באיחור ניכר: ניסוי רכיבה בנתיב-פלוס עומד להתחיל
ארבעה חודשים לאחר השקת מיזם נתיב פלוס במסגרתו נאסרה רכיבת קטנועים ואופנועים, צפויים נתיבי ישראל, הטכניון שילווה את הניסוי, המשטרה וגופים נוספים לאשר אותו בהקדם
| פורסם:16/01/2020
שבועות ארוכים לאחר שמשרד התחבורה הבטיח "לצאת בקרוב" בניסוי במסגרתו יורשו רוכבים לעלות על נתיב-פלוס בדומה לנתיבי תחבורה ציבורית בערים, נראה כי השותפים למהלך מעוניינים אכן להזניקו.
ל-ynet נודע כי נתיבי ישראל, הטכניון שאמור ללוות את הניסוי מבחינה מחקרית, משטרת ישראל ואנשי תכנון ותשתית, ייפגשו מחר (ו') כדי לאשר את אפיון הניסוי. לפי גורמים המקורבים לפרויקט, האישור צפוי להתקבל ורכיבת קטנועים ואופנועים תאושר בנתיבי התחבורה הציבורית ורכב רב-קיבולת.
יש להזכיר בהקשר זה כי לפני כחודשיים אמר ל-ynet גורם במשרד התחבורה כי הניסוי צפוי להיות דומה לניסויים שנעשו בעבר בנת״צים עירוניים ואשר הוכתרו בהצלחה, שכן לא התגלו כל נתונים לפיהם שילוב כלים דו גלגליים בנתיבים אלה גרם להרעה בזרימת התנועה או להחמרת מצבם הבטיחותי של הרוכבים.
״אנחנו עדיין לא יודעים האם הניסוי יהיה רק בנתיבי איילון או רק בכביש 2״, הובהר. ״זו סוגייה שעוד צריך לדון בה כי שני הכבישים שונים וכך גם שני הנתיבים". עוד אמרו מקורבים לפרויקט כי כאשר יוזנק הניסוי הוא צפוי לכלול מצלמות ניטור לאורך הנתיב הנבחר.
בעבר נשאלה הילה חדד חמלניק, מי שנחשבת לאחראית על פרויקט נתיב פלוס, מדוע לא התחשבו בנתוני ניסוי רכיבת אופנועים בנת"צים עירוניים כדי לקבל החלטה על נתיב פלוס. לדברי מומחי רכיבה שונים, הסכנות הנוצרות בעת שילוב אוטובוסים גדולים וקטנועים קטנים בסביבה עירונית צפופה, גדולים משמעותית מאלה של כביש מהיר. חדד חמלניק טענה כי כך דרשו מומחי משרד התחבורה, ולכן הוטל האיסור.
מאז הושק הפרויקט מתמודדים רוכבי כלים דו-גלגליים בסביבת הנתיבים עם מציאות מורכבת בהרבה. לא רק שהופקעה מהם הזכות לרכוב בנתיב אחד, בד בבד הוגברה האכיפה על רכיבה שלא כחוק בשוליים והתנועה על שני הנתיבים "המותרים" לנסיעה הוכבדה כמעט לאורך כל שעות היום, עם גודש תנועה יוצא דופן בעיקר בשעות השיא.
יש גם להזכיר כי למרות איומי הקנסות למי שיעבור על החוק וישתמש בנתיב פלוס מבלי לעמוד בדרישת מספר הנוסעים המינימלי, בפועל כמעט ולא מתבצעת אכיפה. הסיבה: מצלמות האכיפה שאמורות היו ללוות את הפרויקט התגלו כלא מתאימות. לפי הערכת חדד חמלניק, המיזם יצא לבסוף לדרכו למרות שברור היה כי אין כל פתרון טכנולוגי לאכיפה אוטומטית, ותוך הבנה כי בשנתיים הראשונות להפעלתו לא תהיה אכיפה מצולמת של עבירות.
