איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת האנטר מלוטם.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: טוני (67), קלאודיה (55).
1 צפייה בגלריה
משפחת האנטר
משפחת האנטר
משפחת האנטר
(צילום: אסי חיים)
הבית? קלאודיה: "הבית נבנה לאורך הרבה זמן. את האדמה קנינו ב-2008 ונפלנו על קבלן שהיה אמור לעשות את ההרחבה ביישוב ומכר מאוד בזול את הבית, וכשהגיע הזמן לבנות, הבין שלא כדאי לו. ככה יצא שבנינו בסוף לאט לאט. זה קרה לטובה כי אני עיצבתי והיה לי את הזמן ליצור את הבית בדיוק כמו שרציתי כמו רצפת אבני הטרה קוטה שהבאתי במיוחד מספרד. כל החומרים בבית הם טבעיים. היה לזה מחיר שזה נבנה לאורך שנים, כי הילדים כבר לא היו בגיל של לבוא איתנו לגליל. בזמן הזה גרנו בירושלים ועברנו לגליל באופן קבוע ממש בתקופת הקורונה. קשה להגיד כמה זה עלה לנו כי זה נבנה לאורך שנים ארוכות. לבית כזה אין ממש מחיר אבל אני יודעת שמכרו פה לאחרונה בית ב-2.7 מיליון שקל".
המעבר לגליל? טוני: "אנחנו ירושלמים. ובשנת 79' הייתי בקורס מורי דרך וסחבו אותנו לפה לראות את ייהוד הגליל. היו פה על ההר כמה קיבוצניקים והוקסמתי מהמקום. שנים אחר כך, כשהייתי כבר בתקופה שבה חיפשתי להתפתח ראיתי פתאום פרסום על הרחבה קהילתית בלוטם וזה קפץ לי. זה הגיע בדיוק בזמן. לקלאודיה לקח זמן להירתם אבל מרגע שהיא היתה בפנים - הכל זה היא".
אחרי ירושלים זה לא שקט מדי? קלאודיה: "טוני תמיד ימצא לו מה לעשות. הוא קם בבוקר ואם הוא פה הוא יכסח את הדשא, ירוץ ויצייר ועכשיו הוא התחיל ללמוד לנגן על פסנתר. הוא כל הזמן בעשייה. לי יש שני מצבים או שאני סופר פעילה ויצירתית או שאני יושבת מול הנוף בלי לעשות כלום".
יש לכם מבטא. טוני: "אני נולדתי בלונדון והגעתי להתנדב במלחמת יום כיפור. האמת, שמה ששבר אותי היה משפט שמישהו אמר לי בלונדון בשנת 1966 אחרי שאנגליה זכתה במונדיאל. הוא אמר לי ׳מה אתה מבסוט, אתה לא משלנו׳. זה נשמע משהו קטן אבל זה היה הטריגר, זה פגע בי. רציתי להרגיש שייכות ועליתי לישראל". קלאודיה: ״ההורים שלי פשטו רגל בבואנוס איירס ועלו לארץ. סיימתי תיכון פה ואז חזרנו לארגנטינה כי ההורים שלי לא התרגלו לחיים פה אבל אני חזרתי לארץ. לי ולטוני זה נישואים שניים. הכרנו שנינו בחברת התיירות שבה עבדנו. הדרכנו קבוצות בספרדית".
מדריכי תיירים? קלאודיה: "עבדנו קשה. הדרכנו 30 יום בחודש 50 איש בשבוע נון-סטופ, כדי לבנות את הבית ולטייל בעולם ולהיות מוכנים למשברים שכל כמה שנים קורים בארץ הזו בתיירות״. טוני: ״היינו עובדים כמה חודשים רצוף ואז משאירים לעצמנו חודש לטייל".
נסיעות בעולם? קלאודיה: "אנחנו מטיילים הרבה. טוני מתעניין באמנות ומצייר בעצמו ונסע חודש וחצי לפירנצה לאקדמיה לאמנות, לצייר, ובמקביל אני נסעתי לעשות יוגה בקוסטה ריקה. נסענו יחד ליפן ולספארי. אני אוהבת יותר את הרחוב וטוני יכול להיות 20 שעות בתוך מוזיאון. הילדים אומרים שאנחנו בטיול אחרי צבא".
מה אתם עושים עכשיו? טוני: "כשהגיעה הקורונה הבנו שנגמרה העבודה כמדריכי תיירים וייקח עוד הרבה זמן עד ש-50 איש ממקומות שונים בעולם יעלו יחד על אוטובוס. ואם במשבר קודם למדתי להיות מטפל שיאצו, הפעם במשבר הזה החלטנו לעבור לבית שבנינו בלוטם ולפתוח צימרים". קלאודיה: "ידענו שיום אחד נשתמש בזה או כנכס לילדים או כצימרים וכשהגיעה הקורונה החלטנו לסיים את פרק התיירות ופתחנו את 'לה לונה'".
לה לונה? קלאודיה: "תמיד רציתי בית מלון כפרי קטן וכל פעם שנסענו בעולם - לקחתי משהו איתי כי ידעתי שפעם, עוד אשתמש בזה. למשל ארוחת בוקר מיוחדת שחווינו בפורטוגל ואנחנו עושים פה. לה לונה היא המימוש של ההתפתחות שלנו במשך השנים. אני למדתי עיצוב, אני תזונאית קלינית והיחסים בין גוף, נפש ומקום חשובים לי. להוציא למישהו בירה כשהוא מגיע זה כלום אבל לאורח זה עושה את הכל".
זו השקעה גדולה? קלאודיה: "השקענו כמה מאות אלפי שקלים אבל אנחנו מופתעים כי זה מספק פרנסה יפה". טוני: "אני אוהב אנשים ונהנה מזה. זו התעסקות טובה". קלאודיה: "אנחנו מקבלים ביקורות מדהימות וזה מרגש".
מינוס? קלאודיה: "ממש לא. המוטו שלנו הוא להתמודד עם מה שיש".
האירועים האלימים בצפון? קלאודיה: "היה מפגש של ערבים ויהודים בלוטם והנציגים של עראבה דיברו על זה שהרוב לא השתתפו באירועים האלה וזה הנוער המתוסכל שפגע במוסדות שמייצגים את הממסד. השאלה מה עושים עם המצב הזה, הרי הם לא יוציאו אותנו מפה ואנחנו לא נוציא אותם. אני חושבת שאנחנו צריכים להקשיב אחד לשני, אחרת זה יילך למקום לא טוב". טוני: "זה זמני, אנשים כועסים קצת ואני לא חושב שזה יהרוס את הדו-קיום".