היי שלי, לפני שנה גיליתי שנדבקתי בהרפס וגינלי, ולאחרונה אני בקשר עם מישהו חדש. אני תוהה האם אני צריכה לספר לו על כך, ואיך בכלל מתחילים שיחה כזאת בלי שייבהל ויעזוב אותי.
הרפס היא מחלה מוכרת ונפוצה שלא מדברים עליה כמעט בכלל – כך שאני בהחלט יכולה להבין מדוע את חוששת לפתוח נושא כזה עם בן זוגך החדש. למרבה הצער, מחלות מין נושאות שם רע רק משום שהן עוברות במגע מיני. אבל דווקא בגלל זה - שיחה בנושא יכולה להפחית את עוצמת הבושה, ואפילו לעזור לך ולבן הזוג לחזק את האינטימיות.
אבל קודם כל, בואי נבין מה זה הרפס. נגיף ההרפס המוכר נקרא "הרפס סימפלקס מסוג 1". הוא נראה כפצע מודלק על השפתיים או בקרבתם. קיים גם הרפס שמתפרץ באיברי המין ונקרא "הרפס גניטלי", או בשמו הרפואי - "הרפס סימפלקס מסוג 2".

1 צפייה בגלריה
שלי ורוד
שלי ורוד
שלי ורוד. לא מומלץ להסתיר מידע כזה מבן הזוג
(צילום: מתוך הווידיאו)

לא כל מי שנושא את נגיף ההרפס יודע זאת, כי הנגיף עשוי להיות רדום וללא סימנים. הרפס מתפרץ בעקבות מצבים שונים כמו: לחץ, חולי, חום ופציעה. קשה לדעת בדיוק מתי הוא מתעורר, אך זיהוי מוקדם מאוד מהותי למניעת הדבקה אפשרית. ברוב המקרים, כשיש התפרצות, היא תתבטא מבחינה פיזית בצורת שלפוחיות באזור איברי המין או בפה, בהתאם לסוג ההרפס. ייתכן גם חום גבוה ולעיתים גם תחושות של גרד או עקצוצים.
הרפס עובר מאדם אחד לשני דרך מגע של עור לעור, וכאשר הוא מתפרץ האדם הנושא אותו עלול להעביר את הנגיף גם דרך נשיקה, מין אוראלי ויחסי מין מלאים. בנוסף, לא כולם יודעים זאת אך נגיף ההרפס מסוג סימפלקס 1, אותו הרפס שמופיע בשפתיים העליונות, עלול להוביל להדבקה גם באיברי המין, ולהיפך. כלומר, נגיף ההרפס מסוג 2 עלול להוביל לפצעים בשפתיים.
לכן, מומלץ מאוד להימנע מכל פעילות מינית כאשר הנגיף פעיל. כמובן שכשאין התפרצות, הנגיף נשאר בגוף באופן רדום, ובמצב כזה האדם הנושא אותו אינו מדבק.

המטרה: לנרמל את הסיטואציה ולהפסיק להתבייש

ועכשיו, בואו נדבר על החלק היותר רגיש בהקשר לנושא הזה - הבושה. אני יודעת שמאוד לא קל לנשים ולגברים שגילו שיש להם הרפס באיברי המין לדבר על זה עם הפרטנר המיני שלהם. יחד עם זאת, מאוד חשוב ליידע את הפרטנר מכיוון שזה עלול לעבור במגע המיני. תחשבו רגע האם אתם הייתם רוצים לשכב עם מישהו שמסתיר את המידע הזה מכם?
צליל לוטם, רכזת מרכז היעוץ של "דלת פתוחה" לקידום מיניות בריאה ברמת גן, סבורה שכשמדברים על נושא שלכאורה מביך אותנו לשוחח עליו, אנחנו בעצם מסירים ממנו את הסטיגמה. כאשר מציגים את הנושא באופן פשוט ונטול דרמות, עם משפטים כמו: "רציתי לשתף אותך שהייתה לי התפרצות של הרפס לפני שנה, אבל עכשיו אני בסדר וההרפס רדום", או "יש לי הרפס שלעיתים מתפרץ וחשוב לי שתדע" - ניתן לנרמל את הנושא ולהפחית את הבושה.
מעבר לכך, מאוד מומלץ לספר לפרטנר מה זה בכלל אומר לסבול מהרפס, כדי לנטרל כל חשש שאולי יעלה אצלו במקרים של חוסר מידע.
לסיום, חשוב לי לומר שעם כל הבושה, שיחה כנה על הנושא תראה לבן הזוג שלך שאכפת לך מהבריאות שלו.
בהצלחה!