הזרעים שאמורים לפורר את הממשלה מכיוון מפתיע
בליכוד מתחילים להבין שדווקא משמאל יכול להיות יעיל יותר לסכסך כדי להוביל לפירוק הקואליציה. בינתיים הסחרור מפרדוקס נתניהו מעמיק את המרמור - וכולם מחכים לתוצאות מבחן התקציב | פרשנות
| פורסם: 02/07/2021
השבוע השני לכהונתה של "ממשלת השינוי", שאופיין בעיקר במאבקים בלתי פוסקים בין אופוזיציה לקואליציה ונגרר ללילות לבנים במליאת הכנסת ושגרה בתנאי טירונות, כתש עד דק את שני הצדדים.
כלפי חוץ שידרו שני הצדדים עמידות, נחישות, חוזק. בחדרים הסגורים הורגשה התפרקות. של ח"כים שלא ראו את הבית ונאלצו להעביר ימים שלמים במשכן במקרה הרע או במלון סמוך לכנסת במקרה הטוב.
עימותים בוועדה המסדרת, השבוע (צילום: ערוץ כנסת)
נתניהו מבין את הסכנות הפוליטיות הטמונות במצבו. לכן הוא מבקש להסיט את השיח מדי יום, כמה פעמים ביום, לעבר מה שמוגדר כחוסר הלגיטימיות של הממשלה הנוכחית
הקושי בשגרה הפרלמנטרית המתישה שהתפתחה ניכר בעיקר בקרב הפוליטיקאים המנוסים והוותיקים בכנסת, שיודעים שממשלות לא נופלות בגלל עבודת אופוזיציה טובה. הן מתפוררות מבפנים אחרי שאחד ממרכיביהן מחליט לעשות זאת במו ידיו.
העבר הקרוב ממחיש זאת. ב-2012 חוסר הסכמה על חוק הגיוס מתוך הממשלה; ב-2015 כשנתניהו החליט לפטר את השרים לפיד ולבני ולצאת לבחירות; ב-2019 כשנתניהו הודיע בישיבת הסיעה על יציאה לבחירות; ובמערכת הבחירות האחרונה כשנתניהו החליט שלא לקיים את הסכם הרוטציה עם גנץ ולא להעביר תקציב ובכך למעשה פיזר את הכנסת.
לקראת סוף שבוע הדיונים המתיש התחילו להבין בליכוד שמשהו באסטרטגיה הנוכחית פגום. עד כה השקיעו את מרב האנרגיות בלאתגר את הקואליציה מימין, אולם כעת מתחילים לחוש שחוליות חלשות אפשר לאתר דווקא משמאל, אם הצד הזה של המפה יחוש חלש ונבגד על ידי הממשלה.
סיבות טובות ניתנו השבוע למכביר, עם התעקשותה של שרת הפנים, איילת שקד, לחוקק את חוק האזרחות - המונע איחוד משפחות בין פלסטינים לישראלים - ככתבו וכלשונו ללא הקלות. גם ההסכם שנחתם עם מתיישבי המאחז אביתר, שבמקום פינוי והעמדה לדין כפי שציפו בשמאל, זכו למו"מ ומעמד של כבוד כולל פתרון משביע רצון.
ייתכן שכבר בקרוב יד נעלמה תבעיר את הצד השמאלי של המפה בתקווה שדווקא משם אפשר יהיה לסכסך ולתקוע טריז - ואז גם תושג התוצאה של ממשלה שמתפרקת מבפנים.
נתניהו והליכוד: הכי גדול, בלי שלטון
לאורך השבועיים האחרונים מנסה בקדחתנות ראש הממשלה לשעבר וראש האופוזיציה בהווה, בנימין נתניהו, לנטוע בליבם של חברי מפלגתו את התקווה שזה אוטוטו קורה. שהפלת הממשלה קרובה משאפשר לדמיין. שבכוחו של הגוש לעשות זאת.
בפועל, רבים מהם לא קונים את הנבואה. ויותר מזה: המרמור הגדול בליכוד מחריף על ספסלי האופוזיציה. חלק מחברי מפלגת השלטון לשעבר סבורים שעידן נתניהו ממילא תם. שהגוש המאוחד שסביבו שווה ביום הכי טוב שלו 52 מנדטים (משום שבנט ושקד כבר עברו פרוצדורה רפואית לניתוק השלייה ממנו). הם מאמינים שבתנאים שנוצרו הוא כבר לא יוכל לחזור.
נתניהו, האיש היחיד שיכול לגרוף עם מפלגתו מספר דו ספרתי גבוה של מנדטים, הוא גם היחיד היום בליכוד שלא יצליח להביא שלטון. בגלל שנאות אישיות ומערכות יחסים רקובות. היותו הדמות הפוליטית הפופולרית ביותר בישראל והשנואה ביותר בו זמנית מטלטלת את בכירי הליכוד. הם מסוחררים מהפרדוקס.
כל עוד נתניהו בראשו, הליכוד יהיה הכי גדול שהוא יכול, אבל לא יהיה בשלטון - וזאת משוואה אכזרית עבור מי שכבר שנים רגילים ליישם מדיניות ולא להתקוטט עם עידית סילמן בוועדה מסדרת.
נתניהו מבין את הסכנות הפוליטיות הטמונות במצבו. לכן הוא מבקש להסיט מידי יום, כמה פעמים ביום, את השיח לעבר מה שמוגדר כהיעדר הלגיטימיות של הממשלה הנוכחית.
גדעון סער לחברי הליכוד: "התעללתם בדמוקרטיה הישראלית" (צילום: ערוץ כנסת)
אני לא רובוט
ביום שני האחרון בשתיים בלילה, כשהקשב כבר רופף וחברי הכנסת עייפים ומותשים, עלה לדוכן המליאה שר המשפטים גדעון סער והטיח בחברי הליכוד טענות קשות. הן לא באו מהאוויר. גם סער מכיר את התסיסה שהחלה בליכוד ועוד לא צפה כלפי מעלה, ואת הביקורת הגוברת על הטעויות של נתניהו שעליהן המפלגה כולה משלמת היום.
בזמן נאום סער ישבו רבים מחברי הליכוד במליאה ובחרו לשתוק (מלבד דוד אמסלם שתקף אותו, ועוד כמה משפטים שהשחיל בעדינות יחסית אופיר אקוניס). סער עמד שם מולם, שונה ב-180 מעלות מהדמות הרובוטית שיצרו לו בארץ נהדרת, והטיח בהם: "נגררתם אחריו כמו סחבות", "אלקין, שרן השכל, בני בגין ואני מייצגים את ערכי הליכוד הרבה יותר משאתם מייצגים אותם".
זמן קצר לאחר מכן הובאה להצבעה הצעת החוק שנועדה לאפשר לארבעה חברי כנסת להתפצל מסיעתם מבלי לגייס שליש סיעה כפי שדורש החוק כיום. ההצעה שמטרידה מאוד את הליכוד בחדרים הסגורים, לא נולדה אמנם על בסיס אירוע מתהווה, אבל נועדה לפתוח אופציות ולאפשר את פיצול הליכוד במקרה הטוב ולייצר פרנויות אצל הצד השני במקרה הפחות טוב.
בשורה התחתונה, המבחן המשמעותי היחיד שעומד לפתחה של הקואליציה - ומהווה באותה נשימה את נקודת המבחן הרצינית ביותר בליכוד - הוא העברת תקציב המדינה.
אם הממשלה תשרוד והתקציב יעבור, בליכוד יתחילו לחשב מסלול גם מול נתניהו, שכבר היום מבין שכוחו הופך מוגבל (כמו עם רצונו לקיים כעת פריימריז שנתקל בכיסי התנגדות חריפים שגרמו לו לוותר על הרעיון). אם לא יעבור התקציב וההמשלה תקרטע, נתניהו יישאר במשחק. ועדיין יצטרך נס כדי להרכיב פעם ממשלה.
