שלוש הגזרות שבהן נתניהו הצליח יותר מדי
הליכודניקים לא באו כולם, המותג קצת נשחק, אבל בגזרות סמוטריץ', בנט והמשותפת הציון היה 110 במקום 100. עכשיו מרחב התמרון של נתניהו נע בין ימין קיצוני לשמאל קיצוני שלא יכולים לחיות יחד בשום צורה | פרשנות
| פורסם: 26/03/2021
22:00 ביום שלישי, מועד סגירת הקלפיות. ראש הממשלה בנימין נתניהו צפה כהרגלו במדגמים במעון ברחוב בלפור.
כבכל מערכת בחירות, הוא עושה את זה בחיק משפחתו המצומצמת, ודקות לאחר מכן יוצא אל יועציו שממתינים לו. בדרך כלל, וגם הפעם, נתניהו לא באמת צריך את המדגמים. הוא יודע בדיוק לאן הרוח נושבת כבר בשעות הערב המאוחרות, לפי אחוזי ההצבעה בערים המזוהות איתו. הוא זוכר כמעט בעל פה כמה קולות הוא צריך לקבל בכל קלפי, כמה קולות היו בקלפיות המרכזיות שלו במערכות בחירות קודמות.
הרבה לפני 22:00 כבר ידע שיש בעיה. שהליכודניקים שאמורים היו לצאת ולחזק את הליכוד יותר מבסבבים קודמים, הגיעו באחוזים נמוכים יחסית. מה שנתניהו ידע כבר ב-20:00 בערב קיבל אישוש באמצע הלילה כשתוצאות המדגמים עודכנו שוב ושוב.
נתניהו בנאום בליל הבחירות (צילום: קנטקט )
הליכוד איבד יותר מ-285 אלף קולות, לא עניין של מה בכך. בקלפיות הכי "חזקות", במקומות שבהם לליכוד ראשי ערים פעילים ועוצמתיים, לא רק שלא נרשמה התחזקות כמצופה, נרשמה היחלשות. אפילו בנתיבות ובקריות, מעוזי ליכוד מובהקים כבר שנים.
זה קרה כנראה בגלל אדישות, אבל גם בגלל כשלים טכניים של יום בחירות - לאחר שהאפליקציה המרכזית שבה השתמשו בליכוד כדי לדעת מי הצביע ואת מי עוד צריך להמריץ, פשוט קרסה. לכך יש להוסיף אובדן מסוים באמונה של ליכודניקים שאפשר לנצח, וגם שחיקת מה במותג "נתניהו".
לפיד סימן וי פעמיים
רבות דובר בשבוע האחרון על גדעון סער, ששילם מחיר יקר בתוצאה נמוכה אבל רשם הצלחה אסטרטגית. הוא לא נלחם על קולות מרכז שמאל למרות הפיתוי ולא עסק בלפיד, גנץ ומפלגת העבודה, אלא נשאר בקרבות הימין מול בנט ונתניהו - מתוך הבנה שעדיף לסיים נמוך ולמנוע מנתניהו ממשלה, מאשר לסיים גבוה על חשבון קולות המרכז שמאל (ולאפשר לנתניהו 61 בימין).
לפי פילוח שערך ביממה האחרונה הסוקר רפי סמית, שעבד עם הליכוד, כמעט שלושה מנדטים לקח סער לנתניהו. אלה המנדטים שחסרו לו לרוב בכנסת.
סער בליל הבחירות (צילום: נדב אבס)
אחרי סער, ואולי עוד לפני, ראוי לציין את יאיר לפיד, שניהל את הקמפיין המוזר ביותר אך גם המבריק ביותר. הוא רצה להרדים את השטח, והצליח. לא יצא לקרב שישרוף את הכול ולא יצר תחושת בהלה במחנה שלו, וכתוצאה מכך גם לא במחנה היריב. לא משנה כמה נתניהו ניסה לדחוק אותו לזירה, הוא לא נגרר.
ביציאה לדרך, סימן לפיד שתי מטרות עיקריות: הראשונה - שנתניהו לא יגיע ל-61, השנייה - שכל מפלגות הגוש יעברו את אחוז החסימה. הוא סימן וי על שתיהן.
העיניים לבנט
בחזרה לנתניהו: בשלושה מוקדים עיקריים הוא עבד בצורה עקבית ויסודית: במגרש של יו"ר הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', בניסיון לסייע לו; בזירה של נפתלי בנט בניסיון להזיק לו; ובזירה של המפלגות הערביות - כדי לפרק את הרשימה המשותפת.
הנוסחה של נתניהו הייתה לכאורה פשוטה: סמוטריץ' חזק, בנט חלש ופירוק המשותפת כך שלא תצליח לשחזר את ההישג מהבחירות האחרונות. זה אמור היה לייצר את מספר הזהב. נראה שהפעם, בשלושת המוקדים נתניהו הצליח יותר מדי.
החפירה של נתניהו עמוק בתוך המפלגות האחרות והעבודה המאומצת, הובילה לתוצאה בלתי רצויה בעליל. כמו ציון 110 בבחינה שבה צריך לקבל רק 100.
סמוטריץ' ומפלגות הימין הקיצוניות, שחברו אליו לבלוק טכני, קיבלו יותר מנדטים מהצפוי והפכו לכוח משמעותי. עד כדי כך שיו"ר המפלגה המקדשת הומופוביה, אבי מעוז, נכנס לכנסת ללא שום צורך ב"חוק נורבגי", ובאופן שהם אלה שמכתיבים לנתניהו איך תיראה ממשלתו.
בשעות הערב של יום הבחירות, כשהתברר שסמוטריץ' עובר בבטחה את חמשת המנדטים, צחקו בליכוד על כך שבסופו של יום, סמוטריץ' הוא זה שיקרא לנתניהו ברגעי הרכבת הממשלה, ולא להיפך.
נפתלי בנט לאחר תוצאות המדגמים (צילום: רועי עידן)
גם בגזרה של בנט, התוכנית הצליחה. הוא נותר קטן מדי ולא הצליח להשלים לנתניהו את ה-61, בזכות קמפיין התנפלות שהפיל את ימינה לחד-ספרתי נמוך מהמצופה.
ההתעסקות המוגזמת של נתניהו עם בנט, האיש היחיד שיכול היה לייצר מעבר קולות בין הגושים, הובילה את יו"ר ימינה למהלכים היסטריים רגע לפני הסוף, כמו המסמך שעליו חתם וביקש מנתניהו לחתום, והיתר היסטוריה.
בנט רשם אמנם הישג אישי מרשים, בדרך לגבש לעצמו בייס ללא הכבלים של המפלגות שעל גבן נכנס לפוליטיקה. לנתניהו זה לא יסייע כעת בשום צורה.
ובאשר למשותפת, זו התפרקה כפי שנתניהו רצה - אך השורה התחתונה היא שרע"מ עברה את אחוז החסימה ושינתה את תמונת המנדטים ברגע האחרון.
עכשיו מרחב התמרון של נתניהו נע בין ימין קיצוני לשמאל קיצוני שלא יכולים לחיות יחד בשום צורה ואופן, כמו שהצהירו בעצמם סמוטריץ' ובן גביר כשכינו את רע"מ "תומכי טרור שאינם שותפים לגיטימיים לשום ממשלה".
החפירה של נתניהו עמוק בתוך המפלגות האחרות והעבודה המאומצת, הובילה לתוצאה בלתי רצויה בעליל. כמו ציון 110 בבחינה שבה צריך לקבל רק 100.
ועכשיו, העיניים לבנט. האם יסכים להיות ראש ממשלה של הצד השני בפלונטר פוליטי מורכב מאין כמוהו, ובאיזה מהבטחות הבחירות שלו יעמוד: זו שאומרת שקול לימינה הוא תעודת ביטוח לכך שלא יהיו בחירות חמישיות, או זו שמסרבת לשבת עם איבתיסאם מראענה, מרצ ואחרים.
