3 צפייה בגלריה
נאס דיילי
נאס דיילי
נוסייר יאסין, על גג העולם: "זה שיש ישראלי שמקבל אותי, מבחינתי זה פי עשרה יותר ממישהו שעוקב אחרי בהודו"
(צילום: Nas Studio)

בתחילת 2016 החליט נוסייר יאסין לעזוב משרה מתגמלת בהייטק ולצאת למסע מסביב לגלובוס. על הדרך השיק יומן וידאו בפייסבוק שנועד לתעד את הרפתקאותיו. Nas Dailey הוא קרא לו, והכריז על העיקרון המנחה של המיזם: "להיות כוח לטוב". מעין 'אני מאמין' נאיבי, שנועד לפזר אהבה והבנה בכל העולם, ותוך התחייבות כמעט-רברבנית ליצור סרטון אחד מדי יום, במשך אלף ימים רצופים. חמש שנים אחרי "נאס דיילי" הוא מעצמת מדיה, אימפריה אינטרנטית עם כ-36 מיליון מנויים מאינספור מדינות. על אף זאת, הצעיר הנמרץ והשאפתן, שנולד וגדל בעיירה עראבה שבגליל התחתון, ומאז יצא אל נדודיו סביב כדור הארץ הפך משפיען הרשת המשמעותי ביותר שיצא מארץ הקודש, מודה בראיון מיוחד ל-ynet ממקום מושבו בסינגפור שקהל היעד שלו היה ונשאר הציבור בישראל, ואליו הוא פונה לפני כולם: "זה שיש ישראלי שמקבל אותי, מבחינתי זה פי עשרה יותר ממישהו שעוקב אחרי בהודו".
ההצלחה האדירה של נאס דיילי הפכה את יאסין בן ה-29 לאושיית הרשת המשפיעה ביותר בעולם כיום, והיא נישאת על המון אנרגיה חיובית מתוך אמונתו באדם. אבל בראיון הוא מודה כי אחד המניעים שלו היה ונשאר הכעס. הצהרה מפתיעה, אך כנה, ואפשר לומר שגם מובנת, בהתחשב במסלול חייו הלא שגרתי. "תמיד רציתי שמשהו כזה יקרה. אבל כילד קטן בעראבה, היה בי כעס. בכנות, זה כעס שמניע אותי מאז ומתמיד. זה לא הביטחון העצמי שאני יכול להצליח. זה יותר שאני מאוד כועס", אומר יאסין בשיחת הזום. אלא שבמקום לרטון, להתמרמר ולהתלונן, הצעיר המבריק בן ה-19 (בן למשפחה מוסלמית בת ארבעה אחים, אב פסיכולוג ואמא מורה) הפנה מבט למעלה וקדימה, וגם החוצה, אל מעבר לגבולות ישראל.
נישא על שאיפות שנראו דמיוניות בשעתן, הוא הגיש מועמדות ללימודים באוניברסיטת הרווארד היוקרתית בארצות הברית, והתקבל ללימודי כלכלה ותכנות על מלגה מלאה. ב-2014, משהשלים תואר בכלכלה, פנה אל השוק הפרטי והשתלב כמפתח תוכנה באפליקציית ונמו לתשלומים מקוונים. בתחילת 2016 החליט לעזוב הכל, לארוז תיק גב ומצלמה ולצאת למסע מסביב לעולם. אז השיק את נאס דיילי. אחרי שלוש שנים ורצף יומיומי של אלף סרטונים בני דקה אחת, שעוררו תשומת לב אדירה, צברו קהל של עשרות מיליונים בפייסבוק, יוטיוב, אינסטגרם וטיק טוק, ויותר מ-13 מיליארד (!) צפיות בסה"כ - יאסין החליט לקחת את המיזם הפרטי הזה צעד אחד קדימה ולייסד חברה להפקות וידאו, שתהפוך אותו למיליונר. כך לפחות הוא מקווה.

(מסרטוני נאס דיילי: נוסייר יאסין מתעד בווידאו - שצילם והבריח חרף איומי הצבא המקומי - את ביקורו בצפון קוריאה, אותה הוא מכנה "המדינה המדכאת ביותר בעולם")

אבל ההצלחה הכבירה וחובקת העולם לא מרגיעה אותו, ויאסין מודה כי הוא אינו קרוב אפילו לכיבוש היעדים מרחיקי הלכת שהציב בפני עצמו. "אני עדיין מרגיש לוזר כשאני משווה את עצמי לישראלים היהודים. אני לא מישהו שייסד סטארט-אפ ומכר אותה במיליארד דולר, אז כשאני משווה את הפרויקט שלי למיזמים אחרים גדולים שבאו מישראל, זה מחזיר אותי לקרקע. אני לא רואה את עצמי מצליח כמותם עדיין, אבל בהחלט חושב שאני על המסלול הנכון", הוא אומר.

תוצר של שתי התרבויות, הפלסטינית והישראלית

ההתבוננות המפוכחת של יאסין על אנשי עסקים ישראלים נובעת מהערכה לפועלם ולהצלחתם, אבל אינה חפה מתחושת הקיפוח שחווה בצעירותו בעראבה, ביחס לבני דורו הישראלים בתל אביב, הרצליה וחיפה. מכאן גם הכעס, שעם השנים הפך לאנרגיית הקיטור שלו, המנוע שמדהיר אותו קדימה, אף שהשאלות שעולות ממנו נשארו פתוחות מבחינתו: "למה אנשים קוראים לי פריפריה? אני לא פריפריה מזוינת. כאילו, למה אני לא יכול להתקבל לאותה עבודה של ישראלי יהודי? למה לא יכולה להיות לי חברה יהודייה? אתה יכול ללכת לאותו בר עם כולם, והבחורה היהודייה לעולם לא תדבר איתך אפילו. כל זה מטפטף כלפי מטה בשאיפות שלך: עם מי להתחתן, באיזו עבודה לעבוד, כמה כסף אתה יכול להרוויח בדרך שבה אתה מתקדם. וזה מתסכל אותי הרבה יותר, כי הרגשתי שאנחנו - ערבים ישראלים - משלמים את אותו המחיר על החיים שלנו בישראל, אבל אנחנו לא נהנים מאותו התגמול מהחיים בישראל", הוא מסביר.
"לחיות בישראל זה משהו שנתפש שנוי במחלוקת מטבעו. תמיד שנאתי את האבחנות בין גזעים ודתות, וצבע עור ומגדר. אני הייתי הילד מהכפר, אבל אף פעם לא רציתי להיות אחד מילדי הכפר. רציתי להוכיח לעולם שאני שווה אל כל אחד אחר. אני מקווה שההצלחה של נאס דיילי תגרום לכך שאהיה החבר הערבי האינטרנטי הראשון של ישראלי, או הודי. זה טוב, וזה מאוד מרגש".

(מסרטוני נאס דיילי: נוסייר יאסין מספר לעוקביו כיצד בישראל לא הכיר כלל יהודים, אבל כיום רבים מחבריו הם יהודים ואפילו בת זוגו יהודיה)

אפשר לייחס חלק מהשינוי התפישתי שעבר יאסין לכך שמנער פלסטיני, ישראלי, עם כל בלבול הזהויות שנלווה אליו, הוא הפך אזרח העולם הגדול. הפרספקטיבות השתנו, שדה הראייה העמיק והתרחב. "תמיד חשבתי שלגדול בישראל, כיהודי או ערבי, זו חוויה מיוחדת, במיוחד על רקע הסכסוך", הוא מסביר. "חשבתי שהקונפליקט בין ישראל לפלסטין הוא תופעה יוצאת דופן בעולם. אבל זה לא נכון. לסרביה וקוסובו היו אותן בעיות מחורבנות, גם סודאן או מרוקו ומערב הסהרה. העניין הוא שהמדינות הללו הצליחו לפתור את הסכסוכים, ואנחנו צריכים לפתור את שלנו. אני חושב שתפישת עולם גלובלית מאפשרת לך להבין שאתה לא מיוחד".
רוב האנשים מחפשים עוגן, גרעין קהילתי, בית פיזי או רוחני. זה משהו שלא מדבר אליך בנדודיך.
"האמת שמעולם לא הרגשתי מחובר למקום בו גדלתי, אפילו כילד. לא התחברתי לתרבות. אני מעריך כמובן חלק מההיבטים שלה, כמו הנדיבות והחמימות של האנשים, אבל אף פעם לא חשתי קשר לתרבות שלי. אני לא רוצה להרגיש כמו מישהו שהרקע שלו מגדיר אותו להמשך החיים, כזה שהכפר שלי הוא העולם. אנחנו לא רובוטים ואני חושב שאנשים צריכים להפסיק לחשוב שהם צריכים לחיות ולמות ובדרך להחזיק בעלות בקרקע משלהם. הם צריכים להבין שיש כל כך הרבה שטחים בעולם ויש המון הזדמנויות בכל מדינה בעולם. אני חושב שתפישת עולם גלובלית זה מה שחסר לנו, במיוחד בישראל - ערבים יהודים".
אף שבפועל הוא אזרח העולם, אדם שנע ממדינה למדינה, עם שני נ"צ מרכזיים על גבי הגלובוס - דובאי וסינגפור, שם הקים את מרכז עסקיו - יאסין לא מתכחש למקום ממנו בא, ורואה בעצמו תוצר של שתי התרבויות בצלן גדל - הפלסטינית והישראלית. למעשה, השאיפה שלו לחבר בין ערבים ליהודים במרחב של המזרח התיכון, וליצור שותפות, או לפחות הבנה, היא לעצמה כוח מניע במיזם שלו. המקום בו החלום הכללי מתמזג עם החלום האישי, שהתגבש לטענתו בתמהיל של הזהות הפלסטינית שלו עם ההשפעה המערבית המתקדמת של מדינת ישראל. "יש שתי מדינות במזרח התיכון שהייתי רוצה להיוולד בהן - ישראל והאמירויות. לא שום מדינה אחרת", הוא מצהיר.

(מסרטוני נאס דיילי: נוסייר יאסין מסביר כיצד כל בני האדם קשורים גנטית, ומופתע לגלות שבעורקיו זורם גם דם יהודי)

"אני מכיר את הסיפור של העם שלי, והעוולות מהם סבל לאורך השנים, אבל עכשיו אני מכיר גם את הסיפור של ישראל ולא הייתי יכול להיות מודע אליו לולא גדלתי במדינה. ישראל סיפקה לי את הצד השני של המטבע. ואני אוהב את זה... הסיבה שנאס דיילי קיים זה שהוא תקוע באמצע. הייתי כל כך מתוסכל מהמצב, שהחלטתי ליזום את זה. עד כמה שיש לי בעיות עם ישראל, זה האינטרס שלי לעזור לבנות את ישראל"
"העובדה שנולדתי בישראל היא מזל גדול. מצד אחד זו קללה, אבל זו גם ברכה. למדתי המון. למדתי על הקונספט של דמוקרטיה. אני לא יכול להגיד שאני אוהב את הדמוקרטיה שהכרתי, אבל הפנמתי את הקונספט. את העיקרון שמותר לך להתבטא בחופשיות, העיקרון של פיתוח מדעי, חיפוש מתמיד אחר תגליות וטיפוח סטארט-אפים. למדתי הרבה גם על ההיסטוריה היהודית. אני חושב שהקיום שלי כפלסטיני בישראל פקח את עיני בנוגע לצד השני, וזה גורם לך לפתח אמפתיה".
זו כמעט משימה בלתי אפשרית עבור רבים בחברה המשוסעת שלנו.
"נכון. אני מכיר את הסיפור של העם שלי, והעוולות מהם סבל לאורך השנים, אבל עכשיו אני מכיר גם את הסיפור של ישראל ולא הייתי יכול להיות מודע אליו לולא גדלתי במדינה. ישראל סיפקה לי את הצד השני של המטבע. ואני אוהב את זה. אני אוהב ללמוד. וזה נהדר. הסיבה שנאס דיילי קיים זה שהוא תקוע באמצע. הייתי כל כך מתוסכל מהמצב, שהחלטתי ליזום את זה. עד כמה שיש לי בעיות עם ישראל, זה האינטרס שלי לעזור לבנות את ישראל. המשפחה שלי לא עומדת לעבור לפלסטין מתישהו בקרוב. היא נמצאת בישראל, וזו המציאות סביבה לאורך שבעים השנה האחרונות. אז איך אנחנו יכולים להפוך את שבעים השנה הבאות יותר טובות לך ולי".
אהבת הקהל הישראלי זה משהו שמעניין אותך? רבים מהאזרחים הפלסטינים מנסים להתנער ממנה.
"אני אוהב את זה. זו הסיבה שאני עושה את הראיון הזה. אני לא מבין אנשים שדוחים את אהבת הקהל הישראלי. אני חושב שזה מה שחסר לישראלים לפעמים - פרטנר. שותף שמבין את הבעיות והצרכים ואת השאיפות שלהם מהצד השני וזה הרעיון מאחורי נאס דיילי. אני לא פה כדי לעמוד לצד הפלסטינים וגם לא לצד הישראלים. זה שיש ישראלי שמקבל אותי, מבחינתי זה פי עשרה יותר ממישהו שעוקב אחרי בהודו. הסיבה היא שיש כל כך הרבה יהודים שאין להם בכלל חברים ערבים, הם לא שומעים אותם ואין ביניהם שום אינטראקציה. במיוחד חיילים. ואם זה המצב, אז מתי הם יעלה בידם לשמוע את הצד שלנו? החדשות הרי אף פעם לא ידווחו על כך. אז מישהו צריך לחלוק איתם את הצד הזה של הסיפור.
"זה ממלא אותי בשמחה, לדמיין למשל חייל ישראלי יושב בשירותים, ובעודו עוסק בענייניו הוא פותח את הסמרטפון וצופה בווידאו של נאס דיילי. ואז הוא אומר לעצמו: 'וואו! הבחור הזה לא רע. וואלה, אולי לא כל הערבים טרוריסטים, ואולי זה רעיון שמישהו החדיר לראש שלנו'. מבחינתי זוהי מטרה עילאית ולכן אני רוצה לפנות יותר לחברה הישראלית. אין לי שום עניין בפנייה לחברה הירדנית. אין לי שום עניין מיוחד בירדן, גם לא במצרים. יש לי עניין בישראל ובפלסטין, זה כל מה שאכפת לי ממנו"
"לכן זה ממלא אותי בשמחה, לדמיין למשל חייל ישראלי יושב בשירותים, ובעודו עוסק בענייניו הוא פותח את הסמרטפון וצופה בווידאו של נאס דיילי. ואז הוא אומר לעצמו: 'וואו! הבחור הזה לא רע. וואלה, אולי לא כל הערבים טרוריסטים, ואולי זה רעיון שמישהו החדיר לראש שלנו'. מבחינתי זוהי מטרה עילאית ולכן אני רוצה לפנות יותר לחברה הישראלית. אין לי שום עניין בפנייה לחברה הירדנית. אין לי שום עניין מיוחד בירדן, גם לא במצרים. יש לי עניין בישראל ובפלסטין, זה כל מה שאכפת לי ממנו".
אתה משקיע המון בשינוי תודעתי, אבל יש לך גם פתרון מדיני מעשי?
"אני לא מאמין במדינה אחת לכל האזרחים, אלא בשתי מדינות - אחת לישראל, אחת לפלסטין. אבל כרגע אנחנו פלסטינים שחיים בישראל, אז איך לעזאזל אנחנו יכולים לתקן את ישראל? זו המטרה העיקרית שלי כרגע ואני מקווה שאצליח להמשיך ולתרום לכך איכשהו".
הכוונות המוצהרות של יאסין טובות, יש כאלה שיגידו תמימות או יומרניות, אבל אין עוררין על כך שהן חיוביות ומפרות. עם זאת, יש, כצפוי בעולם הערבי, מי שרואה כוונות טובות באופן שלילי, במיוחד אם הן מבטאות רוח של קבלה והבנה לצד הישראלי. שלא לומר חלילה "נורמליזציה". כך, באוקטובר האחרון הואשם יאסין בידי רשת אל-ג'זירה כי מאחורי המיזם האישי המגניב והסובלני לזולת, מסתתר משת"פ שמכר את נשמתו לשטן, סוכן הממומן בידי ממשלת ישראל. בתגובה לכך, הפיק יאסין סרטון נוקב (ועדיין משעשע) בשם "היזהרו מאל-ג'זירה", מהבודדים שחרגו אי פעם מהמסגרת הקשוחה של דקה הנהוגה בסרטוניו. במשך יותר מחמש דקות שטח את טענותיו נגד הפייק-ניוז שמפיצה נגדו הרשת הקטארית, הזכיר למיליוני עוקביו כי היא זו שממומנת בידי המשטר המקומי, וחשף כיצד היא מדברת בשני קולות - זה הליברלי פונה לקהל המערבי באנגלית, בעוד שאל הקהל דובר הערבית במזרח התיכון היא משדרת תכנים שמרנים.

אלטרנטיבה לתעמולה של תקשורת המיינסטרים

"נכון לעכשיו יש לנאס דיילי 36 מיליון עוקבים באינטרנט. הייתי אומר שבנוסף להם יש ודאי כעשרה מיליון אנשים שלא אוהבים אותי", אומר יאסין שנראה מרוצה גם מתשומת לב שלילית שמופנית כלפיו. "פאק! יש לי עשרה מיליון שונאים. אבל הדרך שאני מסתכל על זה היא שטוב להיות שנוא. אין דבר אחד שאכן שינה משהו בעולם והתקבל לחלוטין בחיוב. כשאני מתבונן על ההיסטוריה, אני לא יכול לזהות אדם שעשה שינוי בעולם והתקבל רק באהבה. כל פוליטיקאי שניסה להוביל שינוי זכה לתגובות של שנאה. גאנדי, נלסון מנדלה, שמעון פרס, הממציא של ביטקוין. כשאתה מנסה לשנות תמיד יהיו לך שונאים. להיות נאהב על ידי כולם זה להיות ליצן. אני לא כיוונתי לזה שנאס דיילי יהיה ליצן או משהו שכולם אוהבים. אני עדיין רוצה להצהיר הצהרות שנויות במחלוקת, במיוחד בקהילה שלי. אני מאמין שאנשים תמיד מתנגדים לעתיד וזו המשימה שלי ליצור מספיק פעילות תקשורתית, אפילו תעמולה, כדי להניע את האוכלוסיה לכיוון העתיד. זה מה שאנחנו עושים".
"אני לא יכול לזהות אדם שעשה שינוי בעולם והתקבל רק באהבה. כל פוליטיקאי שניסה להוביל שינוי זכה לתגובות של שנאה. גאנדי, נלסון מנדלה, שמעון פרס, הממציא של ביטקוין. כשאתה מנסה לשנות תמיד יהיו לך שונאים. להיות נאהב על ידי כולם זה להיות ליצן. אני לא כיוונתי לזה שנאס דיילי יהיה ליצן או משהו שכולם אוהבים"
באופן כללי, נאס דיילי מייצג אלטרנטיבה מאוד לא שגרתית לתקשורת המיינסטרים בעולם, שמדווחת על החדשות בשחור ולבן, טובים ורעים.
"הדרך שבה אני מתבונן על תקשורת המיינסטרים היא שזהו מקור מדהים לתעמולה שלילית. היא כל כך שלילית, עד רמה שהיא כמעט לא אמיתית. רציתי שנאס דיילי יהיה ההפך המוחלט של זה. רציתי שישמש מעין תעמולה חיובית, מאזנת. זו עדיין תעמולה דרך אגב, כך שהאמת נמצאת כנראה באמצע. אז אם מישהו צופה ב-CNN או פוקס ניוז, ואז הוא צופה בנאס דיילי וחושב איזה מדהים האדם הזה שמופיע בו ואיזה מדהים סיפור החיים שלו, אז גם זו לא אמת. האמת נמצאת באמצע. אבל אני חושב שלפעמים אנחנו צריכים לאזן את החדשות השליליות עם קצת תעמולה חיובית. אם אני אנסה עכשיו להתמקד בכמה האישה הערביה מצליחה - יכול להיות שיתקבל הרושם שיש הרבה נשים ערביות מצליחות, אבל המציאות שיש המון בעיות בהקשר הזה, במדינה שלי ובכל מדינות ערב. אני מסתכל על התקשורת כמו על כוס משקה: אם היא חצי ריקה, אז אנחנו מתמקדים בחצי הכוס המלאה, ואז אנחנו יכולים לאזן את התמונה, להסתכל על הכל כמכלול ולהגיד יופי, המציאות נראית קצת יותר טוב".
במיזם שלו, נאס דיילי, יאסין בחר לשחות בסטרימינג, בניגוד מוחלט לזרם המאפיין את ערוצי הטלוויזיה ותקשורת המיינסטרים. נראה שזהו עיקרון מנחה שלו - לעשות את ההיפך ממה שמקובל ומצופה ממנו. "אני חושב שהסיבה שנאס הגיע רחוק כל כך היא שבכל צעד בדרך התעקשתי לעשות מה שכל האחרים סביבי לא עשו", הוא אומר.
כדוגמה לכך הוא מביא את ההחלטה להגיש מועמדות להארוורד. "רוב החברים שלי בעראבה רצו להיות רופאים. זוהי העיר עם אחוז הרופאים הכי גבוה בישראל ביחס למספר התושבים. מבחינתי, זה היה הסימן לא ללכת ללמוד רפואה בישראל או באירופה, אלא לנסות להתקבל להרווארד. ואז כשהתברר לי שבהרווארד כולם רוצים ללמוד עסקים, החלטתי שזה לא הכיוון שאני צריך ללכת אליו. ואז, כשעבדתי ב'וונמו' כולם רצו לעבוד כמהנדסי תוכנה, וזה סימן לי שאני צריך משרה אחרת. גם כשהקמתי את נאס דיילי, כולם היו יוצרים קטעי וידאו ומעלים אותם ליוטיוב, וזה סימן לי לעשות אחרת ולהעלות אותם דווקא בפייסבוק במקום. וכשכולם הפיקו סרטונים של עשרים דקות, הבנתי שאני צריך ללכת על סרטונים קצרים. זה הדפוס שלי, ועד עכשיו הוא עובד היטב בשבילי. אם הייתי צריך לתת עצה למישהו מבין הקוראים זה לבדוק מה מקובל אצל האנשים סביבך - ולעשות בדיוק את ההיפך. ברוב המקרים אתה תנצח".
איך היו נראים החיים שלך היום אם היית משלים עם הציפיות ממך ונשאר בארץ?
"האמת היא שככל הנראה הייתי סובל מאפליה. איך שאני רואה את זה, הרווארד הפכה אותי לשווה בין שווים מול היהודים. זה פשוט מאוד, מאז שקיבלתי את התואר, התחילו להיות לי חברים יהודים, חברים בתל אביב. לראשונה בחיי זכיתי בכבוד. לפני כן נתפסתי פשוט כ'עוד ערבי', שהיה צריך להוכיח את עצמו בפני היהודים שהוא ראוי ליחס שוויוני מצדם. כך שאם לא הייתי מתקבל להרווארד נראה שגם נאס דיילי לא היה נוצר. אני משער שהייתי עובד בהייטק איפשהו כמהנדס תוכנה, וזו הייתה עבודה שגרתית. הייתי ודאי מתחתן ומתגורר בכפר שלי, ולא הייתי מקבל הזדמנויות לשגשג. לא הייתי מסוגל לגייס השקעות מקרנות הון כפי שהייתי רוצה.
"זה עצוב. אבל כפי שאני רואה זאת, עזבתי את ישראל כדי להוכיח לעולם ולישראל שאני שווה. אבל לא כולם יכולים לעזוב את ישראל, ולהתקבל להרווארד כדי להוכיח לישראלים שהם שווים להם. אז איך אנחנו יכולים לגרום לכלל הציבור הישראלי לשים לב לשני מיליון איש מתוכם ולתת להם הרגשה של אזרחים שווי זכויות גם בלי שיתקבלו להרווארד? אני לא באמת יודע. זו לא הרגשה טוב להודות בכך שלולא התקבלתי להרווארד ולולא הקמתי את נאס דיילי, אולי המדינה שלי לא הייתה גאה בי. לא היינו מקיימים את הראיון הזה, וגם אם כן, הוא לא היה מזיז לאף אחד".

(מסרטוני נאס דיילי: נוסייר יאסין נקלע למפגש מדכדך בסמטאות ירושלים ומנסה להבין מה יכול לגרום לילדים חרדים לשנוא כל כך ערבים)

אחרי אלף סרטונים על בסיס יומי, הפסקת את הסדרה הזו. נראה שנאס דיילי משנה כיוון ופונה ליעדים עסקיים יותר. פחות יצירה, יותר ביזנס. מה החזון?
"אני עדיין יוצר סרטונים, אבל לא על בסיס יומי. בכנות, אני במרדף אחרי עוצמה. אני רוצה לבסס כוח, שבאמצעותו אוכל להפיק חמישים סרטונים ביום, ולא רק אחד בלבד. במקום לעשות דולר אחד, אני רוצה לעשות מיליון דולר. אז אם אני במרדף אחר עוצמה, אני לא אמור להמשיך ליצור וידאו בעצמי, אלא כדאי שיהיו אנשים שייצרו סרטונים בשמי ואיתי. אני לא אמור להיות עני שנודד מהוסטל להוסטל, אלא להיות עשיר מאוד, אפילו להחזיק מטוס פרטי. זה חלק מהעניין של מרדף אחר העוצמה, מכיוון שלעם שממנו אני בא מעולם לא היה כוח. הוא תמיד בידי היהודים האשכנזים הלבנים.
"בקרוב אנחנו נודיע על גיוס של עשרה מיליון דולר כדי לבנות את החברה הזו. כמה מהמשקיעים שלי הם ישראלים יהודים. אחרי המשימה שלקחתי על עצמי להפיק סרטון אחד ביום לאורך אלף ימים, עכשיו יש לי משימה חדשה לאלף הימים הקרובים: להקים חברה בת אלף עובדים. זו עוצמה רבה יותר מאשר אני עצמי"
"אני רוצה לקחת נתח מהכוח הזה של היהודים הלבנים ולפזר אותו בין אחרים, הערבי המוסלמי או היהודי האתיופי. כדי להשלים את המשימה הזאת אני צריך להיות יותר מיוצר וידאו. אני צריך להקים חברה. אני צריך אנשי צוות. זאת הסיבה ששיניתי כיוון – מהפקה של סרטונים בעצמי לחברה שמפיקה וידאו. כך אפשר להעצים את הכוח. בקרוב אנחנו נודיע על גיוס של עשרה מיליון דולר כדי לבנות את החברה הזו. כמה מהמשקיעים שלי הם ישראלים יהודים. אחרי המשימה שלקחתי על עצמי להפיק סרטון אחד ביום לאורך אלף ימים, עכשיו יש לי משימה חדשה לאלף הימים הקרובים: להקים חברה בת אלף עובדים. זו עוצמה רבה יותר מאשר אני עצמי. אם הייתי מת כבלוגר, אז גם הווידאו שלי ימות איתי. אבל החזון כעת הוא להמשיך ליצור מבלי ההכרח לקום כל בוקר ולהתחיל לצלם וידאו".
יש לך סרטון שאתה אוהב במיוחד?
"זה יהיה מוזר לבחור אחד. זה מרגיש כאילו יש לי אלף ושלוש מאות ילדים, וכל אחד מהם תרם למסע שלי. אפילו הסרטונים המעפנים. הם גרמו לי ללמוד איך להשתפר. אז אין לי וידאו נבחר".
מה אתה מאחל למדינת ישראל ולמגזר הערבי בה באופן ספציפי?
"הייתי רוצה שאחד מאיתנו יהיה ראש ממשלה ביום מן הימים. זה הכל".
אולי אפשר בינתיים להסתפק במנסור עבאס, שהפך לשון מאזניים וממליך המלכים בבחירות האחרונות.
"אבל מה היתה האג'נדה שלו? לצאת נגד גייז. הוא אומר 'אנחנו שמרנים ושונאים גייז ולכן תבחרו בי'. באמת? זה הקמפיין המזוין שלך? זה מה שמאפיין את החברה שלי עכשיו? זה לא יאמן. יש לנו עוד דרך ארוכה ללכת. אדם כמוהו לעולם לא יהיה ראש ממשלה. הבעיה עם האנשים האלה היא שהם ערבים שדואגים אך ורק לערבים. לא אכפת להם מהציבור היהודי. אני מבין את זה כי לאף אחד לא אכפת מהערבים. אבל החלום שלי הוא שלישראל יהיה ראש ממשלה ערבי שדואג גם לערבים וגם ליהודים, ושהאזרחים היהודים יתמכו בו באותה מידה. כשזה יקרה, אפשר יהיה לראות בזה ניצחון למדינה".
אולי אתה יכול להיות האדם הזה.
"לא לא לא. אני מתעניין בפוליטיקה, אבל בסופו של יום - יש לי מיליון צפיות ביום. זה מיליון דולר. תהייה לי חברה של אלף עובדים. מצד שני, אני מכיר בכך שפוליטיקאי מסוגל להביא למותי ביום אחד בגלל החלטה מטופשת לצאת למלחמה או משהו כזה. ואז אתה מבין שהכוח נמצא בידי המדינאים, לא בידי יוצרים או עיתונאים. ולכן בסופו של דבר נאס דיילי ייכנס גם לשדה המשחקים הפוליטי, כי שם נקבע אם אנשים יחיו או ימותו. וזה חשוב מאוד".
על מנסור עבאס: "מה היתה האג'נדה שלו? לצאת נגד גייז. הוא אומר 'אנחנו שמרנים ושונאים גייז ולכן תבחרו בי'. באמת? זה הקמפיין המזוין שלך? זה מה שמאפיין את החברה שלי עכשיו? זה לא יאמן. יש לנו עוד דרך ארוכה ללכת. אדם כמוהו לעולם לא יהיה ראש ממשלה. הבעיה עם האנשים האלה היא שהם ערבים שדואגים אך ורק לערבים. לא אכפת להם מהציבור היהודי.. החלום שלי הוא שלישראל יהיה ראש ממשלה ערבי שדואג גם לערבים וגם ליהודים, ושהאזרחים היהודים יתמכו בו באותה מידה. כשזה יקרה, אפשר יהיה לראות בזה ניצחון למדינה"

3 צפייה בגלריה
נאס דיילי
נאס דיילי
"הרווארד הפכה אותי לשווה בין שווים מול היהודים". נוסייר יאסין עם בת זוגו אלין תמיר במחווה לחג המולד בדובאי
(צילום: Nas Studio)
3 צפייה בגלריה
נאס דיילי
נאס דיילי
מציג אלטרנטיבה לא שגרתית לתקשורת המיינסטרים בעולם, שמדווחת על חדשות בשחור ולבן, טובים ורעים. נוסייר יאסין בדובאי
(צילום: Nas Studio)

יש סיכוי שתשוב לישראל?
"כרגע אני גר בסינגפור וגם בדובאי, שם אני קרוב יותר לישראל, וכך אני מתקדם לעבר הגשמת עוד חלום שלי: להקים משרד בישראל ביחד עם החברה שלי, נאס אקדמי. זה יקרה בשנתיים הקרובות ואז אני אשהה בישראל תקופות ארוכות יותר. זה תמיד היה החלום - לעבוד עם ישראלים, יהודים וערבים, להעסיק אותם ולבנות משהו איתם. תמיד השארתי עין על ישראל אבל אני צריך לפתח את המוצר הנכון בתרחיש הנכון ובתקציב הנכון כדי שאוכל ליזום משהו משמעותי שם".
ומה בדבר לחיות בישראל באופן קבוע?
"אני לא רואה את עצמי משתקע במאה אחוז, אבל בכנות אני לא רואה את עצמי נשאר בשום מקום במאה אחוז. כלומר, אני יודע שאשאר על כדור הארץ במאה אחוז, אבל לא בטוח שבישראל באופן ספציפי. בטח לא עד שמצב התנועה בכבישים ישתפר שם".

הישראלים הטובים בעולם פרויקט יום העצמאות