הכלה לחצה, הנכדה הקלידה – אך הצוואה תקוים

אם לשניים הותירה צוואה לא שוויונית בה הוענק רוב הרכוש לילדי בנה המנוח. בתה ונכדותיה טענו להשפעה בלתי הוגנת אך נדחו בשתי ערכאות

עו"ד יגאל שגיא | פסקדיןפורסם 09:49, 10/06/2021
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית
בית המשפט המחוזי בחיפה אישר לאחרונה צוואה של אישה למרות התנגדות בתה ונכדותיה, שטענו לזיוף והשפעה בלתי הוגנת, וחרף העובדה שאחת הזוכות בירושה ואמה היו מעורבות בטיוטות של צוואות קודמות.

 

הסבתא מתה בנובמבר 2018, כחצי שנה לאחר עריכת הצוואה שבמחלוקת. בנה מת לפניה ב-2014, ובתה ושתי נכדותיה התנגדו לקיום הצוואה. מי שביקשו לקיים את הצוואה הם ארבעת ילדיו של הבן המנוח.

 

בצוואה נכתב שכספים המצויים בשלושה חשבונות יעברו לבת ולבנותיה בחלקים שווים, ויתרת רכושה – הכולל גם נכסי נדל"ן – תונחל לנכדים, ארבעת ילדיו של הבן. בת נוספת של הבן המנוח נושלה מהצוואה אך הגיעה להסדר מול אחיה.


המתנגדות טענו בין היתר שהצוואה נערכה בהשפעה בלתי הוגנת. לדבריהן, תלותה הפיזית של הסבתא הייתה חד-משמעית, בהיותה נכה המתניידת בכיסא גלגלים אשר נעזרת בעובדת זרה ובנכדיה למטלות היומיומיות. הן ציינו כי אימם של הזוכים הפעילה על הסבתא לחצים להוריש את הנכסים לילדיה וכי אחת הזוכות הקלידה צוואות קודמות הדומות מאוד לצוואה שבמחלוקת.

 

הזוכים ציינו מנגד כי הם ביקרו את סבתם בקביעות, סייעו לה רבות ביום יום ויחסיהם היו קרובים. לעומת זאת, בתה המתנגדת פרסמה עליה דברים מכפישים והיה ביניהן נתק על רקע מחלוקות בעניין חלוקת הרכוש. הם הדגישו שהצוואה נערכה על ידי עורך דין ללא מעורבות של מי מבני המשפחה.

 

בית המשפט למשפחה דחה את ההתנגדות, וקבע שכלתה של המנוחה אכן דרשה בתקיפות שילדיה יקבלו את נכסי המקרקעין ללא שותפות עם המתנגדות. עוד עלה כי בתה, אחת הזוכות, הקלידה את הצוואות שקדמו לצוואה שבמחלוקת. עם זאת בסופו של דבר נקבע כי לא הוכח שהצוואה שעליה חתמה המנוחה היא תוצאה של התנהלות פסולה זו.

 

התנגדות הגישו ערעור למחוזי בטענה שבית המשפט טעה כשלא קיבל את טענתן להשפעה בלתי הוגנת לנוכח מעורבות הכלה והנכדה. המשיבים טענו מנגד שהן ממחזרות את טענותיהן בניסיון למקצה שיפורים.

 

ואכן, השופט חננאל שרעבי מהמחוזי בחיפה דחה את הערעור ו הדגיש שבית המשפט למשפחה קבע עובדתית שעורך הדין שערך את הצוואה האחרונה לא פעל בשיטת "העתק הדבק" של הטיוטה שהוקלדה על ידי אחת הזוכות, אלא ניסח וערך את הצוואה מחדש. זאת, אף שנותר דמיון מסוים לנוסח שהקלידה הנכדה.

 

כמו כן, עורך הדין העיד כי התרשם מצלילות וחדות דעתה של המנוחה, עד שלא ראה צורך לדרוש חוות דעת פסיכוגריאטרית טרם עריכת וחתימת הצוואה.

 

השופט הבהיר כי עריכת הצוואה על ידי עורך הדין ניתקה את מעורבות הכלה והנכדה מהצוואה שנחתמה כך שלא ניתן לומר שהן השפיעו השפעה בלתי הוגנת על המנוחה. המערערות חויבו בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 15 אלף שקל. השופטת אספרנצה אלון והשופט אריה נאמן הצטרפו לפסק הדין.