10
צילום: Shutterstockצילום: Shutterstock

הומופוביה מופנמת: כשלהט"ב שונא את עצמו

דן הגיע לטיפול כשהוא חרד ומוצף רגשית. הוא אומנם מקיים יחסי מין עם גברים, אבל הוא מעולם לא הרשה לעצמו לדמיין עתיד משותף עם גבר. שולמית שפרבר על ההבדל בין הומופוביה להומופוביה מופנמת, ועל הדרכים שבעזרתן מטפלים שעובדים עם הקהילה הגאה יכולים לעזור לסובלים מהומופוביה מופנמת לקבל את עצמם ולייצר קשרים זוגיים

שולמית שפרבר | פורסם:23/06/2021
רבים מאיתנו שרויים תחת התפיסה שמה שטוב לכלל, בהכרח רצוי גם עבורנו. אנו מתבוננים סביבנו ורואים קשרים זוגיים אשר נענים לסדר החברתי, ומגיל צעיר מאוד רבים מאיתנו מפנימים שהזוגיות ההטרוסקסואלית הרווחת היא-היא ה"מתכון" הנכון והמנצח לחיים טובים ומאושרים.
הבה נתבונן בילד דן. משחר ילדותו, נתקל דן בזוגות הטרוסקסואלים אשר הקיפו את משפחתו ואותו. רוב הייצוגים התרבותיים, החברתיים והנפוצים סביבו קיבעו במוחו ובתודעתו את התפיסה לפיה זוגיות הטרוסקסואלית היא הנורמה אליה עליו לשאוף. דן הילד הפנים את ההנחה לפיה על מנת להתקבל בחברה, להצליח ולהיות מאושר, עליו להתאים את עצמו לאותה המסגרת, כאילו שרק בתוכה הוא יוכל להיות חלק לגיטימי מהחברה הסובבת אותו.
כתוצאה מההתנסות הקשה, החליט דן שבכל פעם שייתקל בנער שיעורר בו רגש דומה, הוא יצבוט את עצמו בחוזקה, יחוש כאב עז ובכך יזכיר לעצמו שמדובר בסכנה אמיתית ומוחשית לקיומו הפיזי ולרווחתו הנפשית. דן, אם כן, יצר בתוכו קשר בין משיכה הומוסקסואלית לבין תחושת כאב
יום אחד, בעודו בבית הספר, הבחין דן בנער מהשכבה שמעליו. הנער שחור השיער עם עיני הדבש, עורר בדן רטט של התרגשות עזה. בדיוק באותו הרגע, "השוטר הפנימי", הממוקם עמוק-עמוק בתוכו, השמיע קולות זעקה וצפצופי אזהרה. דן התעשת וצבט את עצמו חזק. הוא חש שהוא עומד להתמוטט וחולשה כללית אחזה בו. רגעי התשוקה שחווה למראה הנער איימו למוטט עליו את עולמו, ולשלוח אותו מיידית לחיים באי בודד, כשהוא מנודה ומורחק מהחברה.
כתוצאה מההתנסות הקשה, החליט דן שבכל פעם שייתקל באותו הנער או בכל נער אחר שיעורר בו רגש דומה, הוא יצבוט את עצמו בחוזקה, יחוש כאב עז ובכך יזכיר לעצמו שמדובר בסכנה אמיתית ומוחשית לקיומו הפיזי ולרווחתו הנפשית. דן, אם כן, יצר בתוכו קשר בין משיכה הומוסקסואלית לבין תחושת כאב.
בפעם הבאה שהוא הבחין באותו הנער, הוא כבר לא חש כל התרגשות מינית כלפיו. להפך, איתותי הסכנה ותמרורי האזהרה הבהבו בגופו בחוזקה, עד שכל שנותר לו היה רצון להימלט על נפשו מפני אותה סכנה, ולחלץ את עצמו מאבדון.
לפני שהנער יצא מהתא, הוא מלמל לעבר דן, "אני סטרייט. שכח מכל מה שהיה בינינו ואל תעז לפנות אליי". מהאינטראקציה הזאת דן קיבל ביסוס ואישור לכל התחושות הקשות שליוו אותו מאז שהיה קטן
בכיתה י"ב, לאחר שנים רבות של ייסורים והתלבטויות, הכיר דן נער מבית הספר הסמוך, שהגיע כדי להשתתף במשחק כדורסל שהתקיים בבית הספר של דן. בחדר ההלבשה של אולם הספורט, הסיר הנער את חולצתו, ודן חש עוררות מוגברת נוכח מראהו. הנער, שנתקל במבטו המשתאה של דן, קרץ לעברו והשניים ניגשו יחד לתא השירותים. המגע בין השניים היה חפוז, נמהר ונטול כל רגש. לפני שהנער יצא מהתא, הוא מלמל לעבר דן, "אני סטרייט. שכח מכל מה שהיה בינינו ואל תעז לדבר על מה שהיה או לפנות אליי". מהאינטראקציה הזאת דן קיבל למעשה ביסוס ואישור לכל התחושות הקשות שליוו אותו מאז שהיה קטן.

מערבולת של קשרים זמניים וחסרי אהבה

במהלך השנים הבאות, נמשך דן שוב ושוב לקשרים עם גברים הטרוסקסואלים, לא פנויים, נשואים ועוד כהנה וכהנה. הוא חווה פגיעות, תחושה שהוא פגום ושאינו ראוי לקשר אמיתי, והתחיל להאמין בכל ליבו שקשרים אלה הם כל מה שהוא זכאי וראוי לו. הוא בחן בסלידה רבה הומוסקסואלים סביבו, חש תיעוב כלפי התנהגותם המוחצנת והרגיש שהם מייצגים את כל הרע והאסור. כמובן שדן נמנע מכל קשר רומנטי עימם, וסירב להתרועע במקומות המיוחסים לקהילה.
צילום: Shutterstockדן התנסה במגוון חוויות מיניות עם גברים אבל נשמר שלא להיקשר (צילום: Shutterstock)
מערבולת הקשרים הזמניים וחסרי האהבה המשיכה להתפתל. במפגש אחד עם גבר בן גילו, הציע לו הגבר שיישאר לישון בדירתו. דן חש שנאה עזה כלפי אותו בחור. הוא הרגיש שהבחור משפיל אותו בעצם ההצעה ל"נרמל" את הקשר ביניהם, שהרי דן אינו יכול להרשות לעצמו אופנים של חיבה, קשר וקירבה לגברים. הוא התבונן בו במבט נטול רגש, ודרש שלא יפנה אליו יותר לעולם. דן המשיך להרשות לעצמו להתנסות במגוון חוויות מיניות – סטוצים, אורגיות, סאונות, אבל אף קשר זוגי משמעותי לא נוצר.
דן נמשך שוב ושוב לקשרים עם גברים הטרוסקסואלים, לא פנויים ונשואים. הוא בחן בסלידה רבה הומוסקסואלים סביבו, חש תיעוב כלפי התנהגותם המוחצנת והרגיש שהם מייצגים את כל הרע והאסור
כשהגיע לגיל 35, הרצון להתמסד החל לבעור בתוכו. תחושת הבדידות שהוא חש הלכה וגברה, ולאחר כל מפגש מיני חד-פעמי, הוא חש בושה, אשמה, ריקנות ובדידות, והבור שבנפשו המשיך להיפער. בדיוק ברגע ההוא, החליט דן שעליו להתחיל לצאת עם נשים על מנת להגשים את חלומו ליצירת קשר משמעותי וארוך טווח.
בחוג היוגה שבו השתתף, הוא הכיר את יעל. דן התפעל מחוכמתה, מיופייה ומרגישותה הרבה, והזמין אותה לצאת. הם בילו ערבים רבים יחד, וגילו שהם חולקים תחומי עניין משותפים רבים, אולם קירבה פיזית לא נוצרה ביניהם. בכל פעם שנוצר ולו זיק של מגע פיזי ביניהם, דן מיד התרחק.

מהומופוביה מופנמת לקבלה עצמית

בעקבות ההתנסות הקשה הזאת, החליט דן שעליו לטפל בעצמו. לטיפול הוא הגיע כשהוא חש חרד, מטולטל ומוצף רגשית. הוא אומנם מקיים יחסי מין עם גברים, אבל הוא מעולם לא הרשה לעצמו לדמיין חיים מלאים ועתיד משותף עם גבר. מדבריו הבנתי שדן מתמודד עם מה שנקרא 'הומופוביה מופנמת'.
הומופוביה מופנמת היא מצב שבו להט"ב מפנימים עמדות ורגשות שליליים ביחס לנטייה המינית שלהם עצמם
הומופוביה היא מונח המתאר פחד, רתיעה או סלידה מהומואים, לסביות או כל אדם שזהותו המינית ו/או המגדרית מערערת על ההגמוניה ההטרו-נורמטיבית ועל הגבולות התרבותיים הנוקשים של כללי המגדר. הומופוביה מופנמת היא מצב שבו להט"ב מפנימים עמדות ורגשות שליליים ביחס לנטייה המינית שלהם עצמם. היא מתפתחת בחברה המעודדת עמדות שליליות ושנאה כלפי מי שאינו הטרוסקסואל.
מי מאיתנו שביקר לאחרונה בבית ספר יסודי והיה ער לשכיחות השימוש במילה "הומו" כמילת גנאי, יכול לשער באופן אינטואיטיבי עד כמה קל לפתח הומופוביה מופנמת בחברה הטרו-סקסיסטית והומופובית, הדוגלת באי-שוויון ומפלה ומדכאת את חברי קהילת הלהט"ב.
אומנם בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בקבלה ובהכרה של הקהילה הגאה, ויש כיום יותר ויותר ייצוגים של זוגיות גאה בספרות, באומנות ובקולנוע, אך יחד עם זאת, הדרך לשוויון עוד ארוכה, ולעת עתה בני נוער ומבוגרים עדיין חיים בסביבה דכאנית ומפלה. משום כך, הומופוביה מופנמת היא תופעה התפתחותית אותה חווה כל להט"ב החי בחברה הטרוסקסואלית, בדרגה כזאת או אחרת.
צילום: מוטי קמחי"ואולי יבוא יום ונהפוך לשווים". הפגנה נגד הומופוביה (צילום: מוטי קמחי)
כמטפלת שעובדת עם הקהילה, אני יודעת כי הומופוביה מופנמת מהווה תופעה שחווים רבים מחברי הקהילה הגאה. הכרה והתמודדות עם הומופוביה מופנמת היא חיונית להתפתחות נפשית בריאה, והדבר דורש לרוב תהליך ארוך ומורכב שכולל מגע עם תחושות קשות של דיכוי, מצוקה ובלבול.
אחת ההשפעות השכיחות של ההומופוביה המופנמת היא קושי ביצירת קשר זוגי אינטימי. כשדן הגיע לטיפול, אחד הנושאים המרכזיים בהם עסק היה הקונפליקט הפנימי אותו הוא חווה בין כמיהה לקשר זוגי משמעותי לבין האמונה כי קשר זוגי להטב"י אינו לגיטימי. אמונה זו היא ביטוי מובהק לעמדות חברתיות הומופוביות, שלצערנו מופנמות על ידי חברי וחברות הקהילה. כדי שאפשר יהיה להתמסר לקשר רומנטי, אינטימי ומיני, עלינו להעניק לעצמנו "אישור פנימי" לצלול אל תוך החוויות הללו. כאשר יש קונפליקט פנימי הכולל מצד אחד רצון בקשר רומנטי, ומצד שני תחושות של בושה, אשמה ואיסור על קשר מסוג זה, עלול להיווצר קושי.
טיפול מיטיב לחברי הקהילה הגאה הוא טיפול אפירמטיבי להטב"י. או באנגלית: LGBTQ Affirmative Therapy. גישה זו התפתחה בשנות ה-70 עם הוצאת ערך ההומוסקסואליות מספר האבחנות הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM). בבסיס גישה זו עומדת ההשקפה לפיה הומופוביה חיצונית ומופנמת היא גורם מרכזי לקשיים בחייהם של אנשים מקהילת הלהט"ב, ועל כן יש לאשר את הזהות הלהטבי"ת כחוויה אנושית וכדרך ביטוי חיובית ושוות ערך לזהות ההטרוסקסואלית.
המטרה של הטיפול האפירמטיבי היא לסייע למטופל לקבל את נטייתו המינית ו/או את זהותו המגדרית, תוך נקיטת עמדה חד-משמעית שנטייה מינית להטבי"ת היא חלק מהגיוון המיני, האנושי והנורמטיבי. טיפול בגישה אפירמטיבית נקרא גם "טיפול קבלה עצמית". כלומר, טיפול שמבקש לעזור למטופלים לקבל את עצמם ולאהוב את עצמם בדיוק כפי שהם.

האישי הוא הפוליטי

מטפלים בגישה האפירמטיבית אינם ניטרליים. הם מחזיקים בעמדה פוליטית שמזהה את הדיכוי והאפליה ממנה סובלים חברי קהילת הלהט"ב. הטיפול מתמקד בסיוע למטופלים כדי שיוכלו לשים לב למקומות בהם הפנימו את הדיכוי, ולא העניקו לעצמם לגיטימציה ואישור לחיות ולהתנהל באופן אותנטי שמתאים לצורכיהם ולהעדפותיהם. המרחב הטיפולי הוא מרחב בטוח שמאפשר למטופלים לחקור את עולמם הפנימי, את תשוקותיהם, רצונותיהם והעדפותיהם, ולמצוא את קולם הפנימי ללא רעשי הרקע של ההומופוביה החיצונית או המופנמת.
צילום: shutterstockהמרחב הטיפולי הוא מרחב בטוח שמאפשר למטופלים לחקור את עולמם הפנימי (צילום: shutterstock)
כאשר מטפלים בחברי הקהילה הגאה חשוב להבין שהאישי הוא הפוליטי. במקרה שלנו, הקושי של ידידינו דן ליצור מערכת יחסים משמעותית, לא נגזר מפתולוגיה אישית שלו. הוא תוצר של דיכוי תרבותי שהשפיע עליו. משום כך, כחלק מהתהליך הטיפולי, מטפלים בגישה האפירמטיבית יציעו ויעודדו את מטופליהם להתחבר לארגוני הקהילה הגאה. קשר עם ארגוני הקהילה הגאה מאפשר חוויה מעצימה ומחזקת עבור להט"ב. אל מול תחושות הבדידות, החריגות והדיכוי שרבים מחברי הקהילה חווים במהלך חייהם, ארגוני הקהילה הגאה מעניקים תחושת הזדהות ושייכות. בישראל פועלת האגודה למען הלהט"ב, דרכה ניתן לקבל מידע על כל ארגוני הקהילה הגאה בישראל ולמצוא את הארגון המתאים והמדויק ביותר עבורך.
דן התמיד בטיפול, למד לזהות את מרכיבי השנאה העצמית המופנמת ולפרק אותה אט-אט לגורמים. הוא למד על האפשרות לחיות חיים מלאים ומספקים כלהט"ב, והבין שזוגיות חד-מינית היא נהדרת ולגיטימית לא פחות מאשר קשר הטרוסקסואלי.
במהלך הטיפול עלתה בדן התהייה כיצד ובאיזה אופן יוכל להקים משפחה? חקרנו יחד את מגוון האפשרויות, כמו פונדקאות בארה"ב או הורות משותפת עם אישה, וניסינו להבין מה הנתיב המתאים ביותר עבורו. לרגעים, ההומופוביה המופנמת הציפה את דן. כשזה קרה, ניסיתי ללמד אותו להאזין לקולות החמלה, הקבלה והעוצמה הקיימים בתוכו. המטרה הייתה ללמד אותו שבמקום אותה צביטה מכאיבה אליה הורגל, הוא יכול לדבר אל דן הילד ברכות, ללטף אותו ולהזכיר לו שהוא מוגן.
דן התחיל להשתתף בפעילויות של המרכז הגאה בתל אביב ויצר קשרים חדשים. הוא חש עצמו בקבוצת שווים, בה הוא יכול להיות עצמו ללא ביקורת וללא שיפוטיות. בפעם הראשונה מזה שלושה עשורים, הוא לא חש בודד יותר. הוא מצא קהילה ובית, מרחב בטוח, אוהב ומקבל.
שולמית שפרבר היא מטפלת מינית מוסמכת וחברת צוות במרפאה לטיפול מיני בבית החולים "רעות" ובמרפאת "אישי"
לכתבה זו 10 תגובות
הוספת תגובה
10

תגובות

close-fullscreen-comment
הוספת תגובה
8.

לתוך אישיות שמתבססת כולה על קללה ובושה בחברה שלנו. רוצה לראות סטרייט אחד שיגדל נורמלי כשכל מה שאומרים לו זה שסטרייט זה הדבר הכי נורא בעולם. לאנשים אין טיפת מושג איזה עוול הם עושים לבני אדם.

7.

חוסר סובלנות באשר הוא הוא רע. לא מזיק לך?! לא מפריע לך?! קבל אותו כמו שהוא. אבל בשנים האחרונות מגיע עוד גל בפוליטיקה של האישי (הכותרת מהפילוסופיה של השמאל ורצוי להביא מקור). מאהבת השונה והכלת המגוון צעדנו עוד צעד לכיוון התוהו הפוסט-מודרניסטי מבלי שנרגיש. פתאום לא רק שהומוסקסואליות כדרך חיים היא ניסבלת, מקובלת ומאומצת פוליטית, היום זו רק אחת מני רבות של נטיות מיניות שכולן נכונות ונורמליות באותה מידה. בפוסט-מודרנה כמו בפוסט מודרנה, אין יותר מדרג. תמכתי בנישואי גאים לפני רוב הציבור ולפני רבים מפוליטיקאי השמאל בארץ ובעולם. עוד כנער צעיר בשנות השמונים מחיתי נגד לעג ובטח שינאה כנגדם. במידה מסוימת חשתי הזדהות עמוקה עם המאבק שלהם להתקבל בחברה. באותה מידה, אני לא חושב שהומוסקסואליות שמונעת מאדם ליצור קשר ביולוגי עם המין השני זה "נורמלי", אלא סוג של לקות, כמו נגיד עיוורון צבעים או שמאליות. הורים שאומרים "לא הייתי רוצה שהבן יהיה הומו" הם לא בהכרח "פובים" והם גם לא צריכים תירוצים שזה בגלל החברה. טבעי לרצות נכדים ביולוגיים שגדלים בבית נורמלי. כן, נורמלי. שוב, אם הבן או הבת מתבגרים והם לא מסוגלים להגיע לאושר אלא עם בן מינם, חייבים לקבל אותם ולאהוב אותם כמו שהם.

6.

בדיוק בגלל דברים כאלו חודש הגאווה חשוב כל כך. שהמון בני נוער ומבוגרים יבינו שהם לא לבד.

5.

4.

הלם של צביעות

3.

2.

1.

comment-2-comment

comment-2-comment

איזה קל ונוח, הרי אבא שלך או גם אתה לפני 30 שנה, הייתם מתייחסים לתופעה אחרת. זה לא אומר שלא צריך לקבל את זה, אבל הצדקנות נהדרת.

לכל התגובות
0
מצב לילה
מצב לילה