"העיקר לא להישאר עם הכאב הזה לבד"

למעלה מ-500 משפחות בישראל מדי שנה מתמודדות עם סערת רגשות בעקבות התאבדות של קרוביהן. עמותת "בשביל החיים" יוצאת בקמפיין חדש וקוראת למשפחות לפנות ולהיעזר בה. "אחרי הכול, נשאר הכאב שלי כאבא שאיבד בן. קשה להתמודד עם זה. קשה לדבר על זה כי כגבר לפעמים קשה לי לבטא את הרגשות האלו. קבוצת התמיכה סייעה לי להתחיל לדבר על זה וסוף סוף באמת להתמודד"

ynet | פורסם:11/05/2021
בישראל מתאבדים מדי שנה למעלה מ-500 בני אדם. קמפיין דיגיטלי חדש של עמותת "בשביל החיים", קורא למשפחות שיקיריהן התאבדו לא להישאר עם הכאב לבד ולפנות לסיוע. מהר ככל הניתן.
במסגרת הקמפיין הדיגיטלי שכותרתו "הפוסט הזה עוד מעט יעלם. הכאב לא", מופיעים פניהם של בני משפחה מקרבה ראשונה שמספרים על אובדנם האישי ועל מה שהיוותה עבורם התמיכה בעמותה.
תמונה כללית
"אסף היה חייל בבסיס שיזפון ושירת בצה"ל שנה וחודש. לפני כ-24 שנים, ביום ראשון בשלוש לפנות בוקר, אסף יצא מהבית ולא חזר. חדרו ריק עד היום הזה. הוא סיים את חייו בגיל 19 וקצת", מספר פרופ' חגי חרמש - פסיכיאטר ואביו של אסף ז"ל. "את הבשורה שריסקה אותנו קיבלתי בבית החולים שבו עבדתי. הייתי פסיכיאטר במרכז לבריאות הנפש בגהה והורו לי להתייצב מיד, באמצע ישיבה שניהלתי, אצל מנהל בית החולים. עוד לפני שהקצינים דיברו איתי – ידעתי שמדובר בהתאבדות".
"אחרי הכול, נשאר הכאב שלי כאבא שאיבד בן", הוא מודה. "קשה להתמודד עם זה. קשה לדבר על זה כי כגבר לפעמים קשה לי לבטא את הרגשות האלו. כפסיכיאטר קשה לי להודות בכישלון הזה. שלא זיהיתי. שלא שמתי לב. קבוצת התמיכה סייעה לי להתחיל לדבר על זה וסוף סוף באמת להתמודד".
תמונה כללית
עפרה חרמש, רעייתו של חגי, מוסיפה: "ההתאבדות של אסף הפעילה מכבש שדרס, ריסק ורמס אותי עד עפר. כדי להזיז קצת את המכבש הזה נדרשתי לזמן ארוך ולסיוע רב. נעזרתי בטיפול פרטני של פסיכולוגית והשתתפתי בקבוצת תמיכה של הורים, שם פגשתי אנשים נהדרים שהיו המומים ופגועים כמוני".

אי אפשר להעלים את הכאב. אבל אפשר ללמוד לחיות איתו

את הכאב העצום שלהם תרגמו חגי ועפרה חרמש לעשייה למען משפחות אחרות. יחד עם אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש ומשפחות נוספות שיקיריהן התאבדו, הם הקימו בשנת 2000 את עמותת "בשביל החיים"- המסייעת לבני משפחות שיקיריהן התאבדו ועוסקת במניעת התאבדויות ברמה הלאומית.
תמונה כללית
לאורך השנים הפעילה העמותה קבוצות תמיכה רבות למשפחות שיקיריהן התאבדו ובשנים האחרונות מפעילה ארבעה מרכזי סיוע מטעם משרד הרווחה המסייעים למשפחות שיקיריהן התאבדו, נהרגו בתאונות דרכים או נרצחו.
"המענה במרכזי הסיוע הוא אישי ומותאם לכל משפחה. יש בני משפחה שיעדיפו קבוצות תמיכה, אחרים יבחרו טיפול פסיכולוגי או ליווי רוחני. יש הרבה אפשרויות תמיכה. כל אחת מתאבל בדרכו שלו ומוצא מה שעוזר לו. העיקר הוא להיתמך ולא להישאר עם הכאב הזה לבד. אי אפשר להתגבר על אובדן וזאת לא המטרה. המטרה היא לתת לו מקום, לא לשאת אותו לבד, וללמוד לחיות לצידו. ללמוד לחיות במציאות החדשה גם בעצב וגם בשמחה", מעידה קשת בר ידין, שאביה שם קץ לחייו.
תמונה כללית
בר ידין, בת יחידה, הייתה בת 18 כשאביה התאבד. בזמנו לא קיבלה שום סיוע ובמשך שנים ניסתה לשים את האובדן בצד עד שלא יכלה יותר. "שנים הדחקתי את הכאב אחרי התאבדותו של אבי ז"ל. כיום אני יכולה לומר שהסיוע הנפשי שקיבלתי היה עבורי גלגל הצלה של ממש. התמיכה והתהליך שעברתי בעמותה, שינו את חיי ואפשרו לי לנשום מחדש. אני פונה לבני ובנות משפחות שיקיריהן התאבדו - אל תישארו עם הכאב הזה לבד. אנחנו כאן כדי לסייע לכם", היא מבקשת.
הקמפיין פונה למשפחות שיקיריהן התאבדו, אליהן אין לאנשי העמותה כל דרך להגיע. "נכון להיום, לא קיים בישראל רשם למקרי אובדנות, וזאת בניגוד לרישום שקיים במקרים של נרצחים או הרוגי תאונות דרכים", מעידה עפרה חרמש.
תמונה כללית
"היעדר הרישום גורם לכך שאין לנו כל דרך לדעת על משפחות שקרה בהן אסון של התאבדות ואנו לא יכולים להגיע אליהן ולסייע. הקמפיין נועד כדי להביא לתודעתן של כמה שיותר משפחות שאנחנו כאן כדי לסייע להן. משפחות שיקירן התאבד בחמש השנים האחרונות מקבלות מימון ממשרד הרווחה, והסיוע הניתן להן הוא ללא תשלום", היא מסבירה.
"מאידך, אנו מודעים לכך שהכאב לא נעלם ועושים כל שביכולתנו לסייע גם למשפחות שעברו מעל חמש שנים מהתאבדות יקירן", מסכמת חרמש" לשם כך אנחנו זקוקים לתרומות".
  • משפחות שיקיריהן התאבדו ומעוניינות לקבל תמיכה מהעמותה, מוזמנות לפנות דרך עמוד הקמפיין. לתרומות לחצו כאן.
0

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה