פגע בהולכת רגל וזוכה: "אחריותו לא אבסולוטית"

נהג הואשם שדרס אישה במעבר חצייה בהוד השרון. השופטת קיבלה את גרסת הולכת הרגל, אבל קבעה שבשל מחדלי חקירה לא הוכחה התרשלות

עו"ד חזי כהן | פסקדיןפורסם 10:33, 13/10/2021
תמונה כלליתתמונה כלליתתמונה כללית
בית המשפט לתעבורה מרכז זיכה לאחרונה מחמת הספק נהג שהואשם שפגע בהולכת רגל על מעבר חצייה. השופטת שירי שפר פסקה שהתביעה לא הביאה נתונים מהותיים כמו מהירות נסיעת הנאשם, מהירות חצייתה של הנפגעת, באיזה שלב הוא הבחין בה ועוד, ולכן לא ניתן לקבוע שנהג ברשלנות.

 

באוגוסט 2019 נסע הנהג בכיכר הבנים בהוד השרון. באותו זמן חצתה הולכת רגל את הכביש במעבר חצייה משמאל לימין. המאשימה טענה שהנאשם נהג ברשלנות ובקלות ראש בכך שלא האט ולא עצר את רכבו בהתקרבו למקום, לא נתן זכות קדימה להולכת הרגל, פגע בה ומנע ממנה להשלים את חציית הכביש בבטחה.

 

הנאשם כפר באחריות. לדבריו, הוא נסע במהירות נמוכה כשלפתע הולכת הרגל ירדה למעבר החצייה מאחורי פרחים ושלטים. לגרסתו, הוא לא פגע בה ועצר מיד, אך היא נבהלה, הלכה אחורה כמה צעדים ונפלה בגלל נעלי העקב שנעלה.

צילום: shutterstockאילוסטרציה (צילום: shutterstock)

הולכת הרגל העידה שבאותו יום הייתה בדרכה לעבודה. היא חצתה את מעבר החציה הראשון, הגיעה לשטח הפרדה, עצרה, הסתכלה לראות שאין רכבים והתחילה לחצות את מעבר החציה השני. כשהייתה באמצע הדרך ראתה מזווית העין שמכונית מגיעה מצד ימין. לדבריה היא ראתה שהנהג לא עוצר ולא רואה אותה, ניסתה לברוח ולא הספיקה. לטענתה הרכב פגע ברגלה הימנית והיא עפה ונפלה רחוק מהמעבר. היא הכחישה שנעלה עקבים.

 

המאשימה טענה כי שדה הראיה בכיוון נסיעת הנהג היה פתוח והתאונה נגרמה עקב רשלנותו. ההגנה טענה שלא מוצו כיווני חקירה ולא הובאו די ראיות להוכחת רשלנות הנאשם.

 

השופטת שירי שפר קיבלה את גרסת הולכת הרגל וקבעה שהרכב פגע בה. היא ציינה שעדותה הייתה משכנעת והפגיעה מתיישבת עם סוג החבלות. היא הוסיפה כי בכל מקרה נהג יכול להימצא אחראי לגרימת תאונה אף בנסיבות בהן אין כל מגע בין רכבו לבין הולך הרגל.

 

למרות זאת היא הבהירה כי חרף חובת הזהירות המוגברת החלה על נהג המתקרב למעבר חצייה, אחריותו לתאונות הנגרמות כשחוצה הולך רגל אינה מוחלטת. על מנת להכריע בשאלה האם הייתה התרשלות מצד הנהג יש לבחון כיצד אירעה התאונה והאם, בנסיבות העניין, ניתן היה למנוע אותה.

 

השופטת כתבה כי בתיק לא הובאו ממצאים עובדתיים אובייקטיביים כלשהם, "לא באשר למהירות נסיעת רכב הנאשם; קצב חציית הולכת הרגל; מקום המגע בין רכב הנאשם לבין הולכת הרגל בכביש (מקום האימפקט); המרחק אותו הספיקה לחצות הולכת הרגל בטרם נפגעה" ועוד.

 

היא הוסיפה כי בוחן תנועה לא יצא למקום התאונה בזמן אמת אלא רק ארבעה חודשים לאחר מכן. גם אז, בסקיצה שביצע לא תועד רוחב הכביש. "יכול והולכת הרגל נכנסה לתחום מעבר החציה כשהרכב היה במרחק של 10 מ' בלבד", כתבה.

 

השופטת סיכמה כי לא הוכח שהנאשם נסע מהר מדי, לא הוכח כי איחר בתגובה ולא הוכחה התרשלות מצידו בכל דרך אחרת. בנסיבות אלה היא זיכתה את הנאשם מחמת הספק.

 

  • לקריאת הכרעת הדין המלאה – לחצו כאן
  • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ המאשימה: עו"ד ברקו קבדה

    ב"כ הנאשם: עו"ד דוד אריכא

  • עו"ד חזי כהן עוסק בתעבורה

  • הכותב לא ייצג בתיק
  • ynet הוא שותף באתר פסקדין

 

לכתבה זו 2 תגובות
הוספת תגובה