מרכז הגאווה החדש "ויקטוריה" הוא המבנה הראשון המוקדש לקהילה הלהטב"קית באוסטרליה, ובין הגדולים בעולם. המרכז, שהושק לאחרונה אחרי 5 שנות עבודה, מהווה בית ל-40 ארגוני להטב"ק מקומיים ולעשרה ארגונים קהילתיים של תושבי הסביבה, ומשמש אותם לעבודה, התכנסויות ואירועים. המבנה ממוקם בפרבר סנט קילדה שמחוץ למלבורן, סמוך לחופי מפרץ פורט פיליפ, ונושא את ההבטחה להתחדשות האזור, שמשנות ה-20 של המאה הקודמת היה יעד לתרבות השוליים של מלבורן, עד שירדה קרנו בעשורים האחרונים.
על הפרויקט האדריכלי יוצא הדופן אמונים משרדי האדריכלים גראנט אמון (Grant Amon) וברירלרי (Brearlry), שגברו על 18 הצעות אדריכליות אחרות להקמת המרכז. תחרות העיצוב שבה זכו המשרדים התקיימה ב-2017, בסמוך למיסוד שיוויון זכויות לזוגות חד מיניים בחוקה האוסטרלית. "העיצוב הנבחר היה המרגש והמאתגר ביותר", מסרה ראש צוות השופטים, דימיטי ריד, עם ההכרזה על הפרויקט המנצח. "העיצוב מבטיח מבנה בעל זהות מלאת חיות שקשה לשכוח, ממש כמו האזור שבו הוא מוקם".
5 שנים אחרי ובהשקעה של לא פחות מ-50 מיליון דולר אוסטרלי (כ-116 מיליון שקל), הוקם הוקם המבנה בן 5 הקומות, המשתרע על חלקה בגודל 1,600 מ"ר. כדי להדהד את מטרתו של המבנה, בחרו צוות האדריכלים ב-GAA וב-BAU לאתגר מוסכמות אדריכליות מסורתיות. הם תכננו את הבניין לפי תשתית תלת-ממדית בצורת L, כסדרה של צינורות ארוכים המונחים זה על גבי זה ויוצרים מעטפת ייחודית.
קצוות ה"צינורות" בחזית הבניין יוצרים פתחים עגולים ואובאליים המשמשים כאכסדרה מוצלת בקומה התחתונה, וכגדר מפוסלת לטראסה שבקומה העליונה, שנוצרה בהשראת קשתות עיטוריות שאפיינו מבנים ישנים באזור. בחזית האחורית של המבנה העשויה בטון "נוקבו" פתחים מעוגלים, דרכם נחשפות שכבות הבניין שמתחת למעטפת החיצונית.
פנים המבנה הוא בעל מראה פיסולי דומה. צורות הצינורות החיצוניים נמשכים פנימה ויוצרים מעין מנהרות שמחלקות את הקומות לחללים. בניה כזו אפשרה תכנון גמיש של החלל הפנימי, שנועד לענות על דרישות שונות של הארגונים העושים בו שימוש, ובעל פוטנציאל לשימושים מגוונים. רוב המסדרונות בשלוש הקומות הראשונות "מתנקזים" אל אטריום אליפטי הממוקם במרכז המבנה וממלא את החלל באור טבעי מחלון א-מורפי בגג.
המערך הפנימי של הבניין כולל אלמנטים שמבטאים חוזק ויציבות, כמו קירות בטון, צנרת ועבודות חשמל שנותרו חשופות, לצד חיפויי עץ, אריחי קרמיקה צבעוניים וריפוד מבד קטיפה שנועדו לשוות תחושת חום, שותפות ושייכות לקהילה. "באזור אפשר לראות ארכיטקטורה אקזוטית, של בריחה ושל אחרות. חיפשנו דרך לבטא זאת בשפה עכשווית, ורצינו תוכנית של גם וגם", סיפרו במשרד האדריכלים גראנט אמון. "המבנה כולל צורה בעלת משמעות, עיצוב פנים עם אלמנטים סימבוליים, וחלל רב שימושי בעת ובעונה אחת".
נושא הדגל
מלבד מענה לצרכים המקצועיים של הקהילות השונות, המבנה כולל מרכזי בריאות ורווחה, חנות ספרים, תיאטרון וגלריה עם תערוכות מתחלפות במעבר שבין הכניסה לבניין לבין חלל האטריום שבמרכזו. בית קפה, חלל אירועים על הגג וגינה קהילתית צפויים להתווסף בשלב הפיתוח הבא.
בקומה הראשונה ממוקמים אולפני תחנת הרדיו הלהטב"קית היחידה באוסטרליה, וקומת הביניים משמשת כחלל מוזיאלי, שבו מוצג לראווה דגל הגאווה הראשון שנעשה בו שימוש בתהלוכת "מארדי גרא", פסטיבל הגאווה ביבשת. עוד מוצגים במקום אלפי פריטים המתעדים את ההיסטוריה הלהטב"קית של אוסטרליה. המרפסת שעל הגג מספקת תצפית מרכזית למצעד הגאווה ולאירועים נוספים שמתקיימים לאורך הרחוב.
14 צפייה בגלריה
גולת הכותרת היא חלל האטריום שמאיר את המרכז באור טבעי
(צילום: Grant Amon, grantamon.com)
למרות חזותו יוצאת הדופן, מרכז הגאווה משתלב בטבעיות בסביבה ובמורשת המקומית. הוא הוקם על הריסות מסעדת Monroe שהיתה בעבר מוקד בילוי ומפגש פופולרי עבור הקהילה הלהטב"קית, אך ההיסטוריה של זו חוזרת אחורה, לתחילת המאה ה-20. בפרבר סנט קילדה הוקמו המועדונים הראשונים המכוונים לקהילה הגאה והתקיימו בו באופן קבוע הופעות דראג בשנות ה-70 וה-80.
"סט קילדה תמיד היה אזור רב תרבותי", אמר נשיא ההתאחדות העסקים ברחוב פיצרוי, דיוויד בלייקלי. "יש כאן קהילה ועסקים יהודיים, סצינת מוזיקת שוליים, והיסטוריה גאה. יותר נכון לומר שמרכז הגאווה חזר הביתה, מאשר שהוא בית חדש לקהילה הקווירית". ייחודו של מרכז הגאווה באוסטרליה, מעבר להיותו הראשון ביבשת, הוא בשילוב בין הקהילות השונות הפועלות בשותפות בחלליו.
14 צפייה בגלריה
אריחים צבעוניים במטבחון קורצים לצבעי הדגל הטרנסי והגאה
(צילום: Grant Amon, grantamon.com)
מרכז הגאווה באוסטרליה מצטרף למרכזי גאווה נוספים שנבנו ברחבי העולם. הוותיק שבהם נבנה בארצות הברית, באלבני, ניו יורק בשנת 1970, ועדיין פועל במיקומו המקורי. שנה לאחר מכן, ב-1971, קם ה-LAGLC בלוס אנג'לס, ואחריהם נפתחו בערים נוספות, בהן סן דייגו ושיקגו. מאז שנות ה-80 הוקמו בערים מערביות מרכזיות ברחבי העולם מרכזים נוספים שנועדו לשמש כסביבה בטוחה עבור קהילות להטב"ק.
