלי – בהתאם לצרכי המקום והזמן"

חיים גולדיטש
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית
נתניהו במסר לארה"ב מיד ושם: "הסכם עם איראן לא יחייב אותנו" (צילום: מזמור הפקות)

עצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה התקיימה הערב (יום רביעי) ברחבת יד ושם בירושלים. בטקס השתתפו נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, יושב-ראש הכנסת ונשיאת בית המשפט העליון. הטקס השנה עמד בסימן "עד היהודי האחרון - 80 שנה לראשית ההשמדה ההמונית". ראש הממשלה בנימין נתניהו התייחס בנאומו לשיחות הגרעין עם איראן - ושיגר מסר לארה"ב: "הסכם עם איראן לא יחייב אותנו". ynet העביר את הטקס בשידור ישיר.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר: "ניצולי השואה, גיבורי הרוח, לאורך כל שנת הקורונה חשבתי עליכם, שורדי השואה. אני יודע שהשהייה בבית והריחוק מהמשפחה, הבידודים והסגרים - אלה היו קשים מאוד. הם היו קשים לכולנו, אבל אצל רבים מכם התעוררו זכרונות מהבדידות האיומה בילדותכם. כשהבאנו את החיסונים לארץ החלטנו לחסן קודם כל את האוכלוסייה המבוגרת, שכוללת כמובן אתכם ניצולי השואה. אנו דואבים את מותם של 900 שורדי השואה שלא שרדו את המחלה הזו; אבל החיסונים הצליחו. היו מי שגם החיסונים הציפו אותם בחששות ובחרדות שמקורן בזוועות שעברו".

"התרגשתי עמוקות", אמר נתניהו, "מסיפורה של בלה פרוינד - בת להורים שעברו את השואה. אביה נמלט לסיביר ולחם בצבא האדום. אמה נשלחה לאושוויץ ובהמשך לברגן בלזן. בבירקנאו ניצבה מול מנגלה שביצע בה ניסויים רפואיים מחרידים. אבל למרות הכול - ההורים שרדו והקימו משפחה בישראל. לפני חודשיים בלה ראתה בירושלים ניידת מד"א שהגיעה לחסן את העוברים והשבים. גל של אימה הציף אותה. המחשבה על דקירת המזרק החזירה אותה לטראומה המשפחתית, אל אמה חסרת האונים".

צילום: אולבייה פיטוסינתניהו ביד ושם (צילום: אולבייה פיטוסי)

נתניהו סיפר: "אבל במחנה יהודה בלה נתקלה לא במלאך המוות, אלא במלאך מסוג אחר - הפראמדיק פאדיד קדק ממזרח ירושלים שראה את לבטיה, הקשיב לסיפורה ואמר לה, 'בלה, אל תחששי. לא יקרה לך כלום. אני בעצמי אחסן אותך'. למרות הטראומה שהייתה טבועה בה היא התחסנה בהצלחה בזכות פאדי. ראו מה יש כאן: משקעי שואה, אישה ממשפחה חרדית, פראמדיק ערבי-ישראלי ויציאה מהקורונה לחיים של תקווה". נתניהו לא הזכיר בנאומו סיפור נוסף ומשמעותי מקורות חייה של פרוינד: ניצולת השואה התפרסמה לראשונה לאחר שב-1992 הגנה בגופה על מחבל שדקר שני ילדים בשוק מחנה יהודה, מפני ההמון שביקש לבצע בו לינץ'.


צילום: אבי פרץבלה פרוינד (צילום: אבי פרץ)

"הסיפור של בלה ופאדי הוא סמל לתקווה החדשה באזורנו", ציין נתניהו. "תקווה שמשתקפת בהסכמי השלום ההיסטוריים שהשגנו עם מדינות ערב, שמתבטאת בשינוי גדול בעולם הערבי ביחס לישראל וביחס לשואה. ברגעים הללו מתקיים בדובאי אירוע זיכרון לקורבנות השואה. מי היה מאמין. אלה סממנים לשינוי מבורך ליחסים ההדדיים בין יהודים לערבים מחוץ לישראל ובתוכה".

ראש הממשלה התייחס, כפי שצוין, לשיחות הגרעין עם איראן: "הסכם הגרעין עם איראן, שאיפשר לה בהכשר בינלאומי להתקדם לפיתוח ארסנל של פצצות אטום, הסכם זה שוב עולה על השולחן. אלא שההיסטוריה לימדה אותנו שהסכמים כאלה, עם משטרים קיצוניים כאלה, שווים כקליפת השום. גם לידידינו הטובים ביותר אני אומר: הסכם עם איראן שיסלול את דרכה לנשק גרעיני לא יחייב אותנו כהוא זה. יש רק דבר אחד שיחייב אותנו: למנוע ממי שחותר להשמידנו לבצע את זממו. בזמן השואה לא היו לנו הכוח והזכות הריבונית להגן על עצמו. היינו חסרי זכויות, חסרי מדינה, חסרי מגן. היום יש לנו מדינה, יש לנו כוח מגן ויש לנו הזכות הטבעית והמלאה במדינתו הריבונית של העם היהודי להגן על עצמנו בזכות עצמנו".

נתניהו התייחס בדבריו לאחד משורדי השואה. "נמצא איתנו כאן הערב שמואל בן ה-97, שגדל בסלוניקי ונשלח לאושוויץ", אמר. "הוא שרד שנה במחנה מבלי להבין את שפת הקלגסים שהכו אותו באכזריות פעם אחר פעם. שמואל השתתף במלחמות ישראל לאורך עשרות שנים. אתמול הוא אמר לנו: 'אני פה בישראל, ואני מאושר'. סיפרתי לו שבחודשים האחרונים שוחחתי פעמים רבות עם עוד יוצא סלוניקי: אלברט בורלא, ראש חברת 'פייזר' שסיפקה את החיסונים לישראל ולעולם כולו. גם הוריו של אלברט היו ניצולי שואה –אוּדים מוצלים מן האש ששרפה את קהילת יהודי סלוניקי המפוארת. והנה, כעבור 80 שנה, הגורל מפגיש למשימת הצלה את ראש הממשלה של מדינת ישראל שקמה מן האפר, ואת ראש חברת 'פייזר' שממציאה מזור למגפת הקורונה שמאיימת על האנושות כולה". 

"השואה והתקומה היו ברקע שיחותיי עם אלברט", המשיך ראש הממשלה. "אלברט בורלא הוא יהודי גאה, והוא גם מוביל את אחת מהחברות החשובות בעולם. אמרתי לו כבר בתחילת הדרך שמדינת ישראל תהיה מופת בינלאומי בהתמודדות הבריאותית במלחמת העולם השלישית - המלחמה עם הנגיף העולמי. הוא השתכנע שזה נכון, וכולנו יחד הוכחנו שזה נכון". 

על ההחלטה של בית הדין בהאג לחקור את ישראל בגין פשעי מלחמה לכאורה אמר נתניהו: "בית דין זה מבקש לחקור את ישראל בטענה ההזויה שחיילינו ומפקדינו שאין מוסריים מהם. מפקדי צה"ל נלחמים באיראן - ודווקא אותנו מגנים. איזו צביעות. בית הדין בהאג הוקם בהשראת בית הדין בנירנברג ששפט פושעים נאצים. אבל בין נירנברג להאג קרה היפוך: גוף שהוקם להגן על זכויות אדם הפך לגוף שרומס את זכויות האדם. אבל לא רק התנהלותם עברה היפוך, גם אנחנו עברנו היפוך: מחולשה בגלות לעוצמה במולדת. בניגוד לעבר, היום אין אף גורם בעולם שימנע מאיתנו את הזכות והכוח להגן על עצמנו מאיום קיומי".



ריבלין: 900 שורדי שואה נפטרו מהקורונה. ליבנו איתם, זוכרים את אומץ ליבם (צילום: מזמור הפקות)


ריבלין: "לא לעשות בזיכרון השואה שימוש ככלי"

לפני כן נאם הנשיא ריבלין, שפתח את נאומו עם סיפורה של אליזבטה גוטמן, ילידת הונגריה ש"הייתה נערה צעירה כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה. כבר ב-1943 נשלחה אליזבטה יחד עם אחיותיה והוריה לאושוויץ-בירקנאו. הוריה ושלוש אחיותיה הקטנות נספו במחנה. אליזבטה נאחזה בחיים ושרדה. בתום המלחמה חזרה לכפר ילדותה, ונישאה לשנדור - שאיבד גם הוא את משפחתו".

ריבלין המשיך: "במשך 20 שנה הם חלמו לעלות לארץ, אך סורבו פעם אחר פעם. רק בשנת 1965 הם זכו להגשים את חלומם ולעלות לארץ ישראל ולמדינת ישראל. יחד הם בנו כאן בית, והקימו משפחה שנמצאת איתנו כאן היום ילדים, נכדים ואפילו נינים.

צילום: מזמור הפקותהדלקת המשואות ביד ושם (צילום: מזמור הפקות)

"לדאבוננו, אליזבטה סיימה את חייה בדד. נגיף הקורונה הארור גבה את חייה כאשר איש מילדיה, או ניניה, לא יכול היה להיות לצידה, ברגעים האחרונים, להחזיק את ידה, לתת חיבוק אחרון, להיפרד. עשו זאת האחיות והרופאים של בית החולים במקומם. 900 שורדי שואה נפטרו במדינת ישראל כתוצאה ישירה של מגפת הקורונה. הם שרדו את הגטאות ומחנות המוות, את ספינות המעפילים ומחנות המעצר, אך את קרב חייהם האחרון הם ניהלו, מבוהלים ובודדים, מאחורי מסכות וכפפות, צמאים למגע, הרחק מיקיריהם ומאוהביהם. הערב ליבנו איתם ועם משפחתה של המנוחה הנמצאים כאן איתנו. אנו זוכרים את אומץ ליבם, ואת עוז רוחם. אנו זוכרים את מקורות ההשראה וההעצמה שהיו עבורנו, היו ועודם. יהי זכרם ברוך". 

צילום: אולבייה פיטוסיצנחנים ביד ושם (צילום: אולבייה פיטוסי)
צילום: אולבייה פיטוסי (צילום: אולבייה פיטוסי)

"הזיכרון ההיסטורי", אמר ריבלין, "מצווה עלינו להוסיף, ללמוד וללמד על השואה; לחקור ללא מגבלה וללא שום מורא, להכיר את הפרטים ההיסטוריים, לדון בנסיבות החברתיות שהובילו אליה, להשתומם נוכח האמיתות שהיא גילתה לנו על המצב האנושי, להפוך כל אבן; לנסות לגעת, להבין את מה שהדעת לא תופסת. לשמר את זיכרון השואה, כזיכרון קדוש. לא לעשות בזיכרון, או בשואה שימוש אינסטרומנטלי, ככלי – בהתאם לצרכי המקום והזמן - ועם זאת לא להניח לפצע המדמם הזה לשתק אותנו מלפעול, מלהביט אל העתיד. 

"מכובדיי, אני עומד כאן, בהרי ירושלים העברית, בירת ישראל, ערב יום השואה תשפ"א. לפני למעלה משנה, במלאת 75 לשחרור אושוויץ, הייתה לי את הזכות והכבוד, לארח כאן במקום הזה ממש, עשרות מלכים, נשיאים, וראשי ממשלות, שבאו מכל קצוות תבל. הבטחנו, ביחד, לזכור את השואה, ולהילחם באנטישמיות, בגזענות, בשנאה, בדה לגיטימציה, כל אותם אויבים קטלניים, מבית ומחוץ, שעלולים להכריע אומות, לקעקע את החירות ואת כבוד האדם. היה זה עבורי שיאו של מסע אישי מטלטל. 

"בשנים האחרונות עמדתי לצד מנהיגי אומות אחרות במחנות מוות, בבורות הריגה, באתרי זיכרון, ובמוזיאונים ברחבי אירופה. לא לבדי עמדתי, לצדי ניצבו שישה מיליון מאחינו ואחיותינו. "שישה מיליון קטגורים". שישה מיליון עדים. אבל לא רק הנספים עמדו איתי. איתי עמדתם גם אתם, השורדים. הניצולים. אין מילים בפי לתאר את העוצמה ששאבתי מכם. אתם, שורדי ושורדות השואה, גיבורי התקומה, שמצאתם את תעצומות הנפש לקום מהאדמה הספוגה בדמעות ובדם, להביט קדימה, לבחור בחיים, לאהוב, לצחוק, לשמוח. להאמין, לבנות וליצור. להקים בית לאומי ופרטי. לגדל ילדים לאהבה ותקווה. 

"מכם למדתי שלא נגזר עלינו לגדול ולהתפתח מתוך השלילה, הפחד והאימה. בשמכם הקפדתי להביע באוזני בני שיחי מאומות אחרות כי אנחנו, בני העם היהודי, לעולם, לעולם נגן על עצמנו בעצמנו ולא נפקיד אי פעם את גורלנו לחסדי אחרים. בשמכם נשבעתי לא להיכנע לצל שהשואה מטילה עלינו, לא לתת לאין הנורא הזה את הכול לשתק את חיינו; לזכור ולהזכיר, שמדינת ישראל היא לא פיצוי על השואה ושהעם היהודי לא נולד באושוויץ ולא שם עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית. 

"אני מודה לכם על הזכות שהענקתם לי לצעוד איתכם בנתיבי הזיכרון משואה לתקומה. אני מרכין את ראשי בפניכם. לנצח אשא בליבי את עדויותיכם. בקרוב אני נפרד מתפקידי הרשמי כנשיא, אבל אינני נפרד מהמחויבות שלי כאדם, כיהודי, כישראלי, לזכור ולהזכיר ולחנך לאור הערכים שאתם הנחלתם לנו. כפי שכתב גאבור ארדש, נער יהודי בן 13, אשר נורה למוות בדצמבר 1944 על גדות הדנובה: 'אך קרן תקווה בי זוהרת עדיין, זורחת כקשת, בוהקת באור....בכול זאת, אינני נפרד'. אינני נפרד. יהי זכר אחינו ואחיותינו נצור בלב האומה, מדור דור".   

את דבר נציג הניצולים נשאה שורדת השואה רוזה בלוך, שנולדה ב-1930 בליטא והייתה עדה לרצח עשרות יהודים בידי הליטאים והגרמנים. שניים מדודיה וילדיהן נרצחו. באוגוסט 1941 הקימו הגרמנים גטו בקובנה ורוזה ומשפחתה נכלאו בו. באקציה הגדולה בגטו באוקטובר 1941 נרצחו סבה וסבתה של רוזה מצד אמה ודודיה ודודותיה נפטרו בגטו ממחלות.

 אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה

מחר בשעה 10:00 בבוקר תישמע צפירה בת שתי דקות ברחבי הארץ. לאחר מכן יחל טקס הנחת הזרים למרגלות האנדרטה למרד גטו ורשה בהשתתפות נשיא המדינה, ראש הממשלה, יושב ראש הכנסת, נשיאת בית המשפט העליון, נציגים של ארגוני ניצולים ולוחמים.  

בשעה 10:50 ידליק יו"ר הכנסת נר יזכור בכניסה למשכן, ויבקר בתערוכת צילומי שורדי שואה בטרקלין שאגאל. בשעה 11:00 יתקיים אירוע "לכל איש יש שם" שבמסגרתו יוקראו שמות קורבנות השואה באוהל יזכור ובמשכן הכנסת. בשעה 13:00 יתקיים טקס האזכרה המרכזי באוהל יזכור. 

ב-15:00 תתקיים העצרת השנתית בקיבוץ יד מרדכי שתתקיים השנה באופן מקוון ותהיה בסימן "נשים בשואה". בין משתתפי העצרת: נשיא המדינה, גילה אלמגור ומירי מסיקה.  

ב-16:45 תחל עצרת הנעילה של אירועי יום השואה, שנערכת מדי שנה בבית לוחמי הגטאות, תתקיים השנה בסימן "נצר אחרון" - שורדי השואה שעלו לארץ ישראל אחרי שכל משפחתם נספתה, ונפלו במערכות ישראל. בשעה 17:00 יתקיים בתאטרון הבימה בתל אביב כינוס עמותת דורות ההמשך בנושא השתלבותם של ניצולי השואה בחברה הישראלית, ובשעה 17:30 תתקיים עצרת תנועות הנוער בכיכר גטו ורשה בהשתתפות שר החינוך יואב גלנט ומאות חברי תנועות הנוער.   

קריאת יזכור בדובאי (צילום: בר זגה)


גם השנה מתקיים הטקס הממלכתי על רקע מצוקתם הנמשכת של ניצולי השואה שעדיין חיים בקרבנו. רבים מהם סובלים מעוני ובדידות - בעיות שחלקן רק החריפו בשנה של מגפה שאיימה על הקשישים יותר מכל.

מספרם של ניצולי השואה הולך ומתמעט, וכיום חיים בישראל 174,500. כך עולה מנתוני הרשות לזכויות ניצולי השואה. מאז יום הזיכרון הקודם הלכו לעולמם 14,264 ניצולים וניצולות - כ-41 בממוצע מדי יום. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה אתמול כי מספר היהודים בעולם עומד על 14.8 מיליון איש (נכון ל-2019), והוא עדיין לא חזר להיקף שהיה ערב מלחמת העולם השנייה - 16.6 מיליון.

בשנה האחרונה חלו עדכונים ושינויים משמעותיים בזכויות ניצולי השואה בארץ. גרמניה הכירה בערים נוספות בבולגריה וברומניה כגטאות, כך שמי שהתגוררו בהן יהיו זכאים לפיצויים וזכויות נוספות. כמו כן, ועדת התביעות משלמת סכום נוסף של 2,400 אירו לניצולי שואה אשר אינם מקבלים קצבה חודשית מגרמניה או מהרשות לזכויות ניצולי השואה, וקיבלו בעבר את קרן הסיוע. מידע נוסף על הזכויות המעודכנות בארץ ובעולם ניתן למצוא באתר של עמותת אביב לניצולי השואה. לסיוע במיצוי זכויות ללא תשלום ניתן לפנות למוקד הסיוע הטלפוני 5711*.


 

פורסם לראשונה 19:54 | 07/04/2021