דיירים ביקשו להשתחרר, אך התמ"א תצא לדרך

שלושה שכנים מתל אביב חתמו על הסכם מול היזם, אך בהמשך הועברו הזכויות לפרויקט לחברה אחרת. תביעתם לבטל את ההסכם השני נדחתה

עו"ד אילן גלזר | פסקדיןפורסם 13:35, 04/05/2021
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישו שלושה דיירים בבניין משותף ברחוב אוסישקין בתל אביב לבטל את ההסכם שחתמו עם חברת הבנייה "פפיר גרופ" לביצוע פרויקט תמ"א 38.

 

הבניין כולל תשע דירות. ב-2013 נחתם הסכם בין חלק מהדיירים, בהם התובעים, לבין יזם. מטרת ההסכם הייתה ביצוע פרויקט תמ"א 38 מסוג חיזוק ושיפוץ הבניין, בתמורה להענקת זכויות בנייה ליזם. ב-2016 העביר היזם את זכויותיו מכוח ההסכם לנתבעת, חברת "פפיר גרופ". ב-2018 נחתם הסכם לביצוע פרויקט החיזוק בין הנתבעת לבין בעלי הזכויות במרבית הדירות בבניין, כולל התובעים. בהסכם נכללה הסכמת הדיירים להעברת הזכויות מהיזם לנתבעת.

 

באפריל 2018 אושרה בקשת החברה להיתר בנייה וביולי של אותה שנה החלו ההכנות הנדרשות לצור תחילת העבודות. העבודות התעכבו בשל התנגדות אחת הדיירות אך באפריל 2020 דחתה המפקחת על המקרקעין את ההתנגדות וניתן "אור ירוק" להמשך ביצוע העבודות.


אך הפרויקט טרם יצא לדרך בשל עתירת התובעים להצהיר על בטלות ההסכם מול הנתבעת. כל אחד מהם העלה טענות שונות. הראשונה טענה שהחתמתה על ההסכם השני נעשתה בהטעיה ובמצג שווא שלפיו שטח הגינה יוצמד לדירתה תמורת 40 אלף שקל. לדבריה, לא הובהר לה כי תידרש הסכמת יתר הדיירים בבניין לצורך כך.

 

התובע השני טען שייפוי הכוח שנתן לעורך דינו ב-2013 להתקשרות עם היזם, בו השתמש עורך הדין לחתמיה על ההסכם השני, אינו בתוקף ולא הייתה בו הרשאה לעורך הדין להחליף את זהות היזם. התובע השלישי טען שאיבד אמון בנתבעת מסיבות שונות, וביניהן ההתחייבות שנתנה לתובעת הראשונה להצמיד לדירתה את שטח החצר בבניין ומכירת דירות בבניין שטרם נבנו.

 

החברה טענה מנגד כי אין כל עילה לביטול ההסכמים מולה וכי מאחורי התביעות עומדת אותה דיירת שהתנגדה לפרויקט שמימנה את ההליך והתובעים סרים למרותה.

 

ואכן, השופט ארז יקואל דחה את התביעה. הוא ציין כי אלמלא חתמו התובעים על ההסכם השני מול החברה, הם יכלו לטעון שהיזם הראשון לא היה רשאי להמחות את זכויותיו ללא הסכמתם וכי ההסכם הראשון אינו בתוקף לנוכח אי התקיימותם של תנאים מסוימים שנקבעו בו.

 

ואולם, התובעים אישרו בחתימתם על ההסכם השני כי ההסכם הראשון עומד בתוקפו. בנוסף, הם אישרו במפורש את העברת זכויות היזם לנתבעת, כך שהסכם התמ"א תקף.

 

השופט דחה את טענות התובעת ביחס להצמדת הגינה והתרשם כי מנהל הנתבעת אכן הבהיר לה כי הדבר כפוף להסכמת הדיירים האחרים. באשר לטענות התובע השני בעניין ייפוי הכוח הבהיר השופט כי לשונו של ייפוי הכוח רחבה ביותר והסמיכה את עורך הדין לבצע כל פעולה בקשר להסכם.

 

ביחס לטענות התובע השלישי קבע השופט כי לא הוכח שהחברה פעלה בניגוד להסכמות הצדדים בנוגע למכירת דירות והתובע לא הביא ראיות לכך שנמכרו דירות עתידיות שטרם נבנו. התובעים חויבו בהוצאות בסך כולל של 27 אלף שקל.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ התובעת: לא צוין
  • ב"כ התובעים 2 ו-3: מ' גור
  • ב"כ הנתבעת: י' הר עוז
  • עו"ד אילן גלזר עוסק בתמ"א 38
  • הכותב לא ייצג בתיק
  • ynet הוא שותף באתר פסקדין