אמצע הלילה בישראל. אני על הקו עם המשפחה. כולם התעוררו מאזעקת ״צבע אדום״ ועד לניו יורק הרחוקה מגיע הצליל המחריד שלה. אני עדיין על הקו כשהם מתאספים בממ״ד, ואז שומע יחד איתם את הדי הפיצוצים שמרעידים את הקירות. כמה דקות לאחר מכן, אנו מקשיבים לצליל מטוסי חיל האוויר מעל, כאשר המטוסים עושים דרכם לעזה במטרה להכות במטרות של ארגון הטרור חמאס. ושוב האזעקה משמיעה קול ...
התמונות, הכל כך מוכרות לנו מהשנים האחרונות, חוזרות על עצמן שוב ושוב.
חמאס, ארגון הטרור אשר השתלט בכוח על רצועת עזה בשנת 2007 וזרק בדרך פעילי פת״ח מהגגות, בוחר עיתוי נוח מבחינתו ופעילי הטרור שלו משגרים מאות רקטות מרצועת עזה.
הרקטות הללו נוחתות ראשית בדרום הארץ, על ראשו של ציבור ״המורגל״ במציאות האיומה, ולאחר מכן הרקטות משוגרות למקומות רבים נוספים ברחבי ישראל. צה״ל, כדרכו, מגיב בפעילות צבאית כירורגית. על הכוונת מפקדות, משרדים ובניינים של חמאס, וכן פעילים של הזרוע הצבאית של הארגון. והנה לנו מעגל קסמים שכזה, שחוזר על עצמו מדי מספר שנים לדאבון ליבנו, משל הייתה זו גזירת גורל משמיים ולא מציאות מעשה ידי אדם. עבור רבים האוהבים ותומכים בישראל ונמצאים רחוק ממנה ברגעים קשים אלה, צפייה במראות הללו מעוררת תחושות של דאגה לארץ, למשפחה ולחברים, צרובה בגעגוע עמוק ומתובלת בתסכול אינסופי אל נוכח המצב הביטחוני.
כיצד מתמודדים עם התסכול ומה אפשר לעשות בכדי לסייע? השבוע אני כאן בכדי לומר לכם, לקרוא לכם, לבקש מכם לתעל את התסכול למחוזות המתאימים. יש לנו הכוח לעזור לישראל ולסייע לה במאבקה, אם לא בשטח עצמו, אז במאבק על התודעה. כמו בעבר הקרוב והרחוק, אנו עדים לגלי צונאמי של פעילות תקשורתית ובמדיה החברתית כנגד ישראל. שקרים בוטים מופצים, ואין פוצה פה ומצפצף. בראשית השבוע, 3 בחורים צעירים אשר נסעו בדרך שגרה נקלעו למארב של זריקות אבנים בלב ירושלים הבירה על ידי פלסטינים.
כתוצאה מן המתקפה, סטה הנהג מדרכו והתנגש באבן בצד הדרך. באותם רגעים מקפיאי דם שנקלטו בעדשת המצלמה, עטו על הרכב עשרות פורעים פלסטינים. הם השליכו אבנים והכו את שלושת הבחורים, רק על שום יהדותם. אלמלא גבורתו של שוטר אחד, אשר חצץ בינם לבין ההמון וירה באוויר, היה האירוע מסתיים בלינץ׳ ודאי של היהודים בידי הערבים.
והנה, חשבון הטוויטר של @QudsNen, המכונה Quds News Network, הפיץ את הסרטון תחת הכיתוב: ״טרוריזם בעדשת המצלמה. מתנחל יהודי מנסה לדרוס פלסטיני צעיר במסגד אלאקצא״. תעמולה מופרכת זו, ורבות דומות לה, מהדהדות בכל המרחב המקוון ומתדלקות את הרגש האנטי ישראלי על בסיס שקרים בוטים.
לצערנו, אנו מורגלים בשקרי התעמולה הפלסטינית ולכן איננו מופתעים לראות דיווחים כמו זה לעיל. יחד עם זאת, המסרים הללו חודרים גם לזירות נוספות, תקשורתיות ושל משפיענים שונים במדיה החברתית ואלו מהדהדים את אותם מסרים לקהל תומכיהם.
כך, בחור צעיר בחשבון הטיקטוק שלו @andyyjiang, המתפאר במעל שלושה מיליון עוקבים, מעלה דיווח קצר בן דקה על המתרחש באיזור כעת. הוא ״מסביר״ בידענות מופלגת ש״ירושלים שייכת לשטחים הפלסטינים״ (ומה הקשר באמת בין ישראל וירושלים?!) אבל ״לישראל לא אכפת״. הוא מוסיף שיש ״מתנחלים שרוצים לגרש את הפלסטינים וממש פורצים לבתים בכדי להשיג את מטרתם״ (כאילו לא מדובר בסכסוך שמתנהל בבתי המשפט על נדל״ן במסגרתו קיבלו הפלסטינים אפשרות להישאר במקום אם רק ישלמו שכר דירה לבעלים כפי שראוי ונהוג). וכאן מגיע השיא: הוא מסביר ״שהפלסטינים הפגינו בהפגנות שלוות בירושלים על רקע הסכסוך, אבל משטרת ישראל לא אהבה את זה ולכן התחילו לירות ולזרוק אבנים על המפגינים״ (!) ... הפוסט המופלא הזה זכה למאות אלפי לייקים ושיתופים.
את הסבב הנוכחי של גאוני הדור התקשורתיים אחתום דווקא בתוכנית ה-daily show הפופולארית יחסית, בהנחיית טרוור נואה, שעסק בנושא גם כן מצידו והרהיב עוז לומר במונולוג ארוך בן מעל 8 דקות כי הדרך לבחון את הסכסוך היא ״דרך מספר המתים״. כלומר, מכיוון שלפלסטינים לכאורה יש יותר הרוגים (לכאורה מכיוון שהחמאס לא ידוע בשקיפותו המוחלטת) ובישראל יש פחות, ברור מי האשם כאן. כלומר, טרוור, אם רק נואיל להעלות ל״מולך״ עוד כמה גופות של יהודים ישראלים, נשים וילדים, רק אז תהיה מוכן לבקר את ארגון הטרור חמאס, אשר זכה לתהילה בפיצוץ אוטובוסים וברצח אזרחים תמימים בישראל וכעת מנסה לעשות כן עם מאות רקטות? בושה וכלימה.
וכאן אתם – אנחנו – נכנסים לתמונה. אנו אמנם נמצאים רחוק מישראל, אבל ליבנו שם ויש לנו יכולת אמיתית להשפיע ולשחק תפקיד במאבק על התודעה. זה הזמן לפעול, ולא להישאר מאחור. כאשר אנחנו רואים פוסט מתועב ושקרי, בייחוד מהבוטים שבהם המגיעים מהצד הפלסטיני, קחו רגע ודווחו עליו לרשתות.
כשמשפיען הופך להיות ״אדיוט שימושי״ שמהדהד את מסרי חמאס מתוך בורות וטיפשות, קחו רגע לפנות אליהם באופן גלוי בהערות ולחנך אותם. אני עצמי נתקלתי במקרים לא מעטים בהם תומכי ישראל נחלו הצלחה במאמצי חינוך כאמור, אשר משיגים את המטרה לא רק ביחס למשפיען אלא מול הקהל הרחב כולו. במקרה של תקשורת ממסדית, חשוב להביע את דעתכם באימיילים לתוכנית, לעורכים ולרשתות, ויחד נגיע במסה המתאימה בכדי להשפיע. והכי חשוב – אל תרטווטו את המאמר המביך, המסר השקרי נוטף השטנה או התוכנית העלובה. זה רק מגביר את החשיפה שלהם. תגיבו בהערות ממוקדות, וברבות כאלו.
תציפו את הרשתות באהבה שלכם למדינת ישראל ולעם ישראל. זהו הזמן, זה היום, זה הרגע.
ביחד, ננצח.
