אחת ההתלבטויות הראשונות שלנו בתור הורים צעירים נוגעת להחלטה לגבי הצעת מוצץ לילד. מבול העצות והשאלות מסביב לא מאחר להגיע ואנחנו מוצאים את עצמנו מבולבלים ומוצפים. מסביב נשמעים הקולות שמציעים להימנע משימוש במוצץ כדי לא לפתח הרגל ותלות, אך קשה להתעלם מעזרתו הנדרשת של ה"מרגיע הלאומי", המסייע לנו כהורים ולרך הנולד.
לפני הכול, כדאי שנבין מהו תפקידו של המוצץ עבור התינוק שזה עתה נולד. תינוקות נולדים עם רפלקס מציצה, המאפשר את הישרדותם. הצורך האורלי מהווה גם את הקשר של התינוק לעולם, דרכו הוא בא במגע עם הסביבה החיצונית. פעולת המציצה משרה ביטחון, מרגיעה ומווסתת את התינוק. בנוסף, המוצץ מאפשר לנו ההורים, להגיש לתינוקנו עזרה באופן מיידי ויעיל ואף מקושר לסיכוי מופחת של מוות בעריסה.
מגיע גיל בו מציצת המוצץ עלולה להוביל לנזק לשיניים ולחניכיים, ומתחילה להפריע להורים שמרגישים שהתלות במוצץ הולכת וגדלה. גם המחקרים מצביעים על חסרונות לשימוש ממושך במוצץ. מסקירה מחקרית שנערכה לאחרונה בבריטניה עולה כי קיים קשר בין שימוש במוצץ עד גיל מאוחר לבין מיומנויות חברתיות לקויות של ילדים (Rychlowska & Vanderwert, 2020).
מחקר נוסף שנערך באיטליה, מצא קשר בין שימוש במוצץ עד גיל מאוחר לבין קושי בעיבוד שפתי (Barca, Mazzuca & Borghi, 2017). בעקבות חסרונות אלו ונוספים, כדאי להוביל אקטיבית את הילד לפרידה מהמוצץ בגיל מוקדם יותר ככל הניתן.
טיפים שימושיים לגמילה קלה מהמוצץ:
1. הגדירו את גבולות הגזרה
עוד טרם הגמילה מהמוצץ, מומלץ להגדיר את השימוש בו. ככל שנבסס הרגלי שימוש מוגדרים במוצץ בגיל צעיר יותר, כך צפויה גמילה קלה יותר עבור הילד. מומלץ להגדיר כללים הקשורים למיקום וזמן השימוש במוצץ.
נאפשר את השימוש במיקום מסוים בבית, למשל במיטת הילד בזמן המנוחה או השינה, ונמנע מפיזור מוצצים רבים בבית ולהניחם במיקום קבוע ("בית למוצצים"). משהגדרנו את גבולות הגזרה, נאכוף בנחישות את השימוש במוצץ ונמנע יציאה עימו מהבית או שימוש בו בעת משחק.
קראו עוד:
2. יוצאים לדרך
התחילו את תהליך הפרידה מהמוצץ באופן הדרגתי. תחילה, הגבילו את השימוש בו לשעת השינה בלבד, ורק לאחר מכן היפרדו ממנו לחלוטין. כאשר החלטתם על פרידה סופית, כדאי לקיים טקס פרידה קצר. אין זה חובה אבל יש משפחות שנוהגות לציין את הפרידה בטקס כמו: תליית המוצץ על עץ מוצצים קרוב או הפרחתו באמצעות בלון הליום. שימוש בטקס קצר יאפשר לילד ביטוי ממשי יותר של הפרידה והבנה כי הפרידה התרחשה וכי היא סופית.
ככל שנבסס הרגלי שימוש מוגדרים במוצץ בגיל צעיר יותר, כך צפויה גמילה קלה יותר עבור הילד
3. הכנה
הכינו את ילדיכם בהתאם לגילו, מספר ימים לפני שתיפרדו סופית מהמוצץ. תוכלו לומר: "מחר נגיד ביי ביי למוצץ ואתה תלך לישון בלעדיו". חשוב שנכיל את החששות של הילד, באם יעלו, בתגובה להכנה ונדגיש באופן תדיר שאנחנו מאמינים בו שהוא מסוגל ונסייע לו להצליח.
4. סבלנות
חשוב לזכור שפרידה מהמוצץ היא תהליך, וכמו תהליכים רבים, הוא עלול לקחת זמן. התחילו את התהליך שאתם וילדיכם פנויים פיזית ורגשית (למשל, לא כדאי להתחיל כאשר האם עתידה ללדת בקרוב) ואפשרו לילד את זמן ההסתגלות הדרוש לו למצב החדש. יש ילדים שנפרדים מהמוצץ וחווים קושי ימים בודדים בלבד ויש כאלו שהפרידה מאתגרת יותר עבורם והם זקוקים לזמן ארוך של הסתגלות למצב החדש.
5. נחישות ועקביות הן שם המשחק
כמו בכל החלטה חינוכית, גם בעת הפרידה מהמוצץ ילדיכם זקוק להובלה אקטיבית שלכם. האמינו בו שמסוגל להיפרד מהמוצץ ולהירגע בלעדיו. מניסיוני, הורים רבים חווים את הבכי של ילדם כאישור לכך שהם עשו טעות ואז מחזירים את המוצץ. עם זאת, דווקא כשבוכה וקשה לו, ילדיכם זקוק לכם נחושים ומאמינים בו וביכולתו להצליח ולהתמודד מבלי לשוב אחורנית.
6. דרכים חלופיות לוויסות
סייעו לילדיכם להירגע ולווסת את עצמו בדרכים חדשות. תקופת השימוש במוצץ (בעיקר אם היה שימוש אינטנסיבי), גרמה לילדיכם לפתח אמונה כי הוא זקוק למוצץ על מנת להירגע לאורך היום וגם לפני השינה בלילה.
כעת, בתקופת הפרידה מהמוצץ תפקידנו כהורים הוא לאתגר את האמונה של ילדנו ולסייע לו למצוא אסטרטגיות חלופיות לווסת את עצמו, למשל: חיבוק ארוך כשקשה, פינת רגיעה בבית עם כרית ושמיכה נעימה בה יוכל לשכב ולקבל מכם ליטופים מרגיעים וכדומה. היו שם עבורו, הבינו את הקושי וסייעו לו להתמודד עמו.
7. שבחו את ילדיכם
אין זה דבר של מה בכך להיפרד מהמוצץ לאחר תקופת שימוש ממושכת, הכירו באתגר שעומד בפני הילד ובכוחות שלו להתמודד עימו. אמרו לילד כמה אתם גאים בו שהצליח להתמודד עם הקושי ולהירגע ללא שימוש במוצץ בסיטואציות ספציפיות שאתם שמים לב שהיו מאתגרות עבורו.
