השבוע רשמה ברזיל עוד נקודת ציון טרגית, 4,220 מתים מקורונה ליום. כ־175 בשעה. יותר מ־340 אלף ברזילאים, מתוך 230 מיליון תושבי המדינה, איבדו את חייהם בגלל הנגיף ונראה כי שיא ההתפרצות עדיין לא נרשם. שילוב של מדיניות לקויה, מערכת בריאות חולה ומשמעת רופפת הובילו את ארץ הסמבה למצב נוראי.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
ד"ר סידני קלז'נר, נשיא בית החולים אלברט איינשטיין, היה שם ממש מתחילת המאבק במגפה. ב־26 בפברואר 2020 זיהו במעבדות בית החולים את חולה הקורונה הראשון בברזיל, גבר שחזר מביקור באיטליה. בתוך שבועות ספורים נרשם גם מקרה המוות הראשון מהנגיף ומאז הלך זרם הבשורות הרעות והתגבר עד שהפך לשיטפון. כאלף מתים ליום בממוצע, בין מאי לאוגוסט. קלז'נר שקד על פתרונות מיידיים כשהמחלקות התפוצצו ומלאי התרופות הגיע לרף התחתון והמסוכן. הוא נלחם לצד הצוותים הרפואיים, שהלכו ונשחקו. הוא נשם לרווחה כשהגל הראשון שכך, רק כדי לגלות בתדהמה שההתפרצות השנייה תהיה גרועה יותר מכל הסיוטים. עכשיו, במקביל לטיפול בחולים, הוא מנסה להשפיע גם על הנשיא ז'איר בולסונארו לשנות כיוון ולהתחיל לטפל ברצינות בבעיה הלאומית.
"מאז שפרצה המגפה הייתה פה פוליטיזציה גדולה מאוד של המחלה", הוא מסביר בראיון ממשרדו בסאו־פאולו. "חסרה לנו מנהיגות שמציגה קו אחיד במאבק בקורונה. יש לנו את ההתבטאויות מכחישות הקורונה של הנשיא ותומכיו, לעומת הקו שהובילו המושלים וראשי הערים, שהתבסס על רפואה. בראשית ההתפרצות, כשהמושלים דיברו על בידודים וסגר, כמו שעשו בישראל ובהרבה מדינות בעולם, הנשיא הצהיר שלא צריך לסגור את המשק ואנשים יכולים לצאת לרחוב ולעבודה. כל ההחלטות שמתקבלות על בסיס פוליטי ולא מדעי תרמו מאוד לכך שהגענו למצב הקטסטרופלי הנוכחי שיצא משליטה. זה מרתיח אותנו בבית החולים ויוצר קונפליקט אצל האזרחים, שלא בטוחים איזו גישה לנקוט ולהנחיות של מי להקשיב. אני אישית בעד בידוד, ריחוק חברתי ושימוש במסכות — אבל בתחילת המגפה הממשלה הפדרלית לא המליצה אפילו על עטיית מסכה".
אלברט איינשטיין הוא בית חולים פרטי הנחשב לטוב ביותר באמריקה הלטינית ונבחר גם לאחד מ־50 בתי החולים הטובים בעולם על ידי המגזין "ניוזוויק". מאז הקמתו הוא משמש כמקור גאווה לקהילה היהודית בברזיל ואוטוריטה לאומית בתחום הבריאות. כך למשל בחר הכדורגלן האגדי פלה לעבור בו ניתוחים והנשיא בולסונארו התאשפז שם לקבל טיפול מציל חיים, אחרי שנדקר במהלך מסע הבחירות שלו.
קלז'נר ‑ מנתח במקצועו המכהן כנשיא בית החולים (בהתנדבות) מאז 2016 ‑ ישתתף החודש בקונגרס הרפואי הישראלי "Med in Israel", שייערך במתכונת וירטואלית, וירצה על הקשר עם הפציינט בעולם הרפואה העתידית. בקונגרס שהתקיים כאן לפני פרוץ הקורונה, הוא גם נכח פיזית, ולא בפעם היחידה. הוא נחת בארץ לראשונה בגיל 16, במסגרת תוכנית "תפוז" וחזר מאז בכל שנה, כמעט. "בצעירותי הייתי מדריך ריקודי עם וביקרתי בישראל כמה פעמים עם הלהקה", הוא נזכר. "יש לי גם משפחה בישראל ואני אוהב להיות שם, מתגעגע לחומוס באבו גוש ולפלאפל בהוד־השרון".
את הביקורים התכופים ניצל גם ליצירת קשרים עם אוניברסיטאות תל־אביב, העברית והטכניון – שעומד לפתוח בקרוב פקולטה במסגרת בית הספר לרפואה של איינשטיין בסאו־פאולו. אבל בשנה האחרונה הכל נדחק אל מול המשבר הגדול.
בעוד שבישראל הולכת הקורונה ודועכת, וכך גם העדויות הקשות של צוותי הרפואה, הברזילאים נמצאים עדיין עמוק בתוך המגפה והשלכותיה. "הנגיף התפשט בברזיל באופן אבסורדי", אומר קלז'נר. "במאי 2020 חשבנו שהגענו כבר לשיא המגפה. היינו צריכים להגדיל את מספר מיטות האשפוז גם באיינשטיין, שהלקוחות שלו הם אנשים יותר אמידים ובעלי יכולת כלכלית, וגם בבית החולים הציבורי שאנחנו מנהלים. בתוך 30 יום בנינו אגף חדש עם עוד 100 מיטות. באמצעות תרומות הצלחנו לספק 540 מיטות אשפוז לחולי קורונה, מתוכן 240 בטיפול נמרץ. קנינו מכונות הנשמה עוד לפני שהחל המרוץ המטורף אחריהן בכל העולם. אחר כך היו לנו כמה חודשים של יציבות, עם כ־50 מאושפזים, אבל בשבועות האחרונים המריא המספר ל־302. בבית החולים יש 620 מיטות בסך הכל, כך שכמעט חצי מהמאושפזים חולי קורונה, ונאלצנו להגדיל את הקיבולת. העברנו את מטופלי הכימותרפיה לכיתות הלימוד, חדר החיסונים עבר לאודיטוריום, קומפלקס שלם של חדרי ניתוח הפך למחלקת קורונה. ככה הצלחנו להוסיף עוד 140 מיטות. כמובן שעצרנו טיפולים לא דחופים. בשבוע האחרון אנחנו רואים התייצבות ואפילו ירידה קלה במספר המאושפזים. אולי זה קשור לצעדי הסגר שננקטו במדינת סאו־פאולו לפני כשבועיים".
איך מתמודדים אנשי הצוות הרפואי עם הגל השני?
"הם פשוט מותשים, אבל ממשיכים לתת הכל למען החולים. אנחנו מנסים להקל עליהם עד כמה שאפשר מבחינה פיזית ונפשית. סגרנו הסכם עם מלון קרוב, כדי שיוכלו לישון שם בלי לבזבז זמן ולהסתכן בנסיעה בתחבורה ציבורית, או לסכן את המשפחות בבית. יש לנו גם שיתוף פעולה עם בית ספר סמוך שדואג לילדים לפעילות חינוכית ובידורית כשהצוותים עובדים. ילדים בני ארבע עד 14 יכולים להישאר שם במהלך המשמרות, כי בתי הספר סגורים. הקמנו גם פרויקט מניעה לבעיות נפשיות, עם קו פתוח 24 שעות, ואנחנו מנסים להפחית באמצעותו את גורמי הסיכון שלהם".
למרות זאת, מה הקשיים שלהם בהתמודדות היומיומית במגפה?
"אני יכול לתת את עצמי כדוגמה. כרופא וכמנתח של דרכי העיכול, חוויתי את המגפה מהרגע הראשון. כשהכל עצר והתחלנו לקבל החלטות מסובכות, דחופות וחשובות הגיע הלחץ. אתה יכול להבין מה זה אומר שמפסיקים את כל הפעילות במחלקות הקרדיולוגיות והאחרות גם מבחינה רפואית וגם מבחינה כלכלית. אחר כך, החזרה לשגרה אחרי השיא הראשון הייתה מהירה מאוד. בכל התהליך הזה, לראשונה בחיי, הלכתי לטיפול פסיכולוגי, אחת לשבוע, כצעד מונע. זה עזר לי ואני ממשיך בו מאז. גם העובדה שאני מגיע פיזית למשרד מסייעת לארגון, למרות שאני יושב שם לבד בחדר.
"הילדים שלי כבר גדולים, בני 27 ו־24. הם שומרים על עצמם. אחת עובדת מהבית והשני שף, אבל מקפיד לעטות מסכה במסעדה וחוזר משם ישר הביתה. אשתי עברה בתחילת השנה לגור מחוץ לעיר ולא חזרה יותר לסאו־פאולו. אני נוסע לבקר אותה בסופי שבוע. אולי בגלל הקורונה שיניתי את סגנון החיים, התחלתי להעריך יותר את המשפחה ואת פעילויות הפנאי, שלא הקדשתי להן מחשבה לפני זה".
מה היה הרגע הכי קשה מבחינתך?
"באפריל-מאי 2020, כשהפסקתי לעבוד כרופא מנתח ולא ראינו אור בקצה המנהרה. דאגתי לבית החולים, לא הצלחתי להירדם בלילה ממחשבות מה אפשר לעשות כדי לצמצם את הנזק, אלו היו הרגעים הקשים ביותר. הרגשתי מאוד בודד. כולם גם עברו לעבוד מהבית ולא לי היה עם מי לחלוק בנטל. אבל היו אנשי מקצוע שעזרו לי בניהול הצד הרפואי וזה היה חשוב".
בספטמבר ירד ממוצע המתים היומי בברזיל אל מתחת ל־1,000 ונראה היה שהמצב תחת שליטה. אבל אז, בעידודו של בולסונארו הפופוליסט, הפסיקו יותר ויותר אזרחים לציית להנחיות. גם הנשיא הקפיד לזלזל בהן בעצמו כשכינה את הקורונה "צינון קל", הצטלם ללא מסכה והכריז כי לעולם לא יתחסן. צעירים שמאסו בשעמום, החלו לערוך מסיבות פיראטיות בבתים. מעגלי ההדבקה התרחבו ותקופת חג המולד, עם המפגשים המשפחתיים והבילוי בחופי הים, החמירה את המצב והגרפים הנוראים החלו לטפס שוב.
מנאוס שבצפון המדינה הפכה לאזור אסון. מלאי החמצן בבתי החולים אזל ורופאים היו צריכים להחליט את מי להנשים. באותה תקופה התגלה לראשונה בעיר "הווריאנט הברזילאי", שפוגע בצורה קשה גם באנשים צעירים ובריאים, והיה ברור שזה רק עניין של זמן עד שיתפשט במדינה. למרות זאת, לא נקטה הממשלה הפדרלית בצעדי מניעה כמו הגבלת התנועה או סגרים.
לכל אלה הצטרף גם הקרנבל המסורתי בפברואר. הוא אמנם בוטל באופן רשמי, אך רבים חגגו אותו בכל זאת, מתחת לרדאר – והמחיר היה כבד. בחודש מארס מתו יותר מ־60 אלף ברזילאים מקורונה, התפוסה במחלקות לטיפול נמרץ במדינה עומדת מאז על יותר מ־90 אחוז ובתי החולים סובלים ממחסור בבלוני חמצן ותרופות קריטיות למונשמים. גם ממוצע המתים זינק ליותר מ־3,000 ביום, יותר מבכל מקום אחר בעולם.
"כאן באיינשטיין אנחנו מחזיקים עכשיו במלאי מספיק של חמצן", אומר קלז'נר. "כבר בתחילת 2020, כשראינו מה קרה במילאנו באיטליה, הכפלנו את כמות החמצן, מה שיצר הבדל משמעותי בהמשך. למרות זאת, אנחנו חוסכים בבלונים. הגדלנו גם את מלאי התרופות למונשמים, אבל גם אותו צריך לקצוב, כי הוא מוגבל. עכשיו, כשמספר המאושפזים ירד מ־300 ל־226 — יש לנו קצת יותר מרווח נשימה".
מה המצב בבתי החולים הציבוריים?
"נוראי. פחות באזור דרום־מזרח המדינה, שבו יש יותר תקציבים, רופאים וציוד, אבל בשאר ברזיל זה פשוט אסון, מצב חירום. אנחנו רואים שמספר האנשים שמתו מחוץ למחלקות טיפול נמרץ כבר הגיע ל־300 אלף. מדובר ב־300 אלף אנשים שהיו צריכים להתאשפז שם, כדי שיהיה להם סיכוי להתאושש, ומתו כי לא היה מקום במחלקות. וזה עוד בלי שדיברנו על האזורים המרוחקים שבהם אין בכלל רופאים מומחים שיכולים לטפל בחולי קורונה. הקורונה מכה עכשיו ממש בכל ברזיל. בשנה שעברה הייתה התפרצות במדינה אחת ואחר כך באחרת, ככה שהיה אפשר לרכז את המאמצים. עכשיו זה בכל מקום. בית החולים איינשטיין מעביר תרומות לאזור האמזונס ולקהילה היהודית החזקה במנאוס מוכת הקורונה. תורמים לנו יותר מאשר לבתי חולים ציבוריים, אולי בגלל האמינות שלנו. הם יודעים שנעביר את הכסף ישירות למקום הנכון".
אתה שותף לתחזית של אוניברסיטת וושינגטון, שצופה 100 אלף מתים מקורונה בברזיל באפריל?
"לצערי, אני חושב שהם צודקים. אפריל יכול להיות גרוע יותר ממארס. בשבוע האחרון למשל, אישר בית המשפט העליון לחדש קיום טקסים דתיים בנוכחות קהל - בתנאי שיישמר ריחוק חברתי. מיד נוצרו התקהלויות בחג הפסחא, מה שיגבה מחיר כבד. המאמינים, אם אפשר לקרוא להם ככה, חושבים שרק אלוהים יציל אותם ולא שום דבר אחר. הטקסים חשובים להישרדות של הכנסיות והארגונים הדתיים, אבל רעים לבריאות הציבור. לכן אני לא חושב שהמצב ישתפר בקרוב. הצעירים ממשיכים לקיים מסיבות פיראטיות, להיפגש ולהתקהל. הם לא מבינים שהווירוס השתנה. הווריאנטים הברזילאיים, בעיקר זה שבא ממנאוס, תוקפים גם אנשים יותר צעירים ובריאים. אנחנו רואים איך שיעורי התמותה עולים בגילים האלה".
מה לדעתך חלקה של הממשלה במצב?
"הגישה של הנשיא בולסונארו לגבי הקורונה הייתה מכחישנית מההתחלה. בגלל זה איבדנו את ההזדמנות לרכוש חיסונים כבר בשנה שעברה. הוא גם פנה לבית המשפט כדי לאסור על המושלים לבצע בידודים ולסגור את המסחר, הוא ממש נלחם משפטית בצעדים נגד הקורונה. בקשתו נדחתה, אבל הוא מעודד את מי שלא מרוצה מההגבלות, למשל ראשי ערים, להיאבק בהן בבית המשפט. אזרח רגיל מסתכל על המצב במדינה ומחליט לעשות מה שמתאים לו. חלק אומרים: 'נלך לפי הנשיא', וחלק מקשיבים למושלים. ברור שיש השפעה פוליטית על ההחלטות. בשנה הבאה יהיו בחירות ואין ספק שזה קשור. בכל משבר – לא משנה אם הוא סניטרי, פיננסי או בריאותי, צריך הנהגה שתעביר מסר אחיד ויעיל, כאן זה לא קרה בכלל".
אתה מקנא בישראל על שהצליחה להשיג חיסונים?
"אנחנו מסתכלים על ישראל כמודל לחיקוי. מובן שיש המון הבדלים בגודל האוכלוסייה והמדינה ובעיקר בחינוך. אני לא מדבר על הערים החרדיות שבהן המצב היה שונה, אבל בישראל בסך הכל כיבדו את ההנחיות וניסו לעזור כלכלית למי שנפגע. זו לא קנאה, אבל ישראל משמשת דוגמה חיובית למדינה שהשקיעה בפתרון של חיסונים, למרות שאין בה מסורת של מבצעי חיסון. בברזיל אנחנו רגילים לקמפיינים של חיסונים, מאוד מעודדים כאן את ההתחסנות לשפעת, לפוליו ולחצבת למשל, בישראל פחות. יש לנו כאן תוכניות לאומיות למטרה הזאת. אבל מההתחלה ההנהגה השמיצה את החיסונים, ועכשיו הבעיה שלנו היא שלא מצליחים לרכוש מספיק חיסונים. רק כתשעה אחוזים מהאוכלוסייה התחסנה בחודשיים וחצי מאז החל המבצע, זה מעט".
לאור השתוללות המגפה, נושא החיסונים לא יורד מהכותרות. לפני מספר שבועות נחשף שחברת פייזר פנתה לממשלה הברזילאית כבר בחודש יוני 2020, עוד בשלב הניסוי, והציעה לה לרכוש כמות גדולה של מנות. את המשא ומתן ניהל שר הבריאות הקודם, אדוארדו פאזואלו, שמונה לתפקיד אחרי ששני קודמיו התפטרו בתוך חודש, כיוון שלא הסכימו למדיניות ההכחשה של הנשיא. כשהגיעה הפנייה מפייזר, תבעה ברזיל שהחברה תהיה אחראית גם לתופעות לוואי אם יהיו כאלה. רק שתי מדינות נוספות בעולם הציבו דרישות דומות — ונצואלה וארגנטינה. שתיהן, כמו ברזיל, נשארו בלי החיסונים. רק אחרי שמושלי המדינות החלו לרכוש חיסונים באופן עצמאי, הסכים הממשל הפדרלי להתחיל לפעול בעניין.
"אם היינו מצליחים לקנות חיסונים ביוני, היינו היום במקום אחר", אומר קלז'נר. "מהבחינה הזאת, ישראל הצליחה, בגלל שהגיעה להסכם מוקדם עם פייזר. המדינה שמה את רכישת החיסונים בעדיפות גבוהה, למרות שהכסף שהשקיעה היה יכול לרדת לטמיון, אם החיסון לא היה יעיל. לברזיל הייתה הזדמנות לעשות אותו הדבר, אבל היא הוחמצה. היא נאלצה להתחיל לקנות חיסונים יחד עם שאר העולם, ומתקשה עכשיו להשיג אותם. הארגון כאן הוא טוב, יש לנו את אחת מתוכניות החיסונים הטובות בעולם. אבל חסרים חיסונים לקורונה".
ישראל גם נבחרה על ידי פייזר כמודל. זה היה יכול לקרות בברזיל?
"אני חושב שהיינו יכולים לעשות את זה. כאן באיינשטיין למשל, יש לנו מחלקת מחקרים אקדמיים שבודקת יעילות של תרופות חדשות. אף חברה לא תוותר על שוק עצום כמו ברזיל, יצרניות התרופות רק מחפשות את המדינה. אבל הדלת לפייזר נסגרה על ידי הממשלה, במקום לקבל אותם עם שטיח אדום".
למה?
"אני חושב שזו הייתה בעיה של אידאולוגיה, לא האמינו בחיסון ולא חשבו שהוא יהיה זמין במהירות. לא הקשיבו למדענים ולמדע".
4 צפייה בגלריה
''בישראל ראש הממשלה התחסן ראשון, כאן זה ההפך''. שלט שהושחת עם תמונת נשיא ברזיל
(צילום: AFP)
בית החולים איינשטיין בסאו־פאולו נוסד ב־1955 על ידי קבוצה של רופאים יהודים, מהגרים שהגיעו לברזיל אחרי מלחמת העולם השנייה. "זו הייתה הדרך שלהם להודות על קבלת הפנים החמה", מספר קלז'נר. הוא נחנך ב־1971, אחרי 16 שנים של גיוס תרומות. בנו של אלברט איינשטיין השתתף בטקס הפתיחה. "האידיאולוגיה מאחורי הארגון מתבססת על ארבעה ערכים יהודיים: מצוות, חינוך, רפואה וצדקה – במובן של צדק חברתי. איינשטיין תמיד היה הגוף המייצג של הקהילה היהודית בסאו־פאולו. רבנים מבקרים אצלנו, אנחנו מציינים את החגים היהודיים, יש לנו מסורת של תפילות בראש השנה ויום כיפור. חשוב לנו גם לתרום לקהילה. בעיר סאו־פאולו הקמנו 24 מוקדי בריאות, חדר מיון ושני בתי חולים ציבוריים שבהם הטיפול הוא בחינם. באחד מהם מתקיימת פעילות מסובכת כמו השתלות איברים וטיפולים אונקולוגיים. כמיליון וחצי אנשים נהנים מהפעילות הפילנתרופית של בית החולים איינשטיין".
מעבר לטיפול, באיינשטיין תורמים לקהילה גם באמצעות הסברה ומחקר. "אנחנו מפרסמים הנחיות באתר שלנו, בראיונות לתקשורת ובפרסומים ברשתות החברתית. חשוב מאוד להעביר לאנשים מידע מבוסס מדעית על הקורונה ומניעתה. ביצענו גם מחקרים במכון המחקר והחדשנות שלנו, שקיים כבר 23 שנים. בשנה האחרונה הובלנו מחקרים על יעילות התרופות לקורונה. כאן בברזיל, בעיקר בגלל יוזמה של הנשיא בולסונארו, דיברו הרבה על תרופות כמו הידרוקסי־כלורוקין. ניהלנו מחקר על השימוש בהן וריכזנו תוצאות מ־70 יחידות טיפול נמרץ שאספו נתונים עבורנו. הצלחנו להוכיח את חוסר היעילות שלהן בטיפול בקורונה והמסקנות פורסמו בכתבי עת נחשבים בעולם".
הכל, טוען קלז'נר, מתחיל מלמעלה. "בישראל יש כל הזמן בחירות שנגמרות בתיקו, אבל יש הנהגה וראש הממשלה התחסן ראשון ונתן דוגמה אישית. זה תפקידה של המנהיגות – להכריז על סגר כשצריך, לאכוף את הבידוד ולסייע למי שצריך. כאן ראינו בדיוק ההפך. מבחינה רפואית אנחנו מחליפים מידע עם ישראל, אבל תמיד ביוזמתנו. בתחילת המחלה יצרנו קשר עם מחלקת החירום של בית החולים תל השומר ודיברנו עם האחראים לטיפול שם. היו ניסיונות נקודתיים לשיתוף פעולה בין ארגון לארגון, לא ברמה הממשלתית. אבל הנשיא בולסונארו כבר שלח את הבן שלו לישראל, לבחון כאן תרופה שעדיין נמצאת בשלבי ניסוי מאוד ראשוניים".
