בתום מערכת בחירות שארכה למעלה משנה ולאחר חתימת ההסכם הקואלוציוני בידי כל הסיעות במסגרת הקונגרס הציוני, נבחר יעקב חגואל לעמוד בראש ההסתדרות הציונית העולמית, ארגון הגג של המוסדות הלאומיים. בתפקידו האחרון שימש כסגן ומ"מ יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית. לכבוד כניסתו לתפקיד הוא פונה לישראלים באמריקה ופותח הכל.
מר יעקב חגואל, יושב ראש ההסתדרות הציונית, מהי ציונות בעיניך?
״ברמה האישית קודם כל - להיות במקום שבו אתה יכול להשפיע הכי הרבה, למען עם ישראל וארץ ישראל. זה יכול להיות איש צבא, זה יכול להיות עיתונאי, זה יכול להיות כלכלן, זה יכול להיות פוליטיקאי - לעשות הכי טוב במקום שאתה יכול להשפיע שם. זה ברמה האישית. ברמה הלאומית, זה חיבור של עם ישראל לארץ ישראל. זו ציונות בעיניי״.
כשמדברים על ציונות יש מתח מובנה, שגם קצת נגעת בו, בין ארבעה מושגים מתחרים - ארץ ישראל, עם ישראל, מדינת ישראל ותורת ישראל. איך אתה רואה את מערכת היחסים ביניהם?
״חד הם. אני לא רואה את תורת ישראל בלי עם ישראל, לא רואה את עם ישראל בלי ארץ ישראל, לא רואה את עם ישראל בלי מדינת ישראל. לא רואה מתח, אני רואה שחד הם ואמרו זאת גם לפניי״.
אם אתה "לא רואה את עם ישראל בלי מדינת ישראל", איפה נכנסים פה למשל יהודים שלא גרים בישראל?
״רוב יהדות העולם לא גרה בישראל, למרות שברוך השם בעשור האחרון הריכוז הגדול ביותר של היהודים הוא בארץ. הקשר של יהדות התפוצות לארץ ישראל יכול להיות ברמה הבסיסית של תפילה לציון, כמיהה לציון, שיחה על ציון. זה גם יכול להגיע עד ההגעה לארץ - מהדברים הבסיסיים של "תגלית", "מסע", ביקורים משפחתיים, התעניינות באתרים השונים, רואים את זה המון ביהדות העולם. אנחנו רואים את זה בתקופה הזו של הכפר הגלובלי, שיש לה יתרונות וחסרונות, אבל המשמעות היא שהיום יותר קל לך לראות מה זה ישראל ולחיות את ישראל. אני נוסע ורואה אנשים שיש להם ynet על המסך, וזה אומר הרבה - זה אומר שאכפת להם, שמעניין אותם, שהם רוצים להיות חלק״.
אם כבר אמרת כפר גלובלי: העולם היום באמת יותר גלובלי ויותר מחובר מאי פעם. רשתות חברתיות, וואטסאפ, זום. איפה ההסתדרות הציונית בעולם הזה?
״ההסתדרות הציונית שם עמוק. אני בעוונותיי מתעניין כרגע בטיקטוק, למרות שאם היית שואל אותי לפני כמה שנים לא הייתי חושב על העניין. היום אני שחקן באינסטגרם, שחקן בטוויטר, בפייסבוק - הילדים שלי צוחקים עליי שאני זקן שיש לי פייסבוק - שם אנחנו נמצאים. גם אני ברמה האישית שלי, וגם ברמה של הארגון, כולל דפי פייסבוק עם מאות אלפי אנשים שעוקבים אחרינו בשפות השונות. ההסתדרות מאוד פעילים בתחום הזה, מאוד מבינים את היתרון הסגולי של זה, בטח בשנה האחרונה. היכולת להפוך את האירועים שלנו לוירטואליים ודיגיטליים - הפכנו את הלימון ללימונדה בהקשר הזה, הצלחנו לשווק את האירועים הזומיים שלנו ברמות אדירות. פעם היית מביא לחדר 200 איש, היום יש צפייה של 30 אלף איש באירוע ואפילו יותר. זה מביא את הבשורה״.
בסוף, הפרספקטיבות על ציונות מתכנסות לאיזשהו ספקטרום: יש פרספקטיבה פסימית-ציניקנית לציונות שאומרת שהמטרה היא לבנות בית מקלט לעם היהודי הנרדף, ויש פרספקטיבה אופטימית-ליברלית שמדברת על חזרה לשורשים תרבותיים, על תיקון עולם ועל חברת מופת, כלומר - על תהליך של בנייה ולא רק של הישרדות. איפה האיזון ביניהם לדעתך?
״פרה קדושה שאני אוהב לשחוט זה הסיפור של "האם בזכות השואה יש לנו מדינה", ואני טוען שלמרות השואה יש לנו את מדינת ישראל - כי ברוך השם התנועה הציונית הייתה קיימת לפני כן והייתה מאוד מכוונת מטרה. מה שעיכב אותה היה השואה. בסוף זה נכון שבכל מקום יש ציניות, וקל להיות ציני, אבל בסופו של יום התנועה הציונית ואולי המהפכה הציונית, זו מהפכה שאני לא חושב שיש הרבה מהפכות בהיסטוריה בכלל - לא רק בהיסטוריה היהודית - שדומה לה בכלל. ברמה הזו, כשבא יהודי מזוקן, עובר כפר-כפר, עיר-עיר ואומרים לאנשים "בואו, אנחנו אחרי אלפיים שנים שרובנו לא בארץ ישראל בואו נחזור הביתה".
עם פערי שפה, עם פערי תרבות...
״גם עם פערים של הרגלים. "בואנ'ה אנחנו פה... אז יש פה קצת אנטישמיות, התרגלנו, בוא, עזוב אותנו." אבל הרצל בא עם חזון, בא עם חלום, ואנחנו מגשימים אותו היום יום-יום שעה-שעה, אחרי 51 שנים שהקונגרס הציוני התכנס, הוקמה מדינת ישראל והראייה היא ראייה שאנחנו פה ממשיכים להגשים את החלום בישראל, בעיקר אלה שיושבים בארץ ישראל אבל לא רק. גם אחינו שבשלב הזה של החיים לא בחרו לעלות לארץ ישראל ואני מכבד אותם על זה, גם הם חלק מהגשמת החלום הציוני בתמיכה בישראל. והתמיכה יכולה להיות אפילו פוסט או אפילו להגיב לפוסט. בהקשר הזה אולי כשהייתי ילד הייתי אומר "וואלה מי שלא עולה לארץ לא ציוני" אבל ברגע שאתה מכיר את העולם ואתה מבין שגם אנשים שכמהים לציון ורוצים לעזור לציון הם ציונים״.
באתר של ההסתדרות הציונית כתוב שבמקור הציונות דיברה על "להקים לעם ישראל בית מולדת בארץ ישראל". איזה תפקיד יש לציונות בתקופה שבה, בעיקר בשנה האחרונה, מדינת ישראל היא עובדה שרירה וקיימת שיותר ויותר שכנים שלנו מכירים בה?
״לכאורה, רוב חלומו של הרצל הוגשם: הוקמה מדינת ישראל. אבל לא הכול הוגשם - ראשית, הרצל דיבר על חברת מופת ואנחנו עוד לא שם. שנית, אחד מעקרונות הציונות זה קיבוץ גלויות, ורוב היהודים עוד לא בישראל. שלישית, מה הביא את הרצל לרעיון הציוני? משפט דרייפוס, אותו מעשה אנטישמי שעשו לדרייפוס. אנחנו לצערנו היום רואים איך האנטישמיות מרימה ראש ואיך כל שנה יש יותר ויותר אירועים אנטישמיים מהשנה שקדמה לה, ואנחנו חוד החנית במאבק הזה. זה אחד העקרונות של התנועה הציונית מקדמת דנא, ולצערנו חזרנו לעסוק בעניין הזה״.
יש הרבה עיסוק בנושא העם היהודי במדינה. יש משרד התפוצות, ועדת תפוצות בכנסת, עשרות ארגונים וקרנות העוסקים בתחום: איפה ההסתדרות בתוך האקו-סיסטם הזה?
״ראשית, אנחנו שמחים שגם ממשלת ישראל מתחילה להכיר בסוג של הבנה שמדינת היהודים היא לא רק מדינת היהודים, אלא היא גם אמורה להיות חלק מהקשר עם העם היהודי. אני בכוונה לא אומר אחריות על העם היהודי, יש הבדל בינינו לבין ממשלת ישראל בהגדרה בתוך הסיפור הזה - אנחנו מוסד של העם היהודי. ממשלת ישראל זו ממשלה של מדינת ישראל שיש בה גם לא יהודים והם שווי זכויות כמו כל אחד אחר. מעבר לזה, אנחנו מוסד דמוקרטי, בוחר אותנו העם היהודי, בבחירות אמיתיות. לפני שנה היו הבחירות, בארה"ב בחרו למעלה ממאה אלף יהודים את הנציגים של ארה"ב לקונגרס הציוני. תהליכים כאלה התרחשו בעוד כארבעים מדינות ברחבי העולם ויצרו ביחד את הקונגרס הציוני העולמי שהוא סוג של פרלמנט של העם היהודי, שמתכנס אחת לחמש שנים בישראל. אני נבחרתי ע"י הפרלמנט הזה, 700 צירים שהם בבואה של כמעט כל העם היהודי או של כל מי שרואה עצמו כציוני, מאולטרה-שמאלנים ועד אולטרה-חרדים וכל מה שיש בדרך, והם בחרו את המוסדות ואת האג'נדה לחמש שנים הקרובות. נכון שהמדינה ברוך השם לוקחת על עצמה, והמדינה עושה הרבה שיתופי פעולה איתנו כיוון שהיא מבינה שאין גוף שפרוש בעולם היהודי כמונו.
למה זה לא דומה? כי מי שבוחר את ממשלת ישראל זה תושבי מדינת ישראל. מי שבוחר את הנציגים בקונגרס הציוני זה שליש ממדינת ישראל (עפ"י מפתח של הכנסת), שליש מארה"ב ושליש משאר העולם, אלו בערך מספרי היהודים שיש בעולם וזה היופי אצלנו. בסוף סביב שולחן ההנהלה שאני יושב בראשו יש נציגים רפורמים, קונסרבטיבים, חרדים, שמאלנים יותר, ימנים פחות - עמך ישראל. מכל הגלויות ומכל המדינות ומכל הזרמים ומכל המפלגות, שהם מנהיגים את התנועה הציונית וזה ההבדל הגדול״.
מה האתגר המרכזי של העם היהודי כולו נכון להיום?
״יש הרבה אתגרים, אבל האתגר שאני רואה מול העיניים בחמש השנים הקרובות שאני פה, במשמרת שלי, זה אחדות העם היהודי, בכל הרבדים. בראש ובראשונה יחסי ישראל-תפוצות, שזה אתגר לא פשוט, ושלא נתבלבל: זה בשני הכיוונים. גם הקיצוניות שיש בצדדים, מאוד מדאיגה אותי. קיצוניות זה לא דבר שטוב לעם בכלל ובטח לא לעם כמו שלנו, וזה אתגר שמאוד מעניין אותנו ואותי ברמה האישית ואנחנו עובדים על המשימה של לשמור עלינו כעם אחד״.
בוא נתמקד רגע בשתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם: ישראל וארה"ב. ישראל בהכללה גסה הולכת לכיוון שמרני יותר, ניצי יותר ודתי-אורתודוקסי יותר, בזמן שיהדות אמריקה הולכת בדיוק לכיוון ההפוך - ליברלי יותר, יוני יותר ורפורמי או קונסרבטיבי יותר. זו בעיה בעינייך?
״ראשית, יכול להיות שעוד שבוע תקום פה ממשלה שיגידו שהיא ממשלת שמאל, אז אתה יודע למי ניתנה הנבואה... (צוחק). כן, זה חלק ממה שדיברנו עליו. יש פה קוטביות ויש פה אתגר גדול של אחדות העם, אבל שלא נתבלבל - אני לא מדבר על אחידות״.
זו אבחנה חשובה.
״זו אבחנה מאוד חשובה ולא סתם אני אומר אותה. זה חלק מהאני מאמין שלי וזה חלק מהאני מאמין של ההסתדרות הציונית, ואני אומר שוב - אין גוף שמייצג את כל הגוונים של העם היהודי כמו שיש אצלנו, אין דבר כזה. אבל אנחנו מסתכלים על 80% כוס מלאה. אנחנו אומרים "יש לנו מכנה משותף אדיר", אני יכול למנות אותו פה בהרבה מאוד סעיפים. יש 20% של אי הסכמות, אולי יותר מזה אולי פחות מזה, כל אחד בראייה שלו - אני קצת יותר אופטימי. אני מכבד את האנשים שחושבים אחרת ממני. אני יהודי אורתודוקס עם כיפה על הראש ויש לנו בהנהלה נציגה של נשות הכותל. יש לנו מישהו שהיה מנכ"ל התנועה הקונסרבטיבית. יש לנו אנשים שבדי.אן.איי. הישראלי הם לא שיחת הסלון שלי, אבל אנחנו לא מסתכלים רק על הדי.אן.איי. הישראלי אלא על הדי.אן.איי. העולמי. זה היופי אצלנו: אנחנו מסתכלים על האחדות אבל שומרים על האחידות. וזה לא אחת לשנתיים: כל שבועיים יש ישיבת הנהלה. זה בקלות יכול להיות סיר לחץ ולהתפוצץ, והחוכמה היא באמת לראות איך הולכים על ה-80% וזו המדיניות שלי. אין בעיה שיהיה שוני בדעות אבל כולנו פה למטרה אחת והיא ציונות״.
מה עמדתך לגבי הכוונה של קק"ל לרכוש קרקעות ביהודה ושומרון, בפרט לאור הממשל הדמוקרטי החדש בוושינגטון עם המחויבות שלו לפתרון שתי המדינות, ועל רקע החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג?
״אין החלטה עוד לרכוש קרקעות, הייתה אמורה להיות ישיבה והיא נדחתה. תראה, ב-1901 הקימו את קק"ל כשהמטרה הייתה לגאול קרקעות בארץ ישראל. הסבים והסבתות של כולנו שמו שקל לשקל ורובל לרובל, כל אחד והמטבע שלו, כדי לרכוש קרקעות. הרבה מאוד מהקרקעות בישראל נרכשו ע"י קרן קיימת לישראל, והמטרה שלנו כקק"ל, שהיא חברה בת של ההסתדרות הציונית העולמית, מטרתה לגאול קרקעות. תמיד רכשו קרקעות גם ביהודה ושומרון. מטרת ההחלטה המדוברת היא להסדיר את העניין, ואני כמובן תומך בזה. כיוון שיש בהסתדרות הציונית מגוון דעות יש אנשים שחושבים אחרת וזה בסדר, אבל בסוף אנחנו תנועה דמוקרטית ומה שיחליט הרוב זה מה שיקרה ואנשים יישרו קו״.
וההקשר הבינלאומי לא משפיע על תהליך קבלת ההחלטות?
״הרצל, מי שישב על הכיסא שלי לפניי, לפני 124 שנים, הקים את התנועה הציונית והלך נגד הזרם. אנחנו ראינו איך למרות שהתורכים לא רצו לשבת איתו ואחרים לא התייחסו אליו ומי שבא אחריו, ויצמן, הצליח לייצר את הצהרת בלפור. ב-1920 ההסתדרות הצליחה לייצר את ועידת סן-רמו, שם דובר על כך שהמנדט יוכר לא רק ע"י הבריטים אלא ע"י כל המעצמות אחרי מלחמת העולם הראשונה, מנדט להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - כאשר דובר אז על שתי גדות לירדן, כולל מה שהיום הוא הממלכה ההאשמית. זו המטרה, המטרה היא בסוף לייצר פה מדינה יהודית והמטרה של קק"ל היא לרכוש קרקעות. אם היינו מתייחסים לכל דבר שקורה בעולם וכל לחץ שקורה לא הייתה פה מדינת ישראל״.
יש אנשים שיאמרו ההפך, שהרצל דווקא חיפש את הסכמת ושיתוף הפעולה של המעצמות, ובהמשך בלפור נתן את הלגיטימציה הבינלאומית לכך.
״הוא חיפש, אבל לא תמיד מצא. זה נכון, אני לא אומר לעשות הכול להכעיס, אני אומר שצריך להתייחס למה שקורה בעולם אבל לא צריך לעשות רק מה ש"הגויים" רוצים בהקשר הזה. צריך לבוא ולעשות מעשה כי זו התנועה הציונית, תנועה עם תעוזה. אני קורא לזה, זה ניסוח פשטני אבל זה הרצל בראייה שלי, זו באמת הזכות לחלום - אבל החובה להגשים חלומות. הרצל היה איש של תכל'ס, הוא בקונגרס הציוני הראשון הקים את ההסתדרות הציונית העולמית מתוך ראייה שזה כלי בידי ובבעלות העם היהודי על מנת שתהיה פה מדינה יהודית בארץ ישראל. וכן, אם רוכשים קרקעות ומעלים עלינו בהאג, מה לא נגן על עצמנו? לא נפציץ יותר? הרי מה זה האג? יש חשש שכל לוחם בצה"ל ייעצר מחר בבוקר״.
יש שני תיקים נפרדים בהאג: אחד על הפעלת כוח ברצועת עזה, בנוגע אליו למדינה יש מענה; ואחד על הבנייה ביהודה ושומרון ובנוגע אליו למדינה אין מענה.
״אני לוקח את העניין הביטחוני, אם אנחנו היום לא נדע להגן על עצמנו לא יהיה מי שיגן עלינו. עם כל הכבוד להאג, אני רואה את טובת העם שלנו בראש סדר העדיפות - אני כמובן שואף לאיזון כדי לא לפגוע באחרים ולא לפגוע במעמד של מדינת ישראל, אבל אף פעם אין תזמון טוב להחלטות כאלה. אני מגבה את הנהגת קק"ל בהקשר הזה״.
בימים אלו משודרת הסדרה "היהודי החדש" בישראל. אחת השאלות שגורי אלפי שואל שם היא "איך ייראו יהודי אמריקה בעוד מאה שנים?" איך?
״הנבואה ניתנה לשוטים (צוחק). אני חושב שחלק מהם יהיו שכנים שלנו כאן, חלק מהם ימשיכו לחזק את הקהילות היהודיות בעולם ולצערי חלק מהם לא יהיו חלק מהעם היהודי. יש תהליכים שקורים, אני לא מייחל לזה חס וחלילה אבל יש תהליכים שקורים. אנחנו רואים את האתגרים האלה כתנועה הציונית ואנחנו רוצים לחזק את הרעיון הציוני ואת הגאווה היהודית ואת הקשר ליהדות ולמדינת ישראל. כל הקומפלקס של ההסתדרות הציונית יכול לחזק בהחלט את הקהילות היהודיות, וברגע שיש קהילות יהודיות חזקות אז ההתבוללות היא פחות חזקה״.
ואם מתרחשת התבוללות, אבל משפחה מקיימת אורח חיים יהודי - אולי אפילו אורתודוקסי - ותופסת עצמה ונוהגת באופן ציוני. מבקרת בארץ, מקיימת זיקה למדינה, זה הישג מבחינתך? הישג חלקי?
״כל קירוב של יהודי לישראל הוא הישג. כל קירוב של יהודי ליהדות הוא הישג, לא יהדות ברמה הדתית, אלא ברמת העם. הרצל בנאום הראשון שלו בבאזל - כולם מכירים את ה-"אם תרצו", אבל הוא אמר אמירה מאוד חזקה: שלפני שנחזיר את עם ישראל לארץ ישראל, השיבה אל היהדות יותר חשובה מהשיבה לארץ ישראל. כל אלה שמדברים על הרצל המתבולל, צריכים לדעת שזה היה הרישא של הנאום שלו - השיבה של עם ישראל אל היהדות היא לפני השיבה של עם ישראל לארץ ישראל״.
זה גם הסנכרון שדיברת עליו בין ארבעת הרכיבים השונים.
״נכון מאוד. אגב לא רק הרצל, גם ז'בוטינסקי אמר: ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל - חד הם. זה לא שלי, אני רק גדלתי על התורה הזו״.
אנחנו רואים עלייה באנטישמיות ברחבי העולם - מה הגורמים לזה לדעתך? ומה המענים?
״יש לפני הקורונה ואחרי הקורונה. ראשית הייתה אנטישמיות תמיד, האנטישמיות הקלאסית, והיא אף פעם לא נגמרה, גם אחרי מלחמת העולם השנייה. זה מה שנקרא שנאת יהודים, אפשר לומר גם שנאת זרים. היה ואני מקווה שלא יהיה, אבל זה כבר אופטימיות-יתר. עליה התווספה אנטישמיות חדשה, שאותה אפשר לקשר למה שקרה פה אחרי 67' ושחרור יהודה ושומרון, רמת הגולן וירושלים ואפשר גם לקשר לכל מיני תהליכים אחרים שקורים בעולם. התהליך הכי גדול שקורה חוץ מזה, זו התופעה בעשרים שנים האחרונות באירופה מבחינת אסלאמיזציה - אבל לא רק באירופה, בעולם כולו״.
״על זה אני חוזר שוב לאנטישמיות הקלאסית: מה מייצר אנטישמיות קלאסית? צרות. יש עכשיו משבר כלכלי, מחפשים אשמים - היהודים שם. זה מחבר אותנו לעניין הקורונה. הקורונה פגשה את האנטישמיות בשיאים אדירים, באירועים שבהם באמת נרצחו יהודים. ראינו מה קרה בצרפת ובכמה מקומות בארה"ב, והקורונה מחד יצרה משהו טוב כי היו פחות אירועים אלימים אנטישמיים כי היינו פחות ברחובות; אבל הרשתות התמלאו בדברים מזוויעים. מתורה שלמה שנבנתה על זה שהיהודים הביאו את הקורונה כדי להשתלט על העולם ועד זה שהיהודים רוצים לעשות כסף מהחיסונים ומהתרופות, וזה רץ כאש בשדה קוצים.
בארה"ב, רוב האמריקאים יודעים מה זה יהודים - יש להם שכנים יהודים, מכרים יהודים, יודעים מה זה. אבל בגלל שאנחנו חיים בכפר גלובלי המידע הזה מגיע למקומות שלא יודעים מה זה יהודים. לדוגמה ילד ביפן שיושב עכשיו חודשיים בבית וקורא ברשת החברתית שהיהודים הביאו את הקורונה לעולם, עושה גוגל לבדוק "מה זה יהודי?" ומה הוא רואה? ה-7-8 אתרים הראשונים שיוצאים לו בגוגל זה אתרים אנטישמיים, שמסבירים לו מה זה יהודי וזה מייצר נראטיב שמאוד קשה יהיה להתמודד איתו. החשש שלנו נוגע במה שיקרה ביום שאחרי הסגרים, ברוב העולם אנחנו בסגרים כרגע, והחשש שלנו זה שיש פה חבית נפץ שיכולה להתפוצץ בתקופה שאחרי הקורונה״.
נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, הוא הנשיא האמריקאי ה-14 מאז הקמת מדינת ישראל והראשון שמגדיר את עצמו ציוני. אפשר להיות נשיא של מדינה אחרת, קרובה ככל שתהיה, ולהיות ציוני?
״בהחלט. בהחלט, ביידן הוא אוהב ישראל, אוהב את מדינת ישראל, אוהב את האינטרסים של מדינת ישראל. גם הנשיא הקודם לו, אמנם לא הכריז את זה אבל היה סופר-ציוני. לא היה מעולם נשיא אמריקאי שהתייחס לישראל בצורה כזו. אתה יודע כמה בעלי תפקידים בעולם הם ציונים בהווייתם?״
הריאיון הזה בעברית, ייכתב בעברית, יקראו אותו הרבה ישראלים. מה המסר שלך, "ב-280 תווים", לישראלים?
״יש לנו מדינה מדהימה ועם מדהים ואנחנו חייבים להשקיע בעם שלנו. אנחנו כאנשים פרטיים צריכים להשקיע בחיבור שלנו אל העם ואל הארץ. להשקיע בעניין האחדות ולשמור על האחידות, זה אתגר שהוא מאוד חשוב ואנחנו צריכים להתייחס אליו בהתאם כדי שהילדים והנכדים והנינים שלנו ימשיכו להיות מחוברים לעם ישראל״.
אם היית יכול להעביר מסר כזה ליהודים ברחבי העולם?
״אני חושב שהמסר דומה, זהה אפילו. בראייה שלי יהודי אם הוא גר באיתמר, באילת, בוושינגטון או בקליבלנד - הוא לקוח שלי ואני מתייחס אליו אותו דבר. אני רוצה להגיע אליו, לחבר אותו לעם היהודי, למדינת ישראל, וזה אתגר שהוא לא פשוט. זה אחד הדברים שאני מציב לי כיעד: להגיע לכל יהודי שאני רק יכול״.
