רבים מהבמאים הישראלים חולמים ללהק כוכבים מעבר לים לסרטים שלהם. לרוב זה נשאר בגדר פנטזיה, חלום רחוק על ליהוק מושלם שלעולם לא יתגשם. אבל איתן פוקס, שסרטו החדש "סאבלט" עולה מחר (ה') לאקרנים, הצליח דווקא להגשים אותו - ולתפקיד הראשי הוא ליהק את ג'ון בנג'מין היקי, שמוכר בעיקר בזכות הופעות האורח שלו בסדרות "האישה הטובה" ו"מזל סרטן" ולאחרונה גם בריבוט החדש של "בטיפול".
פוקס לא התקשה ללהק את היקי, משום שהשחקן - חבר גאה בקהילה הלהט"בית, הכיר את סרטיו והעריץ אותם. "אני אוהב אותו כבר זמן מה ומעריץ של 'יוסי וג'אגר'", התוודה השחקן בריאיון ל-ynet. "יום אחד הסוכנת שלי מתקשרת אליי ושואלת אותי אם אני מכיר את איתן פוקס ושהוא כתב סרט וחשב עליי כשחקן. אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה בקריירה שלי שמישהו אמר לי את זה. הייתי מוחמא ומסוקרן מכל במאי שהיה אומר לי את זה, אבל במקרה של איתן זה היה מרגש במיוחד".
פוקס שלח להיקי את התסריט, ומשם ההחלטה עבור השחקן הייתה קלה. "קראתי את התסריט ואהבתי אותו מאוד. התחלנו לדבר ואחרי שנתיים-שלוש, כשהוא השיג מימון לסרט, הוא הגיע ללונדון כדי לראות אותי בהצגה. הוא שאל אותי אם אני יכול לבוא לישראל איך שהמחזה יורד מהבמות, ואמרתי בטח, זו טיסה קצרה יותר מטיסה לאמריקה".
זו הייתה הפעם הראשונה שלך בישראל? "לא, בן הזוג שלי יהודי והוא היה פה כמה פעמים ותמיד אמר לי שאני חייב לבוא. אז יצא שפעם אחת היינו בקרוז, שזו חוויה די מוזרה כי אתה עוגן איפשהו ואז חווה עיר באופן מאוד אינטנסיבי. אני חושב שהייתי בתל אביב בערך ארבע-חמש שעות וכבר אז אהבתי אותה וחשבתי שזו אחת הערים היפות".
4 צפייה בגלריה
מתוך "סאבלט"
מתוך "סאבלט"
מתוך "סאבלט"
אף שהוא לא יהודי, בסרט מגלם היקי הומו יהודי מבוגר ונשוי, עיתונאי, שמגיע לתל אביב כדי לכתוב עליה לטור התיירות שלו ב"ניו יורק טיימס". כראוי לתייר הקלישאתי שרוצה לתפוס את מרב החוויה, הוא מסבלט דירה בפלורנטין אצל סטודנט צעיר לקולנוע (ניב ניסים) - הומו אף הוא, משוחרר ורווק ללא יותר מדי דאגות על הראש. למרות ההבדלים ביניהם השניים מתחברים ובמשך חמישה ימים לומדים להכיר אחד את השני ותוך כדי גם את עצמם. את הסרט ביים כאמור פוקס, ואת התסריט הוא כתב יחד עם עיתונאי "ידיעות אחרונות", איתי סגל.
הצילומים התקיימו לפני כשנתיים במשך חודש וקצת והיקי התמסר לחלוטין לחוויה התל אביבית. "גרתי ברוטשילד ובחיים שלי לא אכלתי כל כך הרבה בזמן שעבדתי. אני חושב שבסרט ממש אפשר לראות איך השמנתי תוך כדי הצילומים. היינו מסיימים בשש ואז הייתי הולך לבדוק עוד מקום של אייל שני. בדרך כלל אני שומר על דיאטה מסודרת בצילומים אבל הפעם לא הצלחתי לעמוד בפיתוי, זה אחד המקומות הטובים לאכול בהם".
ואיך הייתה העבודה עם הצוות הישראלי, זו מנטליות שונה לחלוטין מזאת האמריקנית. "בסופו של דבר צוות טוב הוא צוות טוב כי כולם עובדים ביחד למען מטרה משותפת. עבורי החוויה של הצילומים הייתה מעולה כי זה הזכיר לי את מה שהדמות שלי חווה בסרט. הייתי זר במדינה אקזוטית וכולם סביבי דיברו עברית. כל הזמן ניסיתי לתרגם לעצמי בראש מה נאמר ומה קורה, וזה בערך מה שהדמות שלי בסרט חווה. אבל אהבתי מאוד את הצוות, את העבודה עם איתן וכמובן את התגלית האמיתית של הסרט, שהיא ניב ניסים, שזה סרטו הראשון".
4 צפייה בגלריה
מתוך "סאבלט"
מתוך "סאבלט"
מתוך "סאבלט"
איך באמת הייתה העבודה איתו? "האמת שאף פעם לא חשבתי עליו כטירון או כחסר ניסיון כי הוא מעולם לא נתן לי סיבה להתייחס אליו ככה. הוא היה מקצוען ולמדנו אחד מהשני. הייתי אצלו בבית בימי שישי, בדיוק כמו שקורה בסרט, ואני חושב שנוצר בינינו קשר פנומנלי. זה כמו בסרט, שבמקרים רבים הילד יותר בוגר מהמבוגר, או שהוא לפחות מבין את עצמו יותר טוב ויודע איפה נמצא הלב שלו".
מה היה החלק האהוב עליך בתל אביב? "את מתכוונת מלבד המזנון של אייל שני והכרובית שהוא מכין?".
אתה יודע שיש לו מסעדה בניו יורק והוא מוכר שם עגבניה ב-30 דולר? "כן, זה ממש מעבר לפינה מאיפה שאני גר, אבל באופן מוזר זה לא אותו דבר. זה טעים ושווה כל פני לדעתי, אבל זה שונה. אבל אם נחזור לשאלה שלך אז אני חושב שהאנשים היו החלק האהוב עליי. זו מדינה עם סתירות רבות, אתה מרגיש את המתח ואת הקדושה ואת החשמל של המקום. יצא לי לבלות גם בירושלים כי הסטודיו היה שם וזו באמת הייתה חוויה חד פעמית בשבילי. אני רגיל לנסוע לצילומים בטורונטו, שזו עיר נחמדה, אבל פה זה היה שונה לגמרי, אני כבר לא יכול לחכות לחזור וזה מצער אותי שלא הצלחתי להגיע לפרמיירה".
יצא לך לראות את הסרט? "כן, ואהבתי אותו מאוד. בדרך כלל אני לא אוהב לצפות בעצמי, במיוחד בגיל הזה. אני מעדיף לזכור איך אני נראה בגיל 25 ולא 55. אבל לא רק שאהבתי את מה שראיתי, זה גם צולם מאוד יפה ואהבתי את מה שאיתן עשה עם זה, כי זה סרט קטן וסקסי על מפגש בין שתי נשמות".
4 צפייה בגלריה
ג'ון בנג'מין היקי
ג'ון בנג'מין היקי
ג'ון בנג'מין היקי
(צילום: Jeff Spicer/GettyImagesIL)
אתה מרגיש שהקהל האמריקני גם יתחבר לסרט? "אני מאוד מקווה שכן. הוא ייצא פה כשבתי הקולנוע ייפתחו וזה ירוץ באולם שמאוד קרוב לבית שלי, ואני מתכוון לעמוד מחוצה לו ולהגיד לכולם שאני מייקל ולענות על שאלות. אני חושב שהקהל האמריקני יאהב את זה כי זה סרט על אמריקני שמגיע לבקר בתל אביב. וזה גם סיפור אהבה בין דורי ואוניברסלי וזו גם דרך נהדרת לטייל מבלי לנסוע לאנשהו - חלק מהאנשים אמרו לי שהם הרגישו שהם נסעו איתי לתל אביב בתקופה שזה קשה לטוס לחו"ל, אז אני חושב שהסרט הוא גם בריחה".
היקי כאמור שחקן עסוק, אבל לקהל הישראלי הוא מוכר בעיקר בזכות תפקידו בסדרה "האישה הטובה", כיזם ההייטק המולטי-מיליונר ניל גרוס, שהקים את מנוע החיפוש צ'אמהם (והדמיון למייסד גוגל לארי פייג' לא מקרי בכלל).
הדמות שלך תחזור ל"טובות לקרב", הספין-אוף של "האישה הטובה"? "אני לא יודע, אבל אני מקווה שכן. אני זוכר שכשעשיתי את 'האישה הטובה' לפעמים הייתה עוברת שנה עד שהם היו מתקשרים אליי. אמרתי לעצמי, נו טוב, הם כנראה לא צריכים אותי יותר ואז פתאום הם היו מתקשרים ושואלים אם אני פנוי בשבוע הבא. מה שמעניין זה שעכשיו אני משחק בסדרה 'בטיפול', שגם היא מבוססת על סדרה ישראלית וגם בה אני מגלם יזם הייטק עשיר. גם זו הייתה חוויה יוצאת דופן, כי לגלם דמות שכל מה שהיא עושה זה לשבת על הספה ולדבר זה היה מדהים".
4 צפייה בגלריה
ג'ון בנג'מין היקי ב"האישה הטובה"
ג'ון בנג'מין היקי ב"האישה הטובה"
ג'ון בנג'מין היקי ב"האישה הטובה"
(צילום: David Giesbrecht/CBS)
עכשיו, אחרי שהיית פה, אתה מחובר יותר לחדשות מישראל? "לגמרי, עכשיו זה יותר שובר את ליבי. גם בעבר התעניינתי אבל עכשיו אני מרגיש שיש לי קשר אישי. קודם כול כי יש פה אנשים שאני מכיר, ודבר שני, כשמראים בחדשות תמונות מישראל אני מזהה חלק מהמקומות. וכמו כולם אני מתפלל לשלום או לאיזשהו פתרון".
היקי אפילו היה עד למתקפת טילים למרכז שאירעה ב-2019 במסגרת מבצע "חגורה שחורה". זה קרה במהלך הצילומים והוא היה בדרכו חזרה למלון. "זה הלילה שאני הכי זוכר. הנהג הסיע אותי ושמענו רדיו, והיינו עם חלונות סגורים. לפתע המכונית מולנו עצרה והנהג לא הבין מה קרה. ראינו אנשים יוצאים מהמכוניות ופתאום הוא אומר לי לצאת ורצנו לבניין ושמענו את האזעקות ואת הטילים שיורטו. כשחזרתי למלון פתאום הטלפון צלצל, ובכלל לא ידעתי שהיה שם טלפון. זו הייתה מזכירת הקבלה שהודיעה לי שקיים חדר בטוח בקומה, ואני כזה 'יש חדר בטוח? בכל קומה?', כי הייתי כל כך נאיבי למצב. לא ישנתי כל הלילה מלחץ ואז כשבאתי לעבודה בשש בבוקר כולם התנהגו כרגיל. באיזשהו שלב שאלתי מישהו אם הוא יודע מה קרה והוא ענה לי 'כן' באדישות. הייתי בהלם שכולם מתנהגים כרגיל ואז הוא אמר לי 'ברוך הבא לתל אביב'".