בתקריות האלימות האחרונות בירושלים ניתן היה למצוא בין המפגינים מהצד היהודי לא מעט צעירים בעלי חזות חרדית, הניזונים מאידיאולוגיה ימנית קיצונית המאפיינת את ארגון להב"ה. אף שמדובר עדיין בקומץ לא מייצג של החברה החרדית, מדובר בתופעה גדלה והולכת של צעירים שנפלטו ממסגרות חינוך חרדיות ומחפשים פורקן. אם עד היום היינו רגילים לראות הפגנות אלימות של הפלגים הקיצוניים כנגד חובת השירות בצה"ל, הרי שבקרוב נאלץ להתרגל גם למפגינים צעירים חרדים המהווים חלק משמעותי מהימין הקיצוני. אבל מי הם אותם צעירים ומדוע הם משתתפים בהפגנות אלו?
ראשית חשוב להבין את ממדי התופעה. על פי נתוני מרכז המידע והמחקר של הכנסת, היקף הנשירה הגלויה של בני נוער ממוסדות בפיקוח חרדי עמד בשנת 2018 על 4.6%, לעומת נשירה של 1.4% בלבד מהחינוך הממלכתי. אלא שאנשי חינוך ומומחים בתחום מעריכים כי היקף הנשירה הסמויה, זו שאינה מדווחת לרשויות וכוללת תלמידים שאינם פוקדים את מוסדות החינוך באופן סדיר, רחב הרבה יותר ומגיע לכ-20% (!). מדובר באלפי בני נוער.
כמו כמעט בכל היבט בחיינו, גם כאן הייתה למשבר הקורונה השפעה לא מבוטלת. השנה האחרונה, שבה מסגרות החינוך היו סגורות הרבה יותר משפעלו - ברוב המקרים גם אלה החרדיות - הגבירה את תופעת הנשירה ובעקבות כך גם את התרחבות תופעת השוליים. ההשלכות ברוב המקרים כוללות הידרדרות מהירה לשוטטות, שימוש בסמים ואלכוהול, ניתוק, דיכאון וחוסר תפקוד.
מערכת החינוך החרדית לא מסוגלת, ואולי גם לא מעוניינת, להכיל את אלפי הצעירים הללו. ללא חלופות חינוכיות וחברתיות, קצרה הדרך אל הרחוב ולמפלט זהותי והשתייכותי שמציעים ארגונים כמו להב"ה
מדובר בצעירים בעלי קשיי התנהגות או לקויות למידה, כאלה המגיעים ממשפחות קשות יום, חלקם בנים ובנות של הורים בעלי תשובה. הם לא מוצאים את מקומם בעולם הישיבות, עוזבים אותן והופכים לנטל על משפחותיהם וקהילותיהם. הנוער הזה מהווה אתגר משמעותי הן להנהגה הרבנית והחינוכית החרדית, והן למוסדות המדינה, בראשם משרד החינוך.
מערכת החינוך החרדית לא מסוגלת, ואולי גם לא מעוניינת, להכיל את אלפי הצעירים הללו. וללא חלופות חינוכיות וחברתיות ראויות שיקלטו אותם ויענו על צורכיהם, קצרה הדרך אל הרחוב ולמפלט זהותי והשתייכותי שמציעים ארגונים כמו להב"ה. זה, בשילוב חוסר המעש והניתוק הערכי והחברתי ממסגרות החינוך, עלול להוביל להתפרצויות אלימות, בדיוק כפי שקרה בתקריות האחרונות.
כיצד ניתן לטפל בבעיה? ראשית, נדרשת הכרה ברורה ונחרצת של התופעה בקרב ההנהגה החרדית פנימה. זו מעלה על נס את לימודי הקודש לבנים, אך למרות ממדי הנשירה היא עדיין לא מאפשרת כל חלופה לגיטימית אחרת למי שאינו מסוגל או מעוניין לצעוד במסלול זה, אך מבקש להישאר חלק מקהילתו.
גם המדינה נדרשת לפעולה. עליה להפנים ולראות בנוער השוליים החרדי אתגר ממשי שעלול להתפרץ בכל רגע, בעיקר במקומות בעלי פוטנציאל לחיכוך עם הציבור הערבי וגופי אכיפת החוק והסדר.
ד"ר אסף מלחיעודד אנטמןכדי להתמודד עם התופעה ולהפוך את נוער השוליים החרדי לצעירים בעלי פוטנציאל להשתלבות בתעסוקה, בצבא ובחברה הכללית, על המדינה להקים מינהלת נוער חרדית ומרכזי הכוון פדגוגיים שיוכלו לתת מענה מספק להם ולבעיותיהם. עליה גם לחזק את מסגרות החינוך המותאמות לנוער זה, להקים מסגרות נוספות ולהכשיר מחנכים חרדים לזיהוי ואיתור קשיים לימודיים והתנהגותיים בשלבים מוקדמים.
פתרונות נקודתיים ופלסטרים חינוכיים אינם הפתרון למחלה הכרונית הזו. כדי למנוע התנגשויות נוספות ומסוכנות בין השבאבניקים החרדים לשבאב הפלסטיני, נדרשים מאמצים משותפים, עקביים ושיטתיים מצד ההנהגה החרדית והממשלה, מתוך הבנה שמדובר בתופעה שלא תיעלם אם לא תטופל באופן מערכתי ומלא.
- ד"ר אסף מלחי הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
