צילום: קונטקט
צילום: קונטקט

"לילה שמחסיר פעימה": ילדי הדרום מספרים על התחושות

על רקע ההסלמה וירי הרקטות לעבר יישובי הדרום, שלושה מילדי העוטף סיפרו על הלילה האחרון - ועל איך זה לגדול בין סבבי לחימה. צפו בפאנל במסגרת יום שידורים מיוחד מאולפן ynet, "ידיעות אחרונות" ו"ידיעות תקשורת" בשדרות

דניאל כהן, "ידיעות תקשורת" | פורסם:11/05/2021
הילדים של חורף 2001 (צילום: קונטקט)

"היה לילה קשוח, ללא שינה": שלושה מילדי עוטף עזה התארחו הבוקר (שלישי) בפאנל "הילדים של חורף 2001" במסגרת יום שידורים מיוחד מאולפן ynet, "ידיעות אחרונות" ו"ידיעות תקשורת" בשדרות - וסיפרו על ההסלמה שהחלה אמש מנקודת מבטם.
חן מלכיאל והילה חכם שלומדות יחד באולפנת אמי"ת שדרות, ואסף קלרמן מקיבוץ מפלסים שלומד בבית הספר האיזורי שער הנגב, סיפרו על הלילה האחרון שעבר על משפחותיהם. "כל פעם רצנו לממ"ד, עד שבסוף שנשארנו לישון שם. קשוח", שיתפה הילה.
חן, שלומדת יחד עם הילה, סיפרה שבממ"ד המשפחתי אין מספיק מקום כדי שכולם יישנו בו, כך שהם נאלצים לרוץ כל פעם מהחדרים שלהם. "באמת לילה שמחסיר פעימה", אמרה. אצל אסף, כל בני המשפחה ישנו בממ"ד יחד כדי לא לרוץ בהישמע צבע אדום: "ישנו כולם יחד אז היה מוזר. גם התעוררנו מהצבע אדום, וכן, לילה לא פשוט".
הילה, חן, ואסף, תלמידים שלושתם, סיפרו על הניסיון לנהל חיי שגרה במצב הזה. "אתה כל הזמן בפחד", אמרה חן. "יש לך איזשהו בום קטן וזה מדליק את הנורה האדומה הזאת שאתה באיזשהו מצב חירום. אבל כל פעם להכניס לך לראש שאתה בסופו של דבר ילד, שאתה צריך לתמרן את זה עם ילדות, עם לימודים, עם חיי חברה, ולמרות הכל אתה צריך לזכור שאתה גיבור בחזית של המדינה".
צילום: קונטקט"זה היה ממש כמו סרט אימה". הילה חכם (צילום: קונטקט)
אסף והילה, תלמידי כיתה י' וי"ב, סיפרו על חוויית הלמידה כשיש הסלמה. "כמו שהיו אתמול, הרבה קסאמים, זה משהו שהוא גורם ללחץ ומוציא מריכוז", אמר אסף. הילה סיפרה על הקושי הרב בתקופת מבחנים: "הכל נדחה, הכל מתבטל, זז, יש שינויים. זה לא פשוט. אז לומדים קשה יותר מתלמידים אחרים ועושים את זה למרות המצב, אין ברירה".
השלושה, שגדלו בשדרות והכירו מגיל צעיר את הריצה למרחב המוגן בצל האזעקות, סיפרו על הזיכרון המוקדם ביותר שלהם כילדים תחת ירי. חן אמרה שהיא זוכרת שכשהייתה בגן, אמא שלה לקחה אותה לגן ואחזה בידה, ולפתע התחילה אזעקה "ממש מלחיצה": "ואז גם לא היו ממש מרחבים מוגנים נגישים כמו היום. אני ממש זוכרת שהיא הרימה אותי ורצנו לתוך הגן. אני ממש זוכרת את הבהלה, את הלחץ של כל הילדים, את האמהות שרצות לקחת כל אחת מהר את הילד שלה".
צילום: קונטקט"ככל שאתה גדל זה הרבה יותר מפחיד". חן מלכיאל (צילום: קונטקט)
הילה סיפרה שהיא זוכרת קיץ שסטטיק ובן אל הגיעו להופיע ופתאום התחילה אזעקה. "אמהות התחילו לצעוק, לגונן על הילדים שלהם, ילדים רצים. אמנם הייתה מיגונית ליד, אבל כמות האנשים לא הייתה יכולה להיכנס למיגונית אז זה היה ממש כמו סרט אימה, אני לא אשכח את זה, זה לא פשוט לראות את זה".
הילה, חן ואסף אמנם גדלו לתוך המציאות בדרום, אך הם לא חושבים שאפשר להתרגל ככל שחולף הזמן. "כשאתה ילד קטן אומרים לך שיש זיקוקים בחוץ" סיפרה חן. "אחר כך אומרים לך שיש איזושהי עוינות בין ערבים ליהודים. ככל שאתה יותר קטן אז הסיפור יותר חביב. ככל שאתה גדל, הכל פתוח וגלוי בפניך, זה הרבה יותר מפחיד".
אסף הסכים עם הדברים וסיפר: "אותי לא מרגיע לדעת יותר, אבל עם השנים שאני גר פה באיזור, ככל שהיו יותר סבבים ועבר הזמן זה משהו שבאמת נכנס לשגרת היום יום ולמדתי יותר להסתדר איתו".
צילום: קונטקט"כשיש החרפה של ממש אנחנו נוסעים לכמה ימים למקום רחוק". אסף קלרמן (צילום: קונטקט)
אסף סיפר שלדעתו ישנם חמישה חוקים שילד בעוטף עזה צריך לדעת: "הראשון זה בסבבים - לפני שהולכים לישון, לסגור את החלון ברזל, השני זה ללכת להתקלח לפני שמונה, כי כשיש סבבים, מתחילים לירות בסביבות שמונה בערב, השלישי זה כל הזמן למצוא איפה המרחב המוגן אם אני בא למקום שאני לא מכיר. הרביעי - אם המצב מתחמם אני נוסע לחברים שגרים באזור שהרקטות פחות מגיעות אליו, והחמישי זה שכשיש החרפה של ממש אנחנו נוסעים בדרך כלל לכמה ימים או לצפון או למקום קצת יותר רחוק".
4

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
4.
ון
18/05/2021 | 16:13

3.
יוסי
13/05/2021 | 22:30

הלוואי שנהייה מספיק מאוחדים שלא נזניח את הדרום למיתקפות מעזה ומהפזורה הבדווית. שיהייה איכפת לנו מהזקנים והחלשים בחברה. אמן.

2.
זוהרה קקון
11/05/2021 | 18:01

אני שומעת בומים ורעש מטוסים חזק מאד, אני גרה באחד מישובי השפלה באמת עימכם לאור כל שאתם עוברים במהלך כל כך הרבה שנים ונישאלת השאלה, עד מתי ???.

1.
נורית כהן
11/05/2021 | 16:51

רוצה לשלוח חיבוק ענק לצעירים המדהימים בראיון ולכל הילדים שחיים בעוטף. אני מעריצה אתכם על העוצמה שלכם והכח ללמוד לחיות בצל הסיוט הזה. מאחלת לכם שתזכו לשקט מתמשך ורוגע לחיות חיים נורמליים

לכל התגובות