צילום: יואב זיתון
צילום: יואב זיתון

השנה ההזויה של הילדים - ואיך אפשר לחזק אותם

הם היו בריחוק חברתי, חזרו לבית ספר ישר לטקסי יום השואה ויום הזיכרון ועכשיו הם בממ"דים. קצת יותר מדי בשביל שנה אחת. איך בכל זאת אפשר לעזור להם וגם לנו ההורים? טור דעה

תמונה כללית
נירית צוק | פורסם: 13/05/2021
מאז שלשום בערב, כשאתרי החדשות הודיעו על מתקפת טילים על ישראל, קבוצות הווטסאפ והפייס של ההורים רועשות וגואשות ללא הפסק, גם בשעות הקטנות של הלילה. חלק מההורים מנסים להבין מה עושים עם הלימודים, בימים הקרובים ובכלל, בעוד אחרים מתלוננים על המצב ומעידים על אפיסת כוחות.
כולנו נמצאים באותה סירה, ולכולנו ברור שחזרנו בעל כורחנו למצב מוכר שבו שוב הילדים בבית. שוב צריך לנשום עמוק ולנסות להסביר, להרגיע, ללטף, לתווך, להגיד שהכל יהיה בסדר. ובינינו, כמה עוד אפשר?
"בעת כתיבת שורות אלו, אני יושבת עם המחשב בממ"ד, בעוד ילדי שוכב על המזרן לידי ושואל אותי שוב ושוב 'מתי תהיה עוד אזעקה?'"
רובנו עברנו לילה ללא שינה שבו ניסינו שוב ושוב להרגיע את הילדים המבוהלים. אני יכולה להעיד שאני אישית, בעת כתיבת שורות אלו, יושבת עם המחשב בממ"ד, בעוד ילדי שוכב על המזרון לידי, ושואל אותי שוב ושוב "מתי תהיה עוד אזעקה?"
אני ממלמלת "לא יודעת", תוך שליבי נחמץ ואני מנסה להבין מה אני אומרת לילדיי לגבי המשך היום ושבוע הבא. חוסר האונים של כולנו, ההורים, חוסר הידיעה והמועקה נשקפים מכל עבר, ואחרי השנה שעברנו קצת קשה שוב לנשום עמוק ולהגיד לילדים שוב את המנטרה המשומשת: "הכל יהיה בסדר".
אני חושבת על הילדים שלנו ועל השנה ההזויה הזאת שעברה עליהם. הילדים שעברו קורונה ולמדו על בשרם מושגים כמו "סגר" ובידוד. הילדים שחלקם נאלצו לעשות בדיקות קורונה מסיבות אלו ואחרות, שלא פגשו חברים למשך תקופה ארוכה, ולמדו מרחוק בזום.
כשחלק גדול מהזמן, למרות נסיונותיה של המערכת החינוכית, הם לא הצליחו להבין על מה מדברים איתם, מה לומדים, ולמה אסור להם להיפגש עם החברים שלהם. שנה שלמה שבה הם נעו בין תחושות חרדה לתחושות דאגה ובהלה, תסכול ותחושות בדידות. שנה שלמה שבה לא ניתן להם מענה מספק מאף אחד למרות שכל כך הרבה גורמים ניסו לתת מענה בכל כוחם אבל המצב הזה היה הזוי מדי, חדש מדי, תלוש מדי, והילדים יצאו ניזוקים.
קראו עוד:
מחקר שנעשה לאחרונה במרכז הבינתחומי בהרצליה מעיד על כך שאחד מכל חמישה ילדים בישראל סובל מתסמיני חרדה, וכמחציתם זקוקים לסיוע רגשי בעקבות משבר הקורונה. וישנם לא מעט מחקרים נוספים שהתפרסמו לאחרונה המעידים על ילדים רבים בישראל סובלים מחרדות ומבדידות כתוצאה מהקורונה.
ואז הגיעו החיסונים, והייתה תחושת הקלה גדולה, אפילו אופוריה כמעט. הילדים חזרו למסגרות החינוכיות, ובזמן הזה, יש לציין, הם לא ליקקו את הפצעים וסיפרו על כל מה שעבר עליהם אלא הם למדו על יום השואה, יום הזיכרון, לבשו חולצה לבנה ועמדו בצפירות.
צילום: AFPמהקורונה - ליום השואה וליום הזיכרון (צילום: AFP)
בזמן הזה דיברו עם ילדים על גטו, השמדה בגז והיטלר, ואחר כך דיברו איתם על חיילים שנלחמו ונהרגו. "ככה זה", אנחנו אומרים לעצמנו, "זה חלק מהעם שלנו, מתבנית נוף מולדותנו, ממי שאנחנו". ושלא תטעו, ההסברים שהילדים קיבלו על ימי שואה וימי הזיכרון הטרידו את מנוחתם, הדאיגו והבהילו אותם, במיוחד ילדים בגילים קטנים.
ועכשיו שוב יש אזעקות, והילדים מבולבלים: צריך שוב לעמוד דום או לרדת למקלטים? ולא באמת ברור להם למה באמצע הלילה העירו אותם ככה פתאום, והבהילו אותם לממ"ד או למקלט או לחדר מדרגות, ומה עושים כששומעים את כל הבומים והפיצוצים? וכמה זמן זה יימשך? ומתי מותר לצאת מהממ"ד? הכל מבולבל מדי עבורם, מטורף מדי, מדאיג מדי.
אני מדברת עם הורים שמספרים לי שהילדים שלהם סובלים מחרדות, שהם לא מצליחים לעצום עין מאמצע הלילה. ילדים ששואלים המון שאלות שאין עליהן תשובות, ילדים ששואלים על מוות, ומפחדים. כל כך מפחדים, ולא פלא. בשנה הזאת עברנו כולנו קצת יותר מדי, והילדים שלנו היום הם אלו שמשלמים את המחירים, אם נרצה ואם לא.
ShutterStockקצת יותר מדי (ShutterStock)
ולכל זה יכול להיות גם צד אחר, חיובי יותר: הילדים שלנו עברו שנה שלמה שבה הם למדו לפתח יכולות אישיות משמעותיות. הם למדו להסתדר עם שינויים מהירים וחוסר ארעיות. הילדים האלו יכולים לצאת חזקים ומחושלים, כאלו שהנפש שלהם לא תהיה מקובעת אלא שפויה.
הם יידעו שהחיים הם מה שיש, ואלו מלווים בהמון שמחות, אופטימיות ושמחה בכלל אך לצד זאת יש לחיים גם צד מדאיג יותר ואנחנו מתמודדים עימו. אבל על מנת שהם ייצאו מחוזקים מכל זה מישהו צריך לתת על זה את הדעת, ולספק להם תמיכה רגשית ונפשית רחבה.
"צריך שהמערכת החינוכית תתחיל את כל הבקרים, עד סוף השנה, בשיח עם הילדים על מצבם הרגשי-נפשי"
לשם כך צריך לפתוח באופן מיידי מוקדי תמיכה משפחתיים רבים יותר מאלו הקיימים כרגע, וגם כאלו שיש בהם אפשרות לשיח עם הילדים עצמם. צריך שהמערכת החינוכית תתחיל את כל הבקרים, עד סוף השנה, בשיח עם הילדים על מצבם הרגשי-נפשי, בדיוק כפי שעשו אתמול בבתי ספר רבים.
צריך שאנחנו ההורים נהיה עם יד על הדופק, ובמידה ונרגיש שאנחנו לא יכולים יותר לספוג את מה שקורה - תהיה מוצעת להם ולנו, ההורים, עזרה, בחינם, 24/7 על חשבון המדינה, ואם הילדים של היום הם דור העתיד, זה שיהיה אזרחי המדינה, ייתן את לבו , נפשו וגופו לצבא ולמענה אז כדאי שהמדינה תטפל בילדים האלו עכשיו, ממש עכשיו.
נירית צוק היא כתבת בערוץ ההורים, מומחית למחקר תרבות הילד והנוער ומנכ"לית פורטל "עשר פלוס"
9

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
8.
קרן
15/05/2021 | 20:08

היחס של ההורה לדעתי לא פחות חשוב. לצד המתיחות שלנו ניתן לספק לילדים משחקים בממד, חופשה במקום רגוע יותר. ליבי איתכם ואם אוכל לסייע במשהו - אשמח לעשות זאת.

7.
ללא שם
15/05/2021 | 18:53

הילדים משלמים מחיר כבד על כל השנה ההזויה הזאת. ומה שמעסיק את משרד החינוך זה להספיק את החומר ולצמצם את הפערים הלימודיים. איך ניתן לצפות מהילדים להמשיך כאילו הכל כרגיל, כאילו לא אירע דבר, להתעלם ממציאות בלתי נתפסת של שנה שלמה, שינויים השכם וערב, טלטלות. ילדים לא מגיעים עם מתג "און" ו"אוף". בשונה מלפתוח מסעדה או עסק מחדש, הילדים זקוקים לתמיכה נרחבת וכוללת. הם המחר שלנו, וכדאי שהוא יהיה טוב וחזק.

6.
יניב
13/05/2021 | 14:41

קמתי ועמדתי דום לפחות 20 שניות עד שהבנתי מה קורה.

5.
טלי
16/05/2021 | 10:52

לא צריך כל הזמן לרחם על הילדים. הם עברו שנה מורכבת ומאתגרת, שדרשה מהם שינוי וגמישות. אני ראיתי את תקופת הקורונה כהזדמנות לתרגל איתם את התכונות האלה. איך אני הופך כל יום למשמעותי איך אני תורמת לאחרים איך אני מגדירה את עצמי בתוך המשפחה מה הם מקורות התמיכה שיש לי. הם גדלים בעולם מורכב ומשתנה, ואין לדעת מה ידרש מהם כשיהיו מבוגרים. אז ראיתי את ההזדמנות הזאת ללמידה עבורם, בעיקר בדוגמה אישית. אני חושבת שצלחנו את זה לא רע, ונעבור גם את התקופה הנוכחית. אל תרחמו עליהם יותר מידי, אל תעשו מהם מסכנים ופוסט טראומטיים, ואל תרחמו על עצמכם, כל עוד לא נפגעתם ישירות מהמצב. כמובן שיש מקום לאתר מבין הילדים את אלה שנפגעים במיוחד- בגלל העדר משפחה תומכת או בשל מאפינים אישיים שלהם ולתת להם מענים מתאימים.

אלונה
17/05/2021 | 15:51

4.
כנסו
14/05/2021 | 16:04

חפשו בפייסבוק "נפגעי חיסונים". חפשו ברשת את הסרטון "זריקה באפלה".

3.
ללא שם
13/05/2021 | 21:11

המדינה לא דואגת בזמן אמת לא להורים המותשים נפשית ופיזית ולא לילדים שכבר עמוק בטראומה. אין פה תמיכה פסיכולוגית ציבורית ללא המתנה של חודשים מראש ובירוקרטיה איומה ובמדינה כמו שלנו כשכל שני וחמישי מתרחשים אירועים מסכני חיים והשגרה היא בסטרס קיומי מתמשך, זה משהו שחייב להיות מסובסד כחלק מהרפואה הכללית כמו טיפולי שיניים או רופא משפחה. כמובן שבדיקטטורה הנוכחית אין סיכוי שמשהו כזה יקרה. מייחלים לשינוי.

2.
מיכל
13/05/2021 | 20:39

של המרכז הבין תחומי. תודה!

1.
ללא שם
13/05/2021 | 16:12

לכל התגובות